הביטלס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 116:
באותו הזמן פנו הביטלס להקלטת האלבום "[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]]" (ב[[תרגום חופשי]]: תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פפר), שיצא ב-[[1 ביוני|25 במאי]] [[1967]] והפך לסמל רוח התקופה. עטיפתו התפרסמה מאוד וזכתה לגרסאות כיסוי רבות על ידי אמנים אחרים. יש הטוענים כי במבט לאחור, מקבץ השירים באלבום אינו הטוב שבאלבומי הביטלס, וגם לרעיון "[[אלבום נושא|אלבום הנושא]]" לא היה בסיס ממשי באלבום עצמו, אך התקליט פרץ נתיבים חדשים בהיותו הפעם הראשונה בה תקליט רוק נוצר ונבנה כיצירת אמנות.
 
הרעיון מאחורי האלבום הוא של להקה בדויה בשם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, שכל האלבום הוא למעשה הופעה חיה של שיריה. הקונספט מגובה בקולות כמו מחיאות כפיים וצחוק של הקהל בין השירים, מעברים המקשרים ביניהם וחזרה של שיר הנושא, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, עם שינוי במילים לקראת סופו של האלבום. עטיפתו של האלבום נחשבת למהפכנית בתחום, ובה מופיעים חברי הביטלס כחברי להקת Sgt. Pepper, לבושים בחליפות צבאיות צבעוניות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_images_on_the_cover_of_Sgt._Pepper%27s_Lonely_Hearts_Club_Band|הכותב=|כותרת=Wikipedia-List of images on the Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band cover|אתר=|תאריך=}}}} מעליהם, איורים ותמונות של אנשים מפורסמים שהשפיעו על חברי הלהקה, ביניהם: [[אדגר אלן פו]], [[בוב דילן]], [[מרילין מונרו]], [[קרל מרקס]] ועוד. לצידם, איור של חברי הלהקה עצמם בלבושם מתקופת הביטלמניה במבטים עצובים, במה שמסמל את סופה של התקופה. בצד האחורה של האלבום הופיעו המילים לכל השירים שבו, צעד חדשני נוסף שיהפוך בעתיד לנורמה. העטיפה זכתה בפרס הגראמי של אותה השנה, והתווספה לשלוש זכיות נוספות של האלבום בקטגוריות שונות של הפרס, ביניהן האלבום הטוב ביותר.
 
מספר שירי מפתח באלבום הם:
שורה 144:
=== אקורד אחרון (1970-1969) ===
[[קובץ:3 Savile Row.jpg|שמאל|200px|ממוזער|אולפני אפל רקורדס בהם הביטלס הקליטו את אלבומם [[Let It Be (אלבום)|Let It Be]] והופיעו את הופעתם האחרונה על גג האולפנים]]
בתחילת שנת [[1969]] עשה מקרטני ניסיון נוסף לאחד את הלהקה לפרויקט משותף - צילומים לסרט בעת הקלטת אלבום חדש בשם "Get Back". בצילומי הסרט, שיצא שנה מאוחר יותר בשם "[[Let It Be (סרט)|Let It Be]]", ניכרת המתיחות הרבה בין חברי הלהקה. במהלך הסרט כולל את [[הופעת הביטלס על הגג|הופיעוהופעת הביטלס על גג]] [[אולפן הקלטות|אולפןההקלטות ההקלטותשלהם]] שלהם, באופן מפתיע ומבלי להודיע לאיש. הייתה זו הופעתה האחרונה של הלהקה, והיא הופסקה על ידי המשטרה בטענה כי הם מפריעים למנוחת השכנים. הקלידן [[בילי פרסטון]] ליווה את הביטלס לוו בהופעה זו ובשירים שהוקלטו באותה התקופה בקלידן [[בילי פרסטון]]. ההקלטות נמסרו בשנת [[1970]] למפיק [[פיל ספקטור]], שיצר מהן את האלבום "[[Let It Be (אלבום)|Let It Be]]". חלק מחברי הלהקה (בעיקר מקרטני), לא היו מרוצים מהתוצאה שכללה תזמור מנופח ומקהלות של קולות רקע, ובשנת [[2003]] יצאה גרסה שונה של אותו התקליט, ללא התזמור והמקהלות, שנקראה "Let It Be... Naked".
 
במקביל לאירועים אלו, החל לנון להתראות עם האמנית היפנית [[יוקו אונו]], למענה נפרד מאשתו [[סינתיה לנון|סינתיה]] ומבנו [[ג'וליאן לנון|ג'וליאן]]. בהשפעתה, החל לנון להיות מעורב בפעילות פוליטית מחאתית נגד [[מלחמת וייטנאם]], וביזמות אמנותיות שונות, שלא היו לרוחם של שאר חבריו ללהקה. הנושא יצר חיכוכים נוספים בין חברי הלהקה, כאשר לנון רצה להכניס לתוך התכנים המוזיקליים של הלהקה גם תכנים שנוצרו תחת השפעתה של אונו; דוגמה לכך הוא השיר "[[Revolution 9]]" (מהפכה 9), רצף הקלטות של קולות, קטעים מתחנות רדיו ומסרטים.
 
ניסיונו האחרון של מקרטני להביא את חברי הלהקה לפעולה משותפת הוכתר בהצלחה. ביוזמתו, הארבעה התכנסו בקיץ [[1969]] להקלטת אלבום נוסף עם ג'ורג' מרטין, "[[Abbey Road]]", שהיהשזכה לאקורדלהצלחה סיוםמסחרית הולםעצומה לדרכהברחבי המוזיקליתבריטניה. של הלהקה.
 
ישנן מספר השערות באשר לסיבה הסופית לפירוק הלהקה. אחת מהן היא כי [[יוקו אונו]], אשתו השנייה של לנון אשר נכחה כמעט כל הזמן באולפן ההקלטות, הביאה לסכסוכים בין חברי הקבוצה ולבסוף לפירוקה. ההשערה המקובלת ביותר היא שכל אחד מחברי הביטלס החל מתפתח מבחינה מוזיקלית ואישית בדרך שונה משאר חברי הלהקה, וההבדלים וחילוקי הדעות הם שהביאו לפירוק הלהקה. לנון טען כי מקרטני מכניס מסרים לתוך שיריו, שהוא לא מסכים איתם. האריסון לא ראה טעם בהמשך קיום הלהקה.