פתיחת התפריט הראשי

שינויים

כתיבת הערך מחדש
{{בעבודה}}
[[קובץ:John william waterhouse tristan and isolde with the potion.jpg|שמאל|ממוזער|טריסטאן ואיזולדה, ציור מאת [[ג'ון ויליאם ווטרהאוס]], ([[1916]])]]
'''טריסטן ואיזולדה''' (ב[[גרמנית]]: '''Tristan und Isolde''')ואיזולד היא אופרה בשלוש מערכות מאת [[ריכרד וגנר]] (שכתבאשר כתב גם את המוזיקההליברית וגם. אתעלילת ה[[ליברטו]])האופרה המבוססתמבוססת בעיקר על סיפור האגדה הרומנטית מן המאה ה-12 "טריסטן" מאת [[טרגדיהגוטפריד פון שטרסבורג]] , שהיה [[טריסטן ואיזולדה]]מגדולי המשוררים הגרמניים בימי הביניים. האופרההעבודה על הולחנההיצירה נמשכה בין השנים [[1857]] ו-[[1859]] והופעתוהיא הבכורההוצגה שלה הייתה ב[[מינכן]]לראשונה ב-[[10 ביוני]] [[1865]] במינכן בניצוחו של [[הנס פון בילוב]].
ביצירתו את האופרה, הושפע וגנר במיוחד מספרו של הפילוסוף [[ארתור שופנהואר]] "העולם כרצון וכדימוי" (
Die אך גם מהרומן שניהל עם המשוררת מתילדה ווסנדונק.Welt als Wille und Vorstellung)
האופרה טריסטן ואיזולד נחשבת כאחד משיאי יצירתו האופראית של וגנר, בעיקר בשל השימוש הנרחב שעשה ברעיונות מוסיקליים חדשניים של כרומטיות, עמימות טונאלית, והשעייה הרמונית. משכך, היא השפיעה באופן משמעותי גם על יצירותיהם של מלחינים רבים במוסיקה הקלאסית המערבית ושימשה השראה רבה בעבודותיהם של גוסטב מאהלר ריכרד שטראוס ועוד. אחרים לעומת זאת, סיגננו את יצירתם כעומדת בניגוד לזו של וגנר ובהם קלוד דביסי, מורס רוול ואיגור סטרווינסקי.
טריסטן ואיזולד מסמלת את הנסיגה מהלחנה בסגנון ההרמוני והטונלי המקובל וכזו שהניחה את היסודות למוסיקה הקלאסית של המאה ה-20
היסטוריה====
בשנת 1849 נאלץ וגנר לעזוב את משרתו כמנצח האופרה של דרזדן בשל צו מעצר שהוצא נגדו בגין תמיכתו בהתקוממות שנערכה בעיר כנגד ממלכת סקסוניה. הוא עזב את אשתו וברח לציריך שם פגש בשנת 1852 את סוחר המשי אוטו ווסנדונק שהפך במהרה לתומך ומממן שלו למשך מספר שנים. בתקופה זו הושפע וגנר מאד מתנועת הרומנטיזם הגרמני ומשירת ימי הביניים הגרמאנית שחוותה אז "גילוי מחדש". וגנר העיד על עצמו כי בהשפעת הרומנטיזם וכתבי שופנהאואר ביקש ליצור חוויה בעלת ביטוי אקסטטי של רגשות.
בשנת 1954 השלים את טיוטת הליברית של טריסטן ואיזולד על פי כתביו של פון שטרסבורג אך רק באוגוסט 1957 החל בבניית היצירה האופראית. לצורך כך עבר להתגורר בבית כפרי באחוזתו של ווסנדונק ובמקביל ניהל רומן עם אשתו ושילב באופן בלתי מקובל אצלו, שניים משיריה ביצירתו. ביולי 1858 נאלץ וגנר להעתיק את מגוריו לוונציה לאחר שהרומן הסודי שניהל התגלה והמשיך שם בכתיבת האופרה. במרץ 1959 נאלץ וגנר, שעדיין נחשב כמבוקש נמלט , להעתיק שוב את מגוריו והפעם ללוצרן שם השלים באוגוסט 1859 את כתיבת היצירה.
לאחר השלמתה הציע וגנר להציג את יצירתו למספר בתי אופרה אך זו התגלתה כקשה מאד לביצוע, ולא הצליחה להגיע לידי מימוש על ידיהם גם לאחר מספר רב של נסיונות הפקה. לאחר שבאופרה של וינה נעשו למעלה מ-70 חזרות בין השנים 1962-1964 טריסטן ואיזולד טרם הוצגה.
הצגת הבכורה נערכה לבסוף רק ביוני 1865 בתיאטרון הלאומי במינכן לאחר שוגנר הפך לחביבו של [[לודוויג השני, מלך בוואריה]] שהשקיע משאבים כספיים רבים בהפקת האופרה. בחודש יולי 1865 לאחר ארבע הופעות בלבד, נפטר הזמר שגילם את טריסטן, עובדה שעוררה שמועות כי מותו קשור במאמץ שנדרש ממנו לצורך התפקיד. בעקבות מותו, נקלעה אשתו שגילמה את איזולד למשבר נפשי וחדלה מלהופיע עוד.
==השפעה מוסיקלית==
האופרה טריסטן ואיזולד נחשבת לאבן דרך בהתפתחות המוסיקה הקלאסית המערבית וזאת בשל השימוש החדשני של וגנר במגוון רחב ויחודי של צבעוניות, הרמוניה ופוליפוניה. האקורד הראשון ביצירה המכונה "אקורד טריסטן" מסמל באופן ברור את המעבר מהרמוניה טונאלית מסורתית לאקורד דיסוננטי. האופרה ידועה בשל המגוון הרחב והבלתי מקובל עד לאותו הזמן של פרקטיקה הרמונית כמו למשל השימוש התכוף בשני אקורדים רצופים של טריטון, וכן השימוש בהשעייה הרמונית לצורך יצירת מתח הנובע מחשיפת המאזין לסדרה בלתי נגמרת של קדנצות. בעוד שהשימוש בכלים אלה החל כבר אצל מלחינים בתקופת הרנסנס, הרי שוגנר היה מבין הראשונים לשלב אותו לכל אורך היצירה.
הטונאליות והצבעוניות המוסיקלית של וגנר השפיעו כאמור על התפתחות המוסיקה המערבית ובין היתר על המוסיקה בסרטי הקולנוע. כך למשל בסרטו של אלפרד היצקוק ורטיגו מורגשת השפעה רבה של קינת המוות
מן האופרהLiebestod)
==עלילה==
===מערכה ראשונה===
איזולד שאמורה להנשא למארקה מלך קורנוול והמשרתת שלה, מועברות בספינתו של האביר טריסטן לחצרו המלך. היא חשה נלעגת ומתפללת לטביעתה של הספינה בים. זעמה מופנה בעיקר כלפי טריסטן, האביר הממונה על הובלתה ליעד והיא דורשת לשוחח עימו. טריסטן מסרב ומזכיר לה כי הרג את ארוסה. איזולד מספרת למשרתת כי ריפאה והצילה ממוות אדם זר שהרג את ארוסה, ולאחר מכן התברר לה כי מדובר בטריסטן. היא ניסתה להרוג אותו בחרבו אך הוא הביט לתוך עיניה והיא לא מצאה בליבה את הכוחות לכך. טריסטן הורשה לעזוב עם הבטחה שלא יחזור יותר. למרות זאת בגד בהבטחתו וחזר בשליחותו של דודו, המלך, על מנת לקחת את איזולד לחתונה. איזולד מכינה שיקוי ודורשת מטריסטן לשתות עמה במטרה לכפר על בגידתו. השיקוי שאמור לגרום למות שניהם מתגלה כשיקוי אהבה שנרקח על ידי המשרתת.
===מערכה שנייה===
המלך מארקה יוצא למסע ציד לילי. איזולד נשארת בטירה, מכבה לפיד בוער כסימן לטריסטן שיצטרף אליה. המשרתת מזהירה אותה כי אחד מאבירי המלך, מלוט חברו של טריסטן, חושד בקשר שבינה לבין טריסטן אך היא מתעלמת. זוג הנאהבים, טריסטן ואיזולד נפגשים בחשאי ומצהירים על אהבתם. טריסטן מצר על אור היום שלא מאפשר להם לממש את אהבתם וטוען כי רק בלילה הארוך של המוות יוכלו להתאחד לנצח. זוג הנאהבים אינו שועה לאזהרותיה של המשרתת כי אור היום עולה. באור, מתגלה זוג הנאהבים החבוק לעיני המלך. הבגידה המשולשת מתגלה: טריסטן בוגד במלך, האביר מלוט בוגד בחברו טריסטן, ואיזולד בוגדת בחובתה. טריסטן ומלוט נלחמים וטריסטן מניח ליריבו לפצוע אותו קשה.
===מערכה שלישית===
טריסטן הגוסס מועבר לטירתו בבריטני. רועה משמיע תרועת אבל וידידו של טריסטן אומר כי רק איזולד יכולה לרפאו. הרועה מבטיח כי ישמיע תרועת שמחה עם הגיעה של ספינה. טריסטן מתעורר ומקונן על גורלו להיות שוב באור. ידידו מספר לו כי איזולד בדרכה אליו. הוא שוקע בתרדמת כאשר ספינתה של איזולד מגיעה. תרועת השמחה של הרוע נשמעת, טריסטן מתעורר, ובהתרגשותו הוא קורע את התחבושות מעל פצעיו. איזולד מגיעה לפגוש את אהוב ליבה. טריסטן נופח את נשמתו כאשר שמה של אהובתו על שפתיו. איזולד מתמוטטת לצידו של טריסטן כאשר ספינה נוספת מגיעה וממנה יורדים המלך, האביר מלוט והמשרתת. ידידו של טריסטן מסתער על האביר מלוט והמלך מנסה להפריד ביניהם אך השניים הורגים זה את זה. המלך מבכה את מותו של טריסטן ומספר כי המשרתת גילתה לו את מעשה שיקוי האהבה, והגעתו היא במטרה לאפשר את האיחוד בין השניים. איזולד מתעוררת מעלפונה, מספרת כי חזתה את חזרתו של טריסטן מהמתים, ומתה.
 
{{אופרות של וגנר}}
36,600

עריכות