פתיחת התפריט הראשי

שינויים

עריכה, התמקדות בנושא הערך, אחידות במיקום הערות שוליים
{{ערך מורחב|תורתו אומנותו}}
 
סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות לשירות צבאי עמדה על סדר היום כבר ב-[[1948]], עם הקמת [[המפקד לשירות העם]], בשלב הראשון של [[מלחמת העצמאות]]. ב-[[9 במרץ]], הושג הסכם זמני בין נציגים בכירים של [[המפקדה הארצית]] של '[[ההגנה]]' לבין ראשי ישיבות בירושלים מטעם [[ועד הישיבות]]. ההסכם מאשר את אי-גיוסם של בני הישיבות לשירות צבאי, למרות עמדתה העקרונית של 'ההגנה' כי יש למצוא דרכים לגייס תלמידים אלה, בהיותם חלק מכלל היישוב.{{הערה|שם=היומן|[https://jerusaleminstitute.org.il/wp-content/uploads/2019/07/מלחמת-העצמאות_pub.pdf מלחמת העצמאות בעיניים חרדיות] חקר החברה החרדית, כרך 5(אפריל 2018), מכון ירושלים למחקרי מדיניות}}. בהסכםהסכם זהברוח זו נחתם בין הרבנים הראשיים וגאב"ד [[העדה החרדית]] לבין המפקד לשירות העם בירושלים ארבעה ימים לפני קום המדינה, ובו התחייבו ראשי הישיבות מצידם שלאלא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל כהן|נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא|240349|26 ביולי 2017}}}}. הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "[[איחוד הישיבות]]" שהיה שותף להסכמות קודמות, אולם סירב לקבל את ההסדר החדש.{{מקור}}
 
באוקטובר 1948 השיב ראש הממשלה ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס", ועל כן הוסכם לשחררם{{הערה|{{ynet|[[אבישי בן חיים]]|זה התחיל אצל בן-גוריון - אירועים מרכזיים בתולדות ההסדר|2015594|23 ביולי 2002}}}}. ב-[[9 בינואר]] [[1951]] כתב דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: {{ציטוטון|על יסוד סעיף 12 ב[[חוק שירות בטחון]], שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות.}}{{הערה|שם=טל|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/tal.htm הוועדה לגבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות - דו"ח]}}
בשנת 1975, ביטל שר הביטחון שמעון פרס את ההגבלה על הצטרפות ישיבות חדשות, אולם מכסה מקסימלית של 800 מקבלי דיחוי חדשים בשנה נותרה בעינה{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}.
 
העתירה הראשונה נגד הסדר דחיית השירות הוגשה ל[[בג"ץ]] בשנת [[1970]], בית המשפט דחה אותה בשל היעדר [[זכות עמידה]] וחוסר [[שפיטות]] בסוגיה לאור אופייה החברתי-פוליטי השנוי במחלוקת ציבורית{{הערה|שם=טל}}{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון דחה עתירה על אי־גיוס תלמידי ישיבות|1970/02/27|00410}}.}}. גם בעתירה לבג"ץ שהוגשה בשנת 1986 (רסלר נגד שר הביטחון) קיבל בית המשפט את עמדת המדינה וקבע כי לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה. עם זאת, בפסק דין זה קבע לראשונה בית המשפט כי מדובר בסוגיה שפיטה וכי קמה לעותר זכות עמידה לפני בית המשפט בנושא.{{הערה|בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441}}{{הערה|[https://www.idf.il/media/31483/1986-בגץ-רסלר-עינב-יחיא.pdf 1986– בג"ץ רסלר], סגן עינב יחיא, מחלקת הייעוץ והחקיקה צה"ל}}{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}.
 
===המהפך הפוליטי ולאחריו===
באמצע שנות התשעים חל מפנה באופן התערבותו של בית המשפט בחוקיות ההסדר{{הערה|שם=פרלמנט81}}. בשנת [[1998]], בג"ץ פסק שסמכותו של שר הביטחון לפטור מועמד לשירות ביטחון משירות צבאי אינה כוללת הענקת פטור גורף לכלל תלמידי הישיבות, ודרושה חקיקה ראשית{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=97032670.a11|סוג=בג"ץ|עותר=אמנון רובינשטיין|משיב=שר הביטחון}}, ניתן ב-9 בדצמבר 1998}}. בעקבות פסיקה זו מונתה ב-[[1999]] [[ועדת טל]], בראשות השופט בדימוס [[צבי טל]], במטרה לגבש הצעת תיקון לחוק. הוועדה הונחתה לנסח את הצעת החוק כך שתאפשר לשר הביטחון לפטור תלמידי ישיבות משירות צבאי ללא הגבלה ובמקביל לבחון את היבטי הסוגיה ולהמליץ על הסדרים לחלק מהציבור החרדי, כגון מסגרות ייחודיות והורדת גיל הפטור.{{מקור}}
 
באפריל 2000 הוגש דו"ח הוועדה, וב-[[23 ביולי]] [[2002]] עבר ב[[הכנסת|כנסת]] חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל") המאפשר המשך מתן פטור ל[[בחור ישיבה|בחורי הישיבות]] בכפוף לתנאים המפורטים בו. בגיל 22 יקבל בחור ישיבה [[שנת הכרעה]] בהשבה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לעבוד. מי שיבחר לעבוד יוכל לבחור בין שירות צבאי מקוצר של שנה וארבעה חודשים ו[[שירות המילואים בישראל|מילואים]] לפי צורכי הצבא, לבין שירות אזרחי של שנה, ללא שכר ועם אפשרות עבודה נוספת. שתי האופציות הן מגיל 22. בנוסף יורחבו מסגרות לשירות בצבא כמו הנח"ל החרדי והוסדר מעמד ישיבות ההסדר הרגיל ואת הישיבות הציוניות הגבוהות(הסדר מרכז). תאכף ביתר קפדנות בחינת השוהים תחת ההסדר.
 
 
היחס לוועדת טל בקרב הרבנים הליטאים לא היה אחיד. חלקם סברו כי אין לשתף פעולה כלל עם עבודת הוועדה, משום שהיא בחנה גם דרכים להגביר גיוס חרדים. הרב [[אהרן יהודה לייב שטינמן]] הוביל קו שלפיו יש לשתף פעולה עם הוועדה כדי להסדיר את מעמד בני הישיבות, ומקורבו [[מרדכי קרליץ]], בנו של הרב [[נסים קרליץ]], היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדה. חברי הוועדה ביקרו במהלך עבודתם בבתיהם של הרב שטיינמן ושל הרב [[שמואל הלוי וואזנר]], וב[[ישיבת פורת יוסף]], שבה נפגשו עם הרב [[שלום כהן (רב)|שלום כהן]]. הרב ברוך מרדכי אזרחי הופיע בפני הוועדה בשליחות הרב [[יוסף שלום אלישיב]]{{הערה|[http://www.bhol.co.il/article_old.aspx?id=66685 חשיפת מסמכי ועדת טל] באתר [[בחדרי חרדים]]}}. לאחר שסיימה ועדת טל את עבודתה בשנת [[תש"ס]] ([[2000]]) שיגר הרב שטיינמן מכתב תמיכה לקרליץ ובו כתב: "באתי בדברים אלה להודות לך על המאמצים הגדולים אשר עשית למען שכל בחור ישיבה יוכל ללמוד תורה כל זמן שירצה בלי שום הגבלה". קבוצת של עשרים וחמישה רבנים וראשי ישיבות, ובהם הרב נסים קרליץ, הרב [[גרשון אדלשטיין]], הרב [[ברוך דב פוברסקי]], הרב [[ברוך מרדכי אזרחי]] והרב [[אביעזר פילץ]], צרפו את חתימתם למכתב{{הערה|[http://kvarhaya.blogspot.co.il/2013/12/blog-post_8808.html המכתב המלא] בכבר היה לעולמים}}.
על רקע החלטות הוועדה נתגלעו חילוקי דעות בין הרב משה שמואל שפירא לבין הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן. הרב שפירא שלח אליו מכתב אישי ובו ביקש ממנו שלא להיכנע לדרישות ה[[בג"ץ]] ולסרב לכל הצעת פשרה, ובין השאר כתב: "ומהנסיון הוא שהדרך היחידה פה בארץ הקודש הוא לעמוד בתוקף מוחלט על כך כי אין לגעת בישיבות הקדושות ובהיכלי התורה, ורק על ידי עמידה תקיפה ישמר המצב הקיים". ביולי [[2002]], ערב ההצבעה בכנסת על [[חוק טל]] ובעקבות חילוקי הדעות הללו, פרש הרב שפירא מחברותו במועצת גדולי התורה של דגל התורה, בנימוק שאינו יכול לקחת אחריות על הנעשה בתחום זה על ידי נציגי המפלגה.
 
חוק טל נחקק כ[[הוראת שעה]] ותוקפו נקבע לחמש שנים שבסופן הכנסת רשאית להאריכו לתקופותשניתן נוספותלהאריכן. ביולי [[2005]] הודיעה המדינה ל[[בית המשפט העליון]] כי הניסיון לשנות את ממדי ההתגייסות לצבא בקרב בני הישיבות באמצעות [[חוק טל]] נכשל כליל. בשלוש השנים שמאז חקיקתו הוא הביא לגיוס עשרות בודדות של בני ישיבות בלבד{{הערה|אפרת פורשר, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART/956/355.html "מנגנוני חוק טל לא מתפקדים"], nrg מעריב, 10.7.2005}}. ביולי [[2009]] הודיע [[אגף כוח האדם|אגף כוח אדם]] בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל, כי מספר מקבלי דחיית השירות גדל בצורה משמעותית, לעומת גדילת ההתגייסות של בני-הישיבות שקיבלו את הדחייה{{הערה|{{הארץ|[[מזל מועלם]]|תוך עשור, רבע מהמועמדים לגיוס ילמדו בישיבה|1.1273774|30.7.2009}}}}. בכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל.
 
====עיקרי ההסדר====
{{ערך מורחב|ישיבת הסדר}}
 
מסלול ההסדר משלב לימודים תורניים גבוהים עם שירות צבאי מקוצר, והואבן 17 חודשים. הוא מיועד לתלמידי [[ישיבה|ישיבות]] תיכוניות ולתלמידיולתלמידים הניגשים בבחינותלבחינת הבגרותבגרות מורחבת ב[[תלמוד|גמרא]].{{הערה|1=[http://www.hesder.org.il/index.php/info/conscription/dahash.html דחיית גיוס]{{קישור שבור}}, אתר "הסדר"{{קישור שבור|19.3.2019}}}}. ישיבות ההסדר הן [[ישיבה ציונית|ישיבות ציוניות]] המשתייכות ברובן המכריע לזרם ה[[דתיים לאומיים|דתי לאומי]], ומהוות בחברה זו שילוב בין החובה הדתית ללמוד תורה ולהתפתח רוחנית, לבין תפיסתה את המחויבות לשרת ב[[צה"ל]] ולהשתלב בחברה הישראלית. תלמידי ישיבות ההסדר (המכונים בני"שים - בני ישיבות) מגיעים ברובם מהזרם הציוני דתי, לאחר סיום הלימודים בתיכון דתי או [[ישיבה תיכונית]]. נכון ל-[[2011]], קיימות 68 ישיבות הסדר ברחבי הארץ, ובהן כ-8,500 תלמידים, מהם כ-5,400 נמצאים במסלול ההסדר{{הערה|הנתונים נמסרו בהתכתבות עם מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר איתן עוזרי, הנתון לגבי מספר התלמידים הכולל (8,500) הוא הערכה בלבד.}}.
 
מעמדן החוקי של ישיבות ההסדר התקבע בתקנות שהוציא [[שר הביטחון]]. בסיסו של ההסדר ברעיון הקמת [[נח"ל]] תורני, אולם בעקבות החלטת [[בג"ץ]] ב-[[1999]] כי יש לקבוע את הסדר דחיית השירות ל[[חרדים]] בחוק, עוגן בחוק גם הסדר השירות הצבאי המקוצר{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/laws/heb/FileD.asp?Type=1&LawNum=1862&SubNum=11 חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002]{{קישור שבור}}, עמוד 3, אתר [[הכנסת]]}}.
מסלול הישיבות הגבוהות הציוניות (הסדר מרכז) הוא מסגרת ה[[שירות בצה"ל|שירות הצבאי]] המקוצר של תלמידי [[ישיבה|ישיבות]] גבוהות [[ציונות|ציוניות]] שאינן [[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]]. מקור השם ב[[ישיבת מרכז הרב]], שם הופעל לראשונה ההסדר וגם כיום הוא מאושר דרכה. השירות יכול להיות מיושם בכל ישיבה שהוגדרה כישיבה גבוהה וחפצה להצטרף להסדר בתיאום עם ישיבת מרכז הרב.
 
מסגרת "הסדר מרכז" מיועדת לבחורי ישיבות בשיעור ד' או מגיל 22 ואילך שדחו עד עתה את שירותם הצבאי בתור תלמידי ישיבות ש[[תורתו אומנותו|תורתם אומנותם]]. ההסדר הוא כזה שבחור הישיבה מתגייס לצה"ל, ולאחר שירות מקוצר בצבא נדחה המשך השירות על מנת שיוכל לחזור ללמוד בישיבה. בעבר הונהגו הסדרים שונים לגבי השחרור הסופי של החיילים מן התוכנית, שהיו תלויים במצבם המשפחתי, אך בשנת 2010 הוחלט שחייל ששירת במסגרת "הסדר מרכז" ישוחרר מחובותיו כלפי הצבא כאשר יגיע לגיל 26 בכל מקרה. משך השירות הוא בין 6-15 חודשים, תלוי ביחידה אליהשאליה בוחר החייל להתגייס.
 
===שילוב===