הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות

ב-[[22 באפריל]] עברה לראשונה ספינה איראנית בליווי אוניות הצי האיראני מבלי לשלם את דמי המעבר לעיראק. שתי המדינות החלו לפרוס את צבאותיהן על גדות השט. יום לפני עזיבת הצי הבריטי את המפרץ הפרסי ב-[[30 בנובמבר]] [[1971]] איראן השתלטה על ארבעה איים במפרץ הפרסי, בעקבות צעד זה ניתקה בגדאד את היחסים הדיפלומטיים עם טהראן.{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנרווגנר, עמ' 35.}} המשטר בבגדאד החל לקרוא להתקוממות עממית של ה[[ערבים]] במחוז [[ח'וזסתאן|ח'וזסטאן]] (אותו הם כינו "ערביסטאן") שבאיראן סמוך לגבול עם עיראק, שמרבית תושביו אינם דוברים [[פרסית]]. כמו כן, בגדאד הורתה על גירושם של איראנים ומלומדים שיעים מעיראק.{{הערה|Bengio, Ofra, <i>The Kurds of Iraq: Building a State Within a State</i>, p. 30}} האיראנים מצידם, החלו להעניק תמיכה כלכלית וצבאית למורדים ה[[כורדים]] בעיראק. לאחר פניות לא-פומביות רבות מצד השירות החשאי באיראן (ה[[סאוואכ]]),{{הערה|1=[http://www.state.gov/r/pa/ho/frus/nixon/e4/69740.htm תזכיר פנימי] במועצה האמריקנית לביטחון לאומי מ-[[27 במרץ]] 1972. התזכיר בסיווג סודי הועבר לקיסינג'ר על ידי עוזרו גנרל הייג ואושר על ידיו ב-[[29 במרץ]].}}, השאה,{{הערה|1=[http://www.state.gov/documents/organization/70901.pdf תזכיר פנימי של המועצה האמריקנית לביטחון לאומי] מ-[[12 ביוני]] 1972 מזכיר שש בקשות קודמות לסיוע כלכלי וצבאי או אפילו מוראלי לכורדים, שנדחו כולן על ידי הממשל האמריקני. הסבר לדחיית הבקשות ניתן למצוא במברק: "למרות שמולה מצטפא [ברזאני] טוען כי ישמור בסוד כל מחויבות לתמיכה מוראלית, תמיכה כזו תהיה חסרת תועלת עבורו אם לא יוכל לנצלה כדי לזכות בתמיכה [כלכלית או צבאית], ומכך תנבע חשיפתה [של התמיכה האמריקנית]".}} והכורדים ישירות{{הערה|1=[http://www.state.gov/documents/organization/72268.pdf תזכיר פנימי באגף המזרח התיכון במחלקת המדינה] המסכם פגישה עם נציג של ברזאני בבקשת סיוע לכורדים לפתיחת "מאבק רחב היקף" נגד משטר הבעת'. [[5 באפריל]] 1972. }} בביקור של [[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית|היועץ האמריקני לביטחון לאומי]] [[הנרי קיסינג'ר]] ב[[איראן]], ביקש ממנו ה[[שאה]] "לסייע לכורדים להפוך את החיים לקשים עבור שכננו ואויבנו העיראקי".{{הערה|1=[http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9D0CE1DF153FF935A35750C0A967958260 מאמר] של [[הניו יורק טיימס]] מ-1991 מזכיר את ביקור קיסינג'ר.}} לאחר מספר פגישות בין אנשי ברזאני ונציגים של הממשל האמריקני,{{הערה|1=[http://www.state.gov/documents/organization/70904.pdf מזכר פנימי] מ-[[23 ביוני]] 1972 המיועד לגנרל [[אלכסנדר הייג]], דאז עוזרו הצבאי של קיסינג'ר לקראת פגישתו הצפויה עם נציגי ברזאני. במברק עולה כי הסכום המבוקש על ידי הכורדים הוא בסך 1.5 מיליון דולר לחודש ועל התחייבות איראנית לממן מחצית מהסובסידיה. }} בשלהי יולי 1972 נשיא ארצות הברית [[ניקסון]] אישר סיוע אמריקני חשאי לברזאני דרך ה-[[CIA]], בסך מיליוני דולרים.{{הערה|1=[http://www.state.gov/documents/organization/72017.pdf תזכיר] החתום על ידי דר. קיסינג'ר, בסיווג סודי בתפוצה מוגבלת. }} הסיוע האמריקני הועבר מה-CIA דרך איראן וכלל אמל"ח סובייטי רב והעברות מזומנים ישירות לחשבונו של ברזאני.{{הערה|1=[http://www.state.gov/documents/organization/72019.pdf תזכיר פנימי לנשיא ניקסון] מהיועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר מ-[[5 באוקטובר]] 1972. קיסינג'ר מדווח על הסיוע השוטף המועבר לכורדים תוך "שיתוף פעולה מעולה... עם השאה", על סמך דיווחי ראש ה-[[CIA]] ריצ'רד הלמס. }} מיד לאחר פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]], פנה המשטר העיראקי לטהראן בבקשה לחדש את היחסים הדיפלומטיים, כנראה מחשש לתקיפה ממזרח, בעת בה עיראק מעורבת במלחמה בחזית הסורית.{{הערה|שם=pipes}} היחסים הדיפלומטיים בין המדינות חודשו בראשית 1974 אך היחסים בין המדינות לא השתפרו באופן משמעותי,{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=2062&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד לאחר שיחה עם ממלא מקום שגריר איראן בבירה העיראקית. דיווח מ-[[26 בינואר]] 1974. קוד מברק: 1974BAGHDA00050.}} וההתנגשויות האלימות לאורך הגבולות לא פסקו.

The U.S. State Department's Geographer Office of the Geographer Bureau of Intelligence and Research - [http://www.law.fsu.edu/library/collection/LimitsinSeas/IBS164.pdf International Boundry Study No. 164: Iran - Iraq Boundry].(PDF) 13 July, 1978.</div>}}<!-- תבנית פי. די. אף לא עובדת בהערות שוליים כאלו, לכן כתבתי בסוגריים --> השטחים שהובטחו לעיראק לא הועברו במלואם,{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנרווגנר, עמ' 36.}} עם זאת איראן קיימה את הבטחתה בנוגע לכורדים. היא משכה את הסיוע הכלכלי והצבאי מהמורדים הכורדים באופן מיידי ובלי להודיע להם על כך מראש. טהראן הסיגה את צבאה בחזרה לאיראן ואטמה את הגבול למניעת [[הברחה|הברחות]]. השאה הורה ל-CIA ולמוסד הישראלי להפסיק את מתן הסיוע משטחו למורדים הכורדים, והסיוע הופסק עם סגירת הגבול. להערכת האמריקנים{{הערה|שם=US|<div style="direction: ltr;">

פחות משש שנים לאחר החתימה על ההסכם, פרצה בין המדינות [[מלחמת איראן-עיראק]], ש[[עילה למלחמה|העילה]] לה הייתה אותו סכסוך גבולות. מלחמת איראן-עיראק נמשכה שמונה שנים, ולמרות הצלחות צבא עיראק בתחילתה, הצליחו האיראנים להדוף את הצבא עיראק לגבולות שלפני המלחמה. על פי החוק הבינלאומי, אין למדינה זכות לדחות באופן חד-צדדי הסכם שהיא אישררה, ובהסכם אלג׳יר לא קיים סעיף המאפשר את ביטולו באופן חד צדדי, כפי שעשה [[סדאם חוסיין]] כשהכריז ב-[[17 בספטמבר]] [[1980]] כי השט אל-ערב הוא חלק משטחה של עיראק. הלחימה לאורך הגבול התלהטה באופן מיידי לאחר הצהרה זו, וב-[[20 בספטמבר]] הכריז נשיא איראן [[אבולחסן בני-סדר]] על גיוס כללי.{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנרווגנר, עמ' 48.}}