יעקב פרנק – הבדלי גרסאות

ב[[כ"ו בשבט]] [[תקט"ז]] ([[1756]]) נחשף פולחנה של הכת. ביום זה הגיעו פרנק וחסידיו לעיירה [[לנצקורוןלנצקרון]] (LanškrounLanzkron, Podolia) שב[[גליציה]], על גבול [[מולדבה]] וקיימו אספה ומסיבה פרועה בבית אחד מחבריהם שהתגורר שם. לפי העדויות התפשטה במהלך המסיבה אחת החוגגות מבגדיה בעת [[קבלת שבת]] (לפי גרסה אחת הייתה זו אשתו של רב העיירה). החוגגים הניחו על ראשה כתר של [[ספר תורה]] ורקדו סביבה כשהם מנשקים אותה ומכנים אותה בשם "[[מזוזה]]". עובר אורח שהציץ לבית הבחין בנעשה והזעיק את בני העיירה. המון זועם פרץ לבית וקטע את החגיגה באיבה. בני החבורה הועברו לידי השלטונות, ופרנק, שהיה נתין זר, גורש מפולין ושב לטורקיה, ולפי מקורות שונים, [[אסלאם|התאסלם]] שם בעיר [[גיורגיבו]] עם כמה מחסידיו בשנת [[1757]]. השלטונות העבירו את העצורים לידי בית הדין הרבני בעיר [[סטנוב]], בה נחקרו ונגבו עדויות. רבים מבני החבורה הצהירו על רצונם [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] ממעשיהם, והודו כי קיימו [[אורגיה|אורגיות]], בעלו [[נידה|נידות]] וחיללו [[שבת]] וימי צום, כחלק מהפולחן הדתי של הכת. בית הדין גזר מלקות על כל המשתתפים, ואלו שסירבו להתחרט הוחרמו.

בשנת [[1757]] הוחרמו פרנק ואנשיו על ידי רבני מחוז [[ברודי]] ב[[גליציה]], שהתכנסו בעיר זו. הפרנקיסטים נאלצו לברוח, והגיעו עד ל[[קמניץ פודולסקפודולסקי]], שם קיבלו את חסותו של ה[[בישוף]] ניקולאוס דמבובסקי, שהיה ידוע כשונא יהודים מובהק. הבישוף הורה לקיים ויכוח בין הפרנקיסטים לרבני היהודים, שהחל ב[[ב' בתמוז]] [[ה'תקי"ז]], ונמשך כשמונה ימים. בל' בתשרי תקי"ח פסק הבישוף כי דתם של הפרנקיסטים נוטה לעיקרי הנצרות, ולכן יש להלקות את המתנפלים על הפרנקיסטים בלנצקורוןבלנצקרון, לקנוס את הקהילה, ולשרוף את ספרי ה[[תלמוד]] ב[[פודוליה]]. לפי המסורת, שלושה חודשים לאחר השריפההשרפה חלה הבישוף ומת כעבור שלושה ימים.