אהרן בן אשר – הבדלי גרסאות

# הטענה שאהרן בן אשר ומשפחתו היו קראים הוצעה לראשונה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], כשנחקרה האפשרות שחכמי דקדוק ומסורה מסוימים החזיקו באמונות קראיות. אולם חקירות אלה התבססו במידת מה על כתבי [[אברהם פירקוביץ']] (אבן רש"ף), שבשלב מאוחר יותר התגלה דבר זיופם של חלק מכתבים אלו. לכן טוענים חלק מהחוקרים שהטענה בדבר קראותם של אותם חכמי דקדוק (ביניהם אהרן בן אשר) איבדה מתוקפה.{{הערה|הערות שפ"ר על "דברי ימי ישראל" של פינסקר, עמ' 183 הערה 1: {{ציטוטון|המצאות פירקוביץ' (אבן רש"ף ורש"ף ב"ליקוטי קדמוניות") קלקלו שורש המשפט של החכמים האלה ועוד רבים שלא אפרוט אותם בשמם פה. בינהם ישנם גם אלה שאחרי לבם עינם הולך לתת כבוד ויקר לראשוני הקראים אשר לא יאתה...}}.}}

# הקראי אליהו בן אברהם, מחבר הקונטרס הפולמוסי "חילוק הקראים עם הרבנים",{{הערה|נדפס בשלמותו על ידי [[שמחה פינסקר]] ב"לקוטי קדמוניות", תר"ך, מחלקה ב', עמודים 99–106

# הרמב"ם סומך את ידיו ללא היסוס על הכתר שהגיה בן אשר, ומבסס עליו את דבריו ביחס לנוסח התורה.{{הערה|וכך כותב הרמב"ם: {{ציטוטון|וספר שסמכנו עליו בדברים אלו, הוא הספר הידוע במצריים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים; ועליו, היו הכול סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודיקדק בו שנים, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו.  ועליו, סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו}} (ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ה').}} הרמב"ם אף משבח את בן אשר ומהלל אותו רבות. כיוון שהרמב"ם ידוע במלחמתו העזה בקראים,{{הערה|באיגרות הרמב"ם מצויות תקנות שתיקנו חכמי מצרים בראשות הרמב"ם נגד הקהילה הקראית, ונגד אנשים שקיבלו מנהגים קראיים. דוגמה לכך הם תיקנו שאשה שתיטהר על פי ההלכה הקראית (שמשמעה- שפיכת מים על ראשה) לא תקבל את כתובתה מבעלה, אפילו אם בנוסף לכך היא תיטבול כהלכה הרבנית ("אגרות הרמב"ם" מאת יצחק שילת, הוצאת מעליות ירושלים התשמ"ז, כרך א', אגרת ו' - עמוד קפא).}} יש הסוברים שלא ייתכן שהיה מתייחס אליו כך, ללא כל הסתייגות מהיותו קראי.

# הם טוענים שלא ברור עד כמה היה בן אשר שותף לכתיבת ספר "דקדוקי הטעמים" ועד כמה הביטויים המוזכרים בו אכן קראיים.