רוברט ולטש – הבדלי גרסאות

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן ל[[ברלין]] בירת [[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] להיות עורכו של כתב העת [[יודישה רונדשאו|''Jüdische Rundschau'']] ("יידישֶה רוּנדשַאוּ"), עיתון שפורסם, בחלק מן השנים, פעמיים בשבוע בברלין; שיא תפוצתו היה 37,000 עותקים.{{הערה|H. Freeden. [http://www.history-of-the-holocaust.org/LIBARC/LIBRARY/Themes/Jews/Freeden.html The Jewish Press in the Third Reich.] ''The Jewish Press in the Third Reich'', Providence & Oxford, 1993. pp. 21-28, 49-53, 57-59.}} ולטש ערך וכתב עבור העיתון מ-[[1919]] עד סגירתו על ידי [[גרמניה הנאצית|המשטר הנאצי]] ב-[[1938]] אחרי [[ליל הבדולח]]. תרומתו הידועה ביותר הייתה תגובתו ל[[חרם אחד באפריל 1933]] שהכריזו הנאצים על חנויותיהם של היהודים: "שאוהו בגאון את [[הטלאי הצהוב]]".{{הערה|[[יצחק ארד]], [[ישראל גוטמן]] ואברהם מרגליות (עורכים), '''השואה בתיעוד''', הוצאת [[יד ושם]], ע' 47.}}{{הערה|[http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Weltch_Robert.htm מתוך מאמרו של רוברט ולטש, "שאוהו בגאון את הטלאי הצהוב"].}} הייתה זו קריאה לעוצמה וסולידריות וקול בודד בתגובה לחרם הנאצי. לא הייתה זאת התייחסות לחובת ענידת [[טלאי צהוב]], שהנאצים לא כפו אותה עד [[1941]], כי אם קריאה לאחדות של הקהילה ה[[יהדות גרמניה|יהודית-גרמנית]] שעד אותו זמן ראתה את עצמה כחיה חיים משולבים יפה בגרמניה.