פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 92 בתים ,  לפני חודשיים
לשכתוב, עריכה, סקריפט החלפות (בג"ץ), אחידות במיקום הערות שוליים
{{לשכתוב|כפילות עם הערכים [[תורתנו אומנותו]] ו[[חוק טל]]}}
סוגיית '''[[גיוס לצה"ל|גיוסם]] של בני ישיבות לצה"ל''' עומדת במרכזו של ויכוח בחברה הישראלית. במהלך השנים נדחה גיוסם של [[בן ישיבה|בני ישיבות]], שרובם חרדים, בהסדרים שונים, חלקם עד לגיל שבו נפטרו מגיוס, וחלק מהאחרים עד לגיל שבו ניתן לשרת שירות מקוצר או שירות המאפשר להטבות לחיילים בעלי משפחות. העלייה במספרם של דחויי השירות בנימוק של "[[תורתו אומנותו]]" גררה ביקורת ציבורית בשל טענה לפגיעה בעקרון ה[[שוויון]]. טענה זו נידונה בכמה ועדות שהוקמו לעניין זה וכן בעתירות ל[[בג"ץ]], שחלקן התקבל והוביל לחקיקת תיקונים בחוק.
 
במרוצת השנים שיעור בני הישיבות הכלולים בהסדר עלה משמעותית הן במספרים מוחלטים, והן באחוזים משנתון הגיוס. בשנת [[1974]] 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת [[1999]].{{הערה|שם=טל}}. באמצע [[2005]] נכללו בהסדר 41,450 איש, כ־0.6% מהתושבים. בשנת [[2011]] הגיע מספר המצטרפים החדשים להסדר לכ-7700, מתוכם כ-6700 חרדים {{מקור}}.
 
==רקע==
ב-[[9 במרץ]] [[1948]], בשלב הראשון של [[מלחמת העצמאות]], טרם הקמת המדינה, הורה [[ראש המפקדה הארצית]] של [[ההגנה]] [[ישראל גלילי]] כי "נתקבלה החלטה כי בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא. לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם". הסכם ברוח זו נחתם בין הרבנים הראשיים, גאב"ד [[העדה החרדית]], וראשי ישיבות בירושלים מטעם [[ועד הישיבות]] לבין [[המפקד לשירות העם]] בירושלים 4 ימים לפני קום המדינה, בו התחייבו ראשי הישיבות מצידם שלא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל כהן|נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא|240349|26 ביולי 2017}}}}. הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "[[איחוד הישיבות]]" שהיה שותף להסכמות קודמות, אולם סירב לקבל את ההסדר החדש.{{מקור}}
 
עםבאוקטובר הקמת1948 המדינה ומוסדותיה, נדרשהשיב ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] לשאלת גיוס בחורי הישיבות ל"צבא העם". באוקטובר 1948 השיב בן-גוריון בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס", ועל כן הוסכם לשחררם{{הערה|{{ynet|[[אבישי בן חיים]]|זה התחיל אצל בן-גוריון - אירועים מרכזיים בתולדות ההסדר|2015594|23 ביולי 2002}}}}. ב-[[9 בינואר]] [[1951]] כתב דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: {{ציטוטון|על יסוד סעיף 12 ב[[חוק שירות בטחון]], שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות.}}{{הערה|שם=טל|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/tal.htm הוועדה לגבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות - דו"ח]}}
 
בשנת 1958 הגיע מנכ"ל משרד הביטחון, [[שמעון פרס]], באישור שר הביטחון בן-גוריון, להסדר חדש עם ראשי הישיבות. במסמך שפורסם נקבעו נוהלי דחיית השירות, ובפרט נקבע כי תלמיד ישיבה שיתגייס לאחר גיל 25 יתאמן במשך שלושה חודשים ("טירונות שלב ב'") ומשם יועבר לצבא המילואים.
בשנת 1975, ביטל שר הביטחון שמעון פרס את ההגבלה על הצטרפות ישיבות חדשות, אולם מכסה מקסימלית של 800 מקבלי דיחוי חדשים בשנה נותרה בעינה{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}.
 
העתירה הראשונה נגד הסדר דחיית השירות הוגשה ל[[בג"ץ]] בשנת [[1970]], בפסק דין שכתב [[אלפרד ויתקון]] נאמר כי בית המשפט אינו רואה לנכון לקיים הליך שיפוטי בשל טענת [[זכות עמידה|מי שאינו צד לדיון]], וכן משום שמדובר בנושא ציבורי שמוטב להשאירו בידי הגורמים הפוליטיים האחראים לכך{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון דחה עתירה על אי־גיוס תלמידי ישיבות|1970/02/27|00410}}.}}. בעתירהגם לבג"ץעתירות שהוגשהנוספות בשנים הבאות נדחו. באחת מהן, בשנת 1986 (רסלר נגד שר הביטחון) הוכרה זכות העמידה של העותר, אך העתירה נדחתה. השופט [[אהרן ברק]] כתב כי "לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה, ולא הוכח כי השימוש בשיקול הדעת הינו, בנסיבות העניין, בלתי סביר."{{הערה|בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441}}
 
===המהפך הפוליטי ולאחריו===
| 1986
| 16,000
| הקמתה של ועדת הכהן לבחינת הסדר תורתו אומנותו; דיון מהותי ראשון בבג"צץ.
|-
| 1992