ההתיישבות במישור החוף המרכזי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רווח אחרי פסיק, replaced: ה,ע ← ה, ע (2)
שורה 10:
# ב[[השרון|שרון]] ובהמשכו הדרומי – צפון מישור יהודה.
 
מישור החוף המרכזי בניגוד לאצבע הגליל, אזור אגם החולה, עמק יזרעאל ועמק חרוד לא היה אזור ביצתי ברובו מפני שזהו אזור גבעי ברובו (ובגבעות הרי אין ביצות). במערב מישור החוף המרכזי קיימות גבעות [[כורכר]] שאינן מתאימות ל[[חקלאות]], ובמרכזו - ה"רכס האדום" ([[חמרה]]), גם הוא ללא תועלת למשק החקלאי הערבי, שכן לא היו בו מים זמינים לצומח החקלאי:
 
# קרקע זו מחלחלת.
שורה 53:
הון (של הפרדסנים) וכוח עבודה של פועלי הפרדסים הוסב לפיתוח התעשייה והשירותים.
דוגמאות להפיכת מושבות לערים בזמן מלחמת העולם ה-II הן המושבות [[ראשון לציון]] ו[[רחובות]], בשתיהן היה משבר בענף הפרדסים, בשתיהן גרו פועלים רבים שהיו מוכנים לעבור מענפי החקלאות לעבודה בתעשייה; היה הון שניתן היה להשקיעו בתעשייה, וכמובן היה ביקוש רב לתוצרת תעשייתית, הן מצד האוכלוסייה והן מצד הצבא הבריטי.
המושבה [[נס ציונה]], שהעסיקה פועלים ערבים בעיקר, לא השתתפה בתהליך זה, ונשארה מושבה חקלאית עוד שנים רבות.
כל התהליכים הללו התגברו עם מלחמת העצמאות והעלייה ההמונית בעקבותיה.
האזור הפך מאזור חקלאי מייצר הדרים לאזור עירוני–תעשייתי– שירותי וכך הפך לאזור המאוכלס ביותר בארץ.