אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ראשית הנצרות: רווח אחרי פסיק, replaced: ן,ה ← ן, ה |
|||
שורה 71:
חוקרים מודרניים טוענים כי ייתכן והיהדות הייתה לדת מיסיונרית במאות הראשונות לספירה, ולכן ייתכן והתחרתה מול הנוצרים על נאמנותם הדתית של הגויים.{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p.7.|שמאל=כן}} לאור זאת ייתכן וגורם התחרות היווה מניע לאנטי-יהדות הנוצרית, תוך העללת עלילות נגד היהודים. שכן רוב הנוצרים הראשונים לא היו בקיאים בתורה ולא ידעו עברית ולכן לא היה ביכולתם לספק [[אפולוגטיקה|הגנה]] מספקת על עמדתם, אלא בצורה זו.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 56.}} עם עלייתו לשלטון של [[קונסטנטינוס]], האחרון הדחיק את המיסיונריות היהודיות ואסר על היהודים למול את עבדיהם. הוא אף התקין חוק שדן יהודים שסקלו כופרים למוות, למוות בשיפוד יתד. החל מהמאה החמישית הפסיקה הכנסייה להשתמש בדיונים הפומביים למטרות אפולוגיות לאור כך שהן הוכחו כעקרות, ולרוב משמשות לחיזוק האמונה היהודית.{{הערה|Lazare, Bernard (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 66.|שמאל=כן}} [[יוחנן כריסוסטומוס]] העביר ביקורות נוקבות נגד הנוצרים שבילו זמן במחצית, בחברת, בבתי-הכנסת ובחגים של הדת היריבה, היהדות, והתנגד לכך באופן נחרץ. זאת בדומה ל[[איזידורוס מסביליה]], וננטיוס פורטונטוס{{אנ|Venantius Fortunatus}}, גנאדיוס ממאסיליה[{{אנ|Gennadius of Massilia}}, סולפיכיוס סוורוס{{אנ|Sulpicius Severus}}, [[פאולוס אורוסיוס]], פרודנטיוס{{אנ|Prudentius}}, הילארי מפואטייה{{אנ|Hilary of Poitiers}}, [[אנסטסיוס סינאיטה]], קוסמס אינדיקופלאוסטס{{אנ|Cosmas Indicopleustes}}, תיאודוראת{{אנ|Theodoret}}, תיאודור ממופסואסטיה{{אנ|Theodore of Mopsuestia}}, דיודורוס התרסי{{אנ|Diodorus of Tarsus}} ו[[אפיפניוס מסלמיס]]. נראה כי המדיניות היהודית למיסיון וגיור ליהדות, שהיה נפוץ בעולם ההלניסטי, נפסקה עם תום [[מרידות יהודה ברומא|המלחמות היהודיות-רומיות]] וגיבוש ערכי היהודות בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש.
לאחר שהמיר [[קונסטנטינוס]] לנצרות ולאחר [[ועידת ניקיאה]] שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג ה[[פסחא]] מה[[פסח]] היהודי, וצוטט אומר:{{ציטוט|"זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן, הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת."{{הערה|Eusebius, [http://www.newadvent.org/fathers/25023.htm Life of Constantine Vol. III Ch. XVIII Life of Constantine (Book III)] (Catholic Encyclopedia)|שמאל=כן}}}} הקיסר הרומי קונסטנטינוס אף הנהיג מספר חוקים הנוגעים ליהודים: נאסרו עליהם להיות בעלים של עבדים נוצרים או למול את עבדיהם. המרת נוצרים ליהדות הוצאה מחוץ לחוק. השירות הדתי הוסדר ממלכתית, הקהילות הוגבלו, ויהודים הורשו להיכנס לירושלים רק ב[[תשעה באב]], יום השנה לחורבן בית המקדש.
במאה החמישית אפליית היהודים החמירה, [[קודקס תאודוסיאנוס]] אסר על יהודים מלשרת בשירות הציבורי, הצבאי והמשפטי.{{הערה|Dan Cohn-Sherbok (2006) The Paradox of Anti-Semitism. Continuum: 34–35|שמאל=כן}} היקף בתי המשפט היהודיים הוגבל, בתי כנסת נהרסו על ידי נוצרים או הוסבו לכנסיות, ושיפוץ בתי-כנסת הותר רק במקרה של סכנת קריסה.{{הערה|N. de Lange, "Atlas of the Jewish World", Facts on File, 1984, pp.34–36|שמאל=כן}}
| |||