צרעה (אתר מקראי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רווח אחרי פסיק, replaced: ט,מ ← ט, מ (3)
שורה 8:
צרעה נזכרת כבר בכתבי [[אל-עמארנה]] מ[[המאה ה-14 לפנה"ס]] בתור אחת משתי הערים, יחד עם "איילון" אשר הותקפו על ידי ה"חבירו". שתיהן היו בתחום "ממלכת גזר". באחד המכתבים, פרעה [[אמנחותפ השלישי|אַמֶנְחֹתֶפּ השלישי]] מספר כי בני מלכילו מלך גזר, כמעט נהרגו בידי בני [[חבירו|עָפירוּ]] בבואם לאיילון ולצרעה.
 
[[ספר יהושע]] מונה את העיר צרעה בתחום שבט יהודה: "בַּשְּׁפֵלָה: אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה" (ט"ו, ל"ב). ערים אלו הן גם בגבול [[שבט דן]]: "וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם, צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ (י"ט, מ"א). מחבר [[תבואות הארץ]] סבור ערים אלה, יחד עם [[עקרון (עיר מקראית)|עקרון]] היו ערי גבול ופעם נכללו ב[[נחלת שבט יהודה]] ופעם - ב[[נחלת שבט דן]]. אביו של שמשון היה מבני שבט דן וחי בין שתי הערים: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ" ([[ספר שופטים]] י"ג, ב'). על צרעה ו[[אשתאול (אתר מקראי)|אשתאול]] נכתב ב[[תלמוד בבלי]] [[מסכת סוטה]]: "צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (א').
 
ב[[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת סוטה]] מתואר גם הקשר בין שתי הערים: "שערו כחרובי גדולה (עץ חרוב) היה, בדין בדין (ענפים) היו עשויים... בשעה שרוח הקודש שורה עליו היו '''פסיעותיו כמצרעה לאשתאול''', שערותיו מקישות כזוג (פעמון) '''וקולו הולך כמצרעה לאשתאול'''"(פרק א' מסכת ח').
שורה 22:
==מזבח מנוח==
 
ממערב לאזור התעשייה של מחלף שמשון ב[[כביש 38]]{{הערה|1=גישה אפשרית גם מצפון מ[[תרום]] או מדרום מ[[צרעה (קיבוץ)|צרעה]]}} מזדקר סלע עתיק מהוקצע המכונה בשם "מזבח מנוח". (בנ.צ. 14945.13110) על המזבח נאמר בספר שופטים: "וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת-הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל-הַצּוּר, לַה'; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים" (י"ג, י"ט). האגדה מספרת כי סלע זה הוא אותו צור מזבח שעליו התגלה [[מלאך]] ה[[אלוהים]] אל [[מנוח]] ואל אשתו ובישר להם על הולדת בנם [[שמשון]], כפי שמובא ב[[ספר שופטים]].
 
מספר [[יוסף ברסלבי]]: {{ציטוט|תוכן=...הגענו אל גוש-סלע, זקוף מכל עבריו. בפינת הסלע נסתמנו מדרגות זעירות והרוסות. בראש הסלע נראו שקערוריות, וכעין אגן קטן. "האד'א מד'בח מנוח" – "זהו מזבח מנוח" – קרא הפלח ברגש. האמנם נשתמרה אצל הפלחים מסורת של "מזבח מנוח"? – על כל פנים, מפליא הדבר: ספר שופטים פותח ב"צור" ומסיים ב"מזבח", והרי במה חצובה זו היא גם "צור" וגם "מזבח" .|מקור=מצוטט על ידי ''' זאב ח' ארליך (ז'אבו)'''|מרכאות=כן}}