קפיצה על רימון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
*ב-[[11 בפברואר]] [[1954]], קיבל [[נתן אלבז]], חייל ב[[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]], משימה שגרתית של פירוק רימוני יד. אלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. לפתע שמע קול נקישה, והבין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא יצא מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון נהרג ובכך הציל את חיי חבריו. על מעשהו ניתן לאלבז לאחר מותו [[צל"ש]] על ידי ה[[רמטכ"ל]] [[משה דיין]]. ב-[[1970]] הומר הצל"ש ל[[עיטור המופת]]{{הערה|1={{נזכור את כולם|88850|נתן אלבז|מלא=כן}}.}}.
*ב-[[1 בנובמבר]] [[1956]], בעת [[קרב המיתלה]] ב[[מבצע קדש]], הוביל [[עובד לדיז'ינסקי]] מחלקה מפלוגתו להתקפה לילית על כוח מצרי שהיה מחופר ומבוצר בכוכים על צלעות המצוקים באזור מעבר המיתלה. הוא הסתער בראש הכוח, טיפס עם אנשיו על הצוק הגבוה והטיל רימון לפתחה של עמדה מצרית. הרימון נפל בחזרה לעברו ולעבר חבריו. באינסטינקט מידי הצמיד לדיז'ינסקי את החייל הקרוב אליו לסלע וסוכך עליו בגופו, תוך שהוא סופג את רסיסי הרימון שהתפוצץ. על פעולה זו עוטר לדיז'ינסקי לאחר מותו ב[[צל"ש הרמטכ"ל]], שב-1970 הומר ב[[עיטור העוז]]{{הערה|{{נזכור את כולם|91199|עובד לדיז'ינסקי|מלא=כן}}.}}.
*ב-[[6 בדצמבר]] [[1964]] במובלעת הר הצופים קפץ {{נזכור את כולם|/חגי%20בר-אורין/en_7e0a85703ef0accd4cd647fa0eec0efe|חגי בר אוריאן}} על רימון שנצרתו השתחררה במהלך פירוק רימונים. בר אוריאן רץ החוצה למצוא מקום בו לא היו חיילים והרימון התפוצץ בעודו צמוד לגופו של בר אוריאן. היות שעל פי הסכמי שביתת האש עם ירדן רק שוטרים ישראלים אמורים להיות בהר הצופים, במשך שנים רבות אסרה הצנזורה הצבאית על פרסום נסיבות האירוע.
*ב-[[18 בדצמבר]] [[1969]], בעת אימון [[טירון|טירונים]] בזריקת רימון על ידי [[מפקד מחלקה|מפקד המחלקה]] סג"ם {{נזכור את כולם|איתן%20מרקל/en_40052cb4953e31d9ee645c04ada12051|איתן מרקל}}, נשמט מידיו של אחד הטירונים הרימון לאחר ששוחררה נצרתו. מרקל הפיל את עצמו על הרימון ובכך הציל את פקודיו וחבריו ממוות בטוח. לאחר מותו הועלה מרקל לדרגת סגן.
*ב-[[6 באוקטובר]] [[1973]], במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] בהגנה על [[מוצב המזח]], במהלך קרב יריות עם חיילי הקומנדו המצרי הושלך רימון לעבר העמדה בה היו ארבע חיילי צה"ל, רב"ט [[משה יצחק טובל]] נשכב על הרימון בתוך העמדה בשעה שחבריו זינקו אל מחוץ לעמדה ומנע את הפגיעה בהם, ובכך הציל את חייהם. בעקבות מעשיו הוענק לו לאחר מותו [[צל"ש הרמטכ"ל]].