משתמש:Ornazl/הכנות לטבילה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עבודה על הטבילה |
הוספה לטיוטה בנוא הטבילה |
||
שורה 1:
{{נצרות}}
'''הטבילה''' היא אחת משבעה [[סקרמנט|סקרמנטים]] מרכזיים ב[[נצרות]] למרות שישנם אופנים שונים לביצוע הפיזי של הטבילה (ב[[נצרות אורתודוקסית|כנסיות האורתודוקסיות]], ב[[נצרות מזרחית קתולית|כנסיות קתוליות־מזרחיות]] ובכמה זרמים [[פרוטסטנטים]] מטבילים את כל הגוף. אצל האורתודוקסים נוהגים להוסיף מעט שמן למי הטבילה. בכנסיות ה[[נצרות קתולית|קתוליות]] וה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיות]] מזליף ה[[כומר]] המקיים את הטקס שלוש פעמים מים שקודשו בברכת כהן דת על קדמת ראשו של הנטבל, ומכניס אותו לכנסייה "בשם [[האל האב (נצרות)|האב]], [[ישו|הבן]] [[רוח הקודש (נצרות)|ורוח הקודש]]".)הרי שמהות מטרת הטבילה על כל גירסאותיה שווה.
טקס הטבילה הוא אחד מיסודות הדת הנוצרית על כל זרמיה. בנוסף להיותו טקס בעל משמעות דתית ברורה ועמוקה - יש בו גם אלמנטים חברתיים מובהקים.
מקור הטקס הוא בדיברי ישו : "ואתם לכן אל כל הגויים וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש" (לוקס ג',16) ומן הפסוקים בתנ"ך: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל טז,ט). (על פי התפיסה הנוצרית אדם נושא על עצמו את החטא הקדמון של הגרוש מגן העדן וכל אדם נחשב ליורש החטא. על רקע זה כל המין האנושי הוא חוטא וישו נשלח כהתגשמות בבשר של האלוהים (INCARATION) וסבל את ייסוריו על הצלב כדי לכפר על חטאי המין האנושי ובמעשה זה שיחרר את האדם מן החטא.) הנצרות רואה בטבילה מעשה בעל איכויות על-טבעיות, המנקה את הנטבל מן [[החטא הקדמון]]. הטבלת הגוף מסמלת את הטבעתה של נפש בעלת חטא, או יותר נכון הגוף החוטא, ומסמלת את לידתה מחדש (משיכתה מן המים) של נפש טהורה ונקייה .הטבילה הינה חזרה על מותו ותחייתו של של ישו. הטבילה משחררת מהחטא והיא כלידה מחדש. הטבילה היא קבלת החסד שניתן על ידי ישו שנצלב ולקח עליו את חטאי האדם. בקבלת סקרמנט הטבילה ואמירת ה CREDO. שהוא האני מאמין הנוצרי - מקבל האדם על עצמו את רעיון הנצרות ואת האפשרות לגאולה ולחיי נצח עד אשר יופיע המשיח מחדש.
הנצרות רואה בטבילה מעשה המטיל סימן באדם לכל חייו
תחילה נטבלו רק מבוגרים אחרי שעברו הדרכה והיו נכונים לקבל על עצמם את עול הכנסיה ועקרונותיה. החל מהמאה הרביעית החלו להטביל גם תינוקות. לכאורה פעולה העומדת בסתירה להשקפה כי אדם צריך ליטול על עצנו הצטרפות לכנסייה מתוך הבנה והסכמה והתינוק אינו בר דעת לתת הסכמה כזו אך מכיוון שפחדו האנשים כי התינוקות ימותו לא מטוהרים ועל כן יגיעו ל[[לימבו]] (מקום בין ה[[גיהנום]] ל[[גן העדן]]) ולא יזכו לגאולה ולכן ממהרים להטביל תינוקות כדי לנקותם בהקדם מן החטא הקדמון. וכך הטקס שהיה במקור פעולה מודעת של קבלת הנצרות ודחיית השטן הפך לתהליך אוטומטי שאינו תלוי ברצון המקבל (התינוק) ואת השבועות נשבעים בשמו ולמענו סנדקיו.
ישנם זרמים בנצרות בהם לא נערך טקס טבילה מלא אלא רק טקס "הקדשה" שבו ניתן לתינוק שמו והטבילה עצמה נדחית לגיל בו יש הבנה ובחירה בכנסיה הקתולית ובזרמים פרוטסטנטיים מסויימים מקיימים טבילה מלאה לתינוקות כהמשך למסורת קדומה של הטבלת משפחות שלמות אך מוודאים כי המצטרפים והסנדקים שלהם מודעים שהטבילה הינה רק שלב ראשון מתוך שלבים שונים <ref>{{צ-מאמר|מחבר=קתרין אן טגליה|שם=ההבניה התרבותית של הילדות:טבילה,סעודת קודש ואישוש|כתב עת=|סדרה=}}</ref>תהליך קבלת הדת.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=קתרין אן טגליה|שם=ההבניה התרבותית של הילדות:טבילה,סעודת קודש ואישוש|כתב עת=}}</ref>
ב[[נצרות]], ה'''טבילה''' היא הטקס המכניס את המאמינים אל הכנסייה, והוא אחד משבעה [[סקרמנט|סקרמנטים]] מרכזיים ב[[נצרות]].
| |||