קורבן עולה – הבדלי גרסאות

'''קורבן עולה''' הוא אחד ה[[קורבן (יהדות)|קורבנות]] שהיו מקריבים ב[[בית המקדש]]. קורבן עולה הוא מקבוצת הקרבנות הקרויים "[[קדשי קדשים]]". פעמים קורבן עולה בא כקורבן יחיד ופעמים כקורבן ציבור, פעמים הוא בא כחובה ופעמים כנדבה. קורבן עולה בא מן ה[[בהמה]] או מן ה[[עופות|עוף]]. עולת בהמה באה מ[[פר]]ים ([[בקר]]), [[כבש]]ים או [[עז]]ים ([[צאן]]) ממין זכר. כאשר הקורבן בא מן העוף, ניתן להביא [[תור (עוף)|תור]] בוגר או גוזל של [[יונה]], [[זכר]]ים או [[נקבה|נקבות]]. ביחד עם העולה מקריבים [[נסכים (קורבן)|מנחת נסכים]] – סולת בלולה בשמן המוקטרת על אש המזבח, ויין הנשפך על גג המזבח.{{הערה|1=במדבר טו, א-יב.}}

לפי הדעה המקובלת, הקורבן נקרא "עולה", משום שבניגוד לכל שאר הקורבנות – בשר העולה '''עולה''' כליל ונשרף באש על ה[[מזבח העולה|מזבח]], ואין בו חלקים שנאכלים ל[[כהן|כהנים]] או לבעלי הקורבן. במדרשים מובא פירוש אחר לשם "עולה" – מלשון ‎"והעולָה על רוחכם היה לא תהיה"{{הערה|1=[[ספר יחזקאל]] כ, לב.}} – פסוק המדבר על מחשבתם של בני ישראל שלא לקיים את מצוות התורה, ומכאן שהעולה מכפרת על מחשבת הלב {{מקור}}(ראו להלן).

עולת נדבה מוגדרת על ידי חכמים כ"דורון"{{הערה|1=[[תלמוד בבלי]], [[מסכת זבחים]] ז, ב.}} – מתנה שהאדם מביא לה'; מאידך, נאמר בתורה בעניינה{{הערה|1=ויקרא א, ד.}}: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ '''לְכַפֵּר עָלָיו'''", ומכאן שיש בעולה גם צד של כפרה על חטא, אך התורה אינה אומרת על איזה חטא העולה מכפרת. חז"ל התייחסו לשאלה זו, ואמרו שהעולה מכפרת על מצוות קלות – מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין עליהם עונש מלקות או מיתה, ואין מביאים עליהם קורבן.{{הערה|1=[[מסכת יומא]] לו, א.}} העולה מכפרת אפילו על מי שעבר על איסורים אלו במזיד, וזאת בניגוד ל[[קורבן חטאת|חטאת]] ו[[קורבן אשם|אשם]], שאינם מכפרים אלא על העובר עבירה בשוגג.{{הערה|1=[[רמב"ן]] ויקרא א, ד.}} לפי דעה אחרת, העולה באה לכפר על הרהורי [[עבירה]], כמו שנאמר באיוב (א, ה): "וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה '''עֹלוֹת''' מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, '''וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם'''".{{הערה|1=[[ספר איוב]] א, ה; [[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת יומא]], פרק ח הלכה ז; ויקרא רבה ז, ג.}}

*'''[[עולת ראיה]]''' – קרבן יחיד שאדם חייב להקריב בעת העלייה לרגל ב[[שלוש הרגלים]], ככתוב{{הערה|1=דברים טז, טז.}}: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, '''וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם'''" (כלומר: אין "להיראות לפני ה'" – לבוא לפניו למקדש – "ריקם" – ללא הבאת קורבן). לכתחילה יש להביא את הקורבן ביום הראשון של החג, אך אם האדם שגג או פשע ולא הביא את הקורבן ביום הראשון – הוא יכול להביא אותו בשאר ימי החג, כולל שמיני עצרת. גם בחג השבועות יש שישה ימים לתשלומין (ז'-י"ב בסיון), שבהם ניתן להביא את הקרבן. כך גם אם היום הראשון חל בשבת - מביאים את הקורבן באחד הימים הבאים. החובה להביא קורבן זה חלה על הגברים בלבד, ככתוב: "יראה כל '''זכורך'''". עולת ראיה באה מן הבהמה, ולדעת הרמב"ם{{הערה|1=הלכות חגיגה א, א.}} ניתן להביאה אף מן העוף.

*'''עולת יולדת''' – יולדת שמלאו ימי טומאתה וטהרתה (כלומר: לאחר שעברו ארבעים יום מלידת בן, או שמונים יום מלידת בת) חייבת להביא קורבן עולה ו[[קורבן חטאת]]. קורבן העולה הוא כבש בן שנה (כלומר: כבש שנמצא בתוך השנה הראשונה ללידתו), אך אם היא ענייה, ואין היא יכולה להביא כבש, עליה להביא עולת עוף – תור או בן יונה.{{הערה|1=ויקרא יב, א-ח.}}

*'''איל כהן גדול ביום הכיפורים''' – [[כהן גדול]] מביא ב[[יום הכיפורים]], במסגרת [[עבודת יום הכיפורים]] [[כבש הבית|איל]] לעולה משלו (מלבד הקורבנות שהוא מביא עבור הציבור כולו), ואותו הוא מקריב במהלך היום.{{הערה|1=ויקרא טז, ג; שם פסוק כד.}}

*'''[[קרבן עולה ויורד]]''' – על שלוש עברות ([[שבועת ביטוי]]{{הערה|1=הנשבע לשקר על עובדה מסוימת, כגון שלא אכל דבר מסוים.}}, [[שבועת העדות]]{{הערה|1=הנשבע בבית הדין לשקר שאינו יודע להעיד על אירוע מסוים שהיה נוכח בו.}}, ו[[טומאה וטהרה#חובת הטהרה במקדש|טומאת מקדש וקדשיו]]{{הערה|1=הנכנס למקדש בהיותו טמא, או אוכל קורבנות בהיותו טמא.}}) קבעה התורה [[קורבן חטאת]] מיוחד, הקרוי קורבן עולה ויורד. בקורבן זה מביא החוטא את קורבנו בהתאם ליכולתו הכלכלית: עשיר מביא חטאת בהמה, עני מביא קורבן מן העוף, ועני מרוד – [[קורבן מנחה]]. כאשר עני מביא קורבן זה, הוא מביא שני תורים או שני בני יונה, כאשר אחד מהם קרב לחטאת, והשני הוא עולה.{{הערה|1=ויקרא ה, ז-י.}}

*'''עולת הגר''' – [[גיור|גר]] שמתגייר חייב להביא קורבן עולה, כחלק מהליך גירותו. הגר יכול להביא עולת בהמה, או עולת עוף. במקרה שהגר בוחר להביא עולת עוף, עליו להביא שני תורים או שני גוזלי יונה – ושניהם עולות. גר שהתגייר בזמן שאין בית המקדש קיים, ולאחר מכן נבנה המקדש – חייב אף הוא להביא קורבן עולה.{{הערה|1=רמב"ם הלכות איסורי ביאה יג, ג-ה.}}

*'''עולת מצורע''' – מצורע שנטהר מצרעתו מונה שבעה ימים, וביום השמיני הוא מביא כבש לעולה, ואם הוא עני – הוא מביא תור או בן יונה. בנוסף לעולה הוא מביא גם [[קורבן חטאת|חטאת]] ו[[קורבן אשם|אשם]].{{הערה|1=ויקרא יד, י ורש"י שם; שם פסוקים יט-כב.}}

*'''עולת נזיר''' – נזיר שנטמא למת מונה שבעה ימים בהם הוא נטהר מטומאתו, וביום השמיני הוא מביא תור או בן יונה לעולה, וכן חטאת ואשם. נזיר שסיים את ימי נזירותו בטהרה מביא כבש לעולה, וכן חטאת ושלמים.{{הערה|1=במדבר ו, ט-יד.}}

*'''עולת זב וזבה''' – זב או זבה שזיבתם פסקה, מונים שבעה ימים ומביאים שני תורים או שני בני יונה, אחד מהם לעולה והשני לחטאת.{{הערה|1=ויקרא טו, יג-טו; שם כח-ל.}}

*'''[[קורבן התמיד]]''' – בכל יום מקריבים במקדש שני כבשים בני שנה לעולה, האחד בבוקר והשני אחר הצהריים.{{הערה|1=במדבר כח, א-ח.}} התורה אומרת{{הערה|1=שם פסוק ג.}} כי יש להקריב מקורבן זה "כבשים בני שנה תמימים, שנים ליום עולה '''תמיד'''", ומכאן שם הקורבן – קורבן התמיד. הקרבת התמיד הייתה נעשית על ידי חבורת כוהנים, כאשר כל פעולה נעשית על ידי כוהן אחר. ה[[משנה]] מקדישה מסכת שלמה – [[מסכת תמיד]] – לתיאור העבודה היום יומית במקדש, עבודה שבמוקדה נמצא סדר הקרבת התמיד.

*'''עולה הבאה עם העומר''' – ביום השני של חג הפסח (ט"ז ניסן), מביאים מנחת שעורים הקרויה "מנחת העומר" וביחד עימה מביאים כבש לעולה (מלבד שבעת הכבשים הקרבים ביום זה כמוספים).{{הערה|1=ויקרא כג, יב.}}

*'''עולה הבאה עם שתי הלחם''' – בחג השבועות מביאים מנחת חיטים הקרויה "שתי הלחם", וביחד עימה מביאים פר אחד, שני אילים ושבעה כבשים לעולה, ובנוסף קורבנות חטאת ושלמים (מלבד הפרים האיל והכבשים הקרבים ביום זה כמוספים).{{הערה|1=ויקרא כג, יח.}}

*'''איל ציבור ביום הכיפורים''' – הכהן הגדול מקריב ביום הכיפורים, במסגרת [[עבודת יום הכיפורים]] איל לעולה עבור הציבור.{{הערה|1=ויקרא טז, ה.}}תנאים נחלקו בעניין איל זה – לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] מדובר באותו איל הקרב במסגרת המוספים של יום הכיפורים (ראו לעיל), ואילו לדעת [[רבי אלעזר ברבי שמעון]] מדובר באיל אחר.{{הערה|1=[[תלמוד בבלי]] [[מסכת יומא]] ע, ב..}} להלכה נפסק שמדובר באותו איל.{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות עבודת יום הכיפורים א, א.}}

*'''פר עבודה זרה''' – אם מרבית הציבור חטאו ב[[עבודה זרה]], על פי הוראה שגויה של ה[[סנהדרין]] – הם מביאים פר לעולה, בנוסף לשעיר חטאת.{{הערה|1=במדבר טו, כב-כו.}}

הקרבת עולת בהמה כוללת כמה שלבים{{הערה|1=ראו ספר ויקרא א, א-יג; משנה מסכת זבחים ה, ד.}}, שרובם אינם מיוחדים לה.{{הערה|1=הסמיכה קיימת ברוב קרבנות היחיד. השחיטה וקבלת הדם והולכתו קיימים בכל הקורבנות. זריקת הדם באופן המתואר להלן קיימת גם בשלמים ואשם. לעומת זאת, הקטרת כל האיברים ייחודית לעולה – בשאר הקורבנות מקטירים רק כמה איברים בודדים.}}

1. '''[[מליקה]]''' – ה[[כהן]] עולה על כבש [[מזבח העולה|המזבח]], פונה לסובב (שטח בגובה שש אמות – כששה מטרים – וברוחב אמה – כחצי מטר – המקיף את המזבח, ועליו היו הולכים הכוהנים כדי להגיע למקומות שונים מסביב למזבח), פונה לימינו לקרן הדרומית מזרחית של המזבח.{{הערה|1=המליקה נעשתה בקרן זו משום שהיא הקרובה ביותר ל"בית הדשן", אליו היה הכהן משליך לאחר מכן את בני המעיים של העוף. במקרה שכוהנים רבים עוסקים במליקת עולת העוף בקרן זו, יכול הכהן לפנות לקרן הדרומית-מערבית – [[משנה]] [[מסכת זבחים]] ו, ב.}} הכהן אוחז את העוף בין אצבעותיו וחותך את צוואר העוף מצד העורף (הצד המופנה לאחור) בציפורן אגודלו. הכהן צריך "להבדיל" כלומר לחתוך את שני ה"סימנים" (שני הצינורות העוברים בצוואר העוף) – הקנה והוושט (זאת בניגוד לחטאת העוף, בה נאמר בתורה ש"לא יבדיל", ודי בחיתוך אחד משני ה"סימנים").{{הערה|1=משנה מסכת זבחים ו, ה.}}