הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
(קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרה (דאז))
(קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה)
בשנות העשרים חייבו מנהיגי הציונות הסוציאליסטית (בעיקר בן-גוריון ו[[יצחק בן צבי|בן צבי]]) את הקשר עם [[ערביי ישראל|הפועל הערבי]] מתוך שיקולים מעמדיים. הם ביקשו להפריד בין "הפועל הערבי", בן דמותו של הפועל היהודי, לבין ה"[[אפנדי]]", בן דמותו של הקפיטליסט המנצל. הרעיון של בן-גוריון ובן צבי היה למצוא נתיבות לפועלים הערביים כדי לחברם כבני ברית לציונות הסוציאליסטית.{{הערה|1=אניטה שפירא, '''ברל''', עמ' 304.}} מנהיגים אחרים כ[[שלמה קפלנסקי]] צעדו אף מעבר לכך עד כדי התקרבות לרעיון [[מדינה דו-לאומית]].
 
באפריל 1925 החל יצחק בן צבי להוציא את העיתון "אתחאד אל-עמל" בירושלים על מנת "לעורר את הפועל הערבי, לפתח את הכרתו המעמדית ולהביאו לידי פעולה בעד הטבת מצבו והעלאת ערכו בחברה".{{הערה|1=הציטוטים והעובדות להלן מדוחות שאסף אריה שנידרמן ב'''אנו מאשימים! הירידה והרקבון בהסתדרות העובדים בא"י''', עמ' 49-51.}} בשנת 1927 הקימה ההסתדרות את "[[ברית פועלי ארץ ישראל]]" (ב[[ערבית]]: "איתיחאד עומאל פלסטין"{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ-ישראל''', פרק 16: ארגוניו ומוסדותיו של הציבור הערבי, עמ' 362.}}) כמסגרת לפועלים ערביים, לה היו סניפים בערים ערביות ומעורבות אחת מהפעולות הראשונות של "הברית" הייתה הקמת החזית הפרולטרית של עובדי עיריית תל אביב עם עובדי עיריות [[טול כרםטולכרם]] ו[[חברון]]. ההסתדרות דאגה לתעסוקה ותמכה בשביתות ובהתארגנות בקרב הפועלים הערבים. ב"דבר" התפרסמו ברכות לרגל התכנסות ועידות פועלים ערבים, ביטאון מועצת פועלי חיפה יצא גם בערבית. במקביל דאגה ההסתדרות לתעסוקה עברית מלאה ככל האפשר ולהפרדה בין מפעלים ערביים ליהודים.
 
לדאגה לתעסוקה בקרב הפועלים הערבים היה גם הגיון ציוני. אחד הטיעונים להגבלת העלייה ב[[הספר הלבן של פאספילד|ספר הלבן של פאספילד]] (1930) היה שהארץ שקועה באבטלה ולכן "העלייה תוגבל בהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית ובהתחשב במצב התעסוקה ברחוב הערבי, כל עוד קיימת אבטלה ברחוב הערבי לא יוכלו עולים חדשים לעלות".