אברהם מאיר הברמן – הבדלי גרסאות

בעקבות פגישתו עם [[שלמה זלמן שוקן]], ב[[צוויקאו]], גרמניה, הוא החל לעבוד בספרייתו בברלין ומאוחר יותר בירושלים. הברמן היה ה[[ספרן]] הראשי של [[מכון שוקן]] וחוקר ב[[המכון לחקר השירה העברית|מכון לחקר השירה העברית]] של [[הוצאת שוקן]]. בנוסף לכך, הרצה במכון לספרנות של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] ואחר כך, בשנת 1969, מונה ל[[פרופסור]] ל[[ספרות]] [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירת ימי הביניים]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].{{הערה|1=קבקוב, עמ' 151.}}

הברמן היה כאמור חוקר חרוץ ופורה מאוד. תחום מחקריו כלל, בין היתר, ביבליוגרפיה ו[[ביבליופיליה]] עברית, [[תולדות עם ישראל|היסטוריה יהודית]], [[ביוגרפיה]] של אנשי שם ומחקר יהודים, [[מגילות ים המלח]], הלשון העברית, פיוט עברי, [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירת ימי הביניים]], [[מדרש]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מקרא]]. הוא פרסם למעלה משמונים ספרים ומאות מאמרים, רשימות ופיוטים.{{הערה|1=רשימה של פרסומיו, עד לשנת 1977, פורסמה על ידי [[יונה דוד]] בקובץ מחקרים שנערך לכבודו, '''שי להימן''' : מחקרים בספרות העברית של ימי הביניים, מוגשים לא"מ הברמן (הימן הירושלמי) במלאת לו שבעים וחמש שנה. התקין וערך צבי מלאכי בהשתתפות יונה דוד. ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1977; רשימה מעודכנת פורסמה על ידי ניתאי שנאן, בקובץ שיצא לזכרו בשנת תשע"א-2010, '''תלמוד מאיר''' (ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]] לתולדות ישראל), בעריכת [[אביגדור שנאן]]. }} את מחקריו כתב בעברית, אידית, גרמנית ואנגלית. הוא ניהל הוצאת [[כתב יד (העתק)|כתבי-יד]] עתיקים במהדורות מצומצמות ועסק במחקר וההדרה של יצירות עבריות מ[[ימי הביניים]] (בהן מחברות [[עמנואל הרומי]], שירי [[שמואל הנגיד]], [[בן המלך והנזיר]] ו[[משלי שועלים]]). הודות לו נחשפה היצירה הפיוטית של חכמי אשכנז וצרפת. נוסף על כך, היה הברמן יוצר ספרותי בעצמו ובין היתר חיבר ספר משלים על ירושלים בסגנון ה[[מדרש]]{{הערה|1='''שביבי ירושלים''', בהוצאת [[ההסתדרות הציונית]], [[1956]].}} וכן יצירה בחרוזים, בסגנון ה[[מקאמה]].{{הערה|1='''ממחברות הימן הירושלמי'''. פורסמה בספרו האחרון '''מפרי העט והעת''', ירושלים, תשמ"א, עמ' 272-282.}}