פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הגהה, replaced: ב-מ ← במ (2)
===רוזה פארקס וחרם האוטובוסים של מונטגומרי 1956===
[[קובץ:Rosaparks.jpg|שמאל|ממוזער|200px|רוזה פארקס לצידו של מרטין לותר קינג]]
ב-1 בדצמבר 1955 סרבה אשה שחורה בשם [[רוזה פארקס]] לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן ב-מונטגומריבמונטגומרי אלבמה. באוטובוסים של מונטגומרי ישבו הלבנים בחלקו הקדמי של האוטובוס והשחורים בחלקו האחורי. כאשר נגמר המקום בחלק הלבן התיישבו לבנים בחלק האחורי והנהג היה מורה לשחורים לקום. רוזה פארקס סירבה לקום ממקומה בחלק השחור של האוטובוס. בעקבות מעשה זה נעצרה, נשפטה והורשעה.
 
האירוע נתפש כהזדמנות מושלמת בעיני א.ד. ניקסון, נשיא הסניף המקומי של NAACP במונטגומרי. ניקסון תר משך זמן מה אחר מועמד מתאים לקיום מאבק. פארקס, לעומת קודמיה, הלמה את שאיפותיו של ניקסון וזה הוסיף ובחר כדוברם של השחורים ב[[מרטין לותר קינג]], שהיה תושב טרי במקום. קינג היסס תחילה, אך תחת לחצו של ניקסון אימץ את התפקיד.
סטודנטים מקולג'ים אזוריים, שחורים ברובם, הובילו מחאת ישיבה בחנות של רשת Woolworth ב- [[גרינסבורו]] ב[[קרוליינה הצפונית]]. ב-1 בפברואר 1960, ארבעה סטודנטים מקולג' לשחורים בלבד ישבו בדלפק ארוחת הצהריים של החנות באזור שנועד ללבנים בלבד. הסטודנטים שנודעו מאוחר יותר כ"הארבעה מגרינסבורו", קנו מוצרים קטנים במקומות אחרים בחנות ושמרו את הקבלות, משלא קיבלו שירות בדלפק הצהריים הם שאלו מדוע בכל מקום אחר בחנות הכסף שלהם שווה אבל לא בדוכן המזון. הם נשארו לשבת במקום עד סגירת החנות באותו לילה. למחרת הצטרפו אליהם 20 סטודנטים נוספים כולל סטודנטיות שחורות. המחאה קיבלה סיקור בתקשורת. ביום הרביעי של המחאה השתתפו בה 300 סטודנטים. שבוע אחד בלבד לאחר ההפגנה הראשונה המחאה התפשטה למספר ערים אחרות בדרום.
 
המוחים קיבלו הכוונה להתלבש בצורה מהוגנת, לשבת בשקט, ולשבת בספסלים שונים כך שלבנים שמזדהים עם המחאה יוכלו להצטרף. מחאת הישיבה בגרינסבורו עודדה פעילויות דומות נוספות ב[[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]] [[וירגיניה]], [[נאשוויל]] [[טנסי]], ו[[אטלנטה]] [[ג'ורג'יה]]. המחאה שהניבה את התוצאה המהירה ביותר הייתה בנאשוויל, מקום בו מאות סטודנטים ממושמעים ומאורגנים ארגנו מחאות-ישיבה יחד עם קמפיין חרם צרכני. ב-13 בפברואר 1960, התרחש שביתת הישיבה הגדולה הראשונה ב-נאשווילבנאשוויל - 124 סטודנטים שרובם היו שחורים, נכנסו ל-3 מסעדות דלפק ובקשו ארוחות צהריים. לאחר שהצוות סירב לשרת אותם הם ישבו בחנות במשך שעתיים ועזבו את החנות ללא תקריות מיוחדות. מחאות אלה גררו לעיתים תגובות זועמות ותקיפות מצד הלבנים וכן מעצרים מצד המשטרה המקומית. ב-27 בפברואר 1960 נעצרו בנאשוויל 81 סטודנטים לאחר שהמון לבן תקף אותם, באשמת שוטטות והתנהגות פרועה. הדבר גרר תשומת לב תקשורתית רבה למחאה.
 
במהלך ההפגנות קיימו הסטודנטים מדיניות של אי-אלימות ממושמעת. קוד ההתנהגות הכתוב שלהם הפך למודל של מפגינים בערים אחרות: