הבדלים בין גרסאות בדף "אל תגע בי (ספר)"

הוסרו 71 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
'''אל תגע בי''' (ב[[לטינית]]: '''Noli Me Tángere'''){{הערה|"Noli Me Tángere". Jose Rizal University. Retrieved 2008-10-22.}} הוא [[רומן]] שנכתב על ידי [[חוסה ריזאל]], אחד הגיבורים הלאומיים של ה[[הפיליפינים|פיליפינים]], במהלך השלטון הקולוניאלי של [[ספרד]]. הספר מתאר את יחסי אנשי הדת ה[[נצרות קתולית|קתולית]] והממשלה הקולוניאלית השלטת עם התושבים המקומיים.
 
במקור נכתב הספר בספרדית, אבל נפוץ יותר בפילפינים בשפה ה[[אנגלית]] ושפת ה[[טאגאלוג]]. יחד עם ספר ההמשך שלו, El Filibusterismo {{אנ|El filibusterismo}} הקריאה של ״אל"אל תגע בי״בי", היא חובה לתלמידי התיכון ברחבי הפיליפינים. שני הרומנים נחשבים כ[[שירה אפית|אפוס]] הלאומי של הפיליפינים ומעובדים ומבוצעים באופרות ובמחזות ברחבי הארץ.{{הערה|"The Social Cancer: A Complete English Version of Noli Me Tangere by José Rizal - Free Ebook". Gutenberg.org. 2004-10-01. Retrieved 2016-12-02.}}
 
== רקע ==
חוסה ריזאל, [[רופא]] ולאומן פיליפיני, הגה את הרעיון לכתוב רומן שיחשוף את תחלואי החברה הפיליפינית לאחר שקרא את הספר ״"[[אוהל הדוד תום]]״" של [[הארייט ביצ'ר סטואו|הרייט ביצ'ר סטו]]. הוא העדיף שהרומן שלו יבטא את האופן שבו התרבות הפיליפינית נתפסת כמפגרת, אנטי-אינטלקטואלית, ואינה תורמת לאידיאלים של [[עידן הנאורות]]. כשכתב את הספר הוא היה סטודנט לרפואה במרכז האוניברסיטאי של [[מדריד]].
 
במפגש של פיליפינים בביתו של חברו פדרו א. פאטרנו במדריד ב־[[2 בינואר]] [[1884]] הציע ריזאל כתיבת רומן על הפיליפינים על ידי קבוצת פיליפינים. ההצעה שלו אושרה פה אחד על ידי הנוכחים באותה פגישה. עם זאת, הפרויקט לא התממש. האנשים שהסכימו לעזור לריזאל עם הרומן לא כתבו כלום. בתחילה, הרומן תוכנן לכסות ולתאר את כל השלבים של החיים הפיליפיניים, אבל כמעט כולם רצו לכתוב על נשים. ריזאל ראה את חבריו מבלים יותר זמן ב[[הימור]]ים ומפלרטטים עם נשים ספרדיות מאשר מקדישים זמן לספר. לכן הוא ביטל את התוכנית של הכתיבה המשותפת עם אחרים והחליט לכתוב את הרומן לבדו.
 
שם הספר בלטינית ''Noli ליme tangere'' (אל תגעי בי) לקוח על פימספר יוחנן 20:17, מדברים שנאמרו על ידישאמר ישו למרים מגדלנה כאשר היא זיהתה אותו לאחר תחייתו.{{הערה|See G. Schiller, "Ikonographie der christlichen Kunst", vol. 3, Auferstehung und Erhöhung Christi, Gütersloh, 2 1986}}
 
== תמצית הספר ==
[[קובץ:Jose rizal 01.jpg|ממוזער|דיוקן של ד״רד"ר חוזה ריזאל, מחבר הספר שהוצא להורג בגיל 35.]]
קריסוסטומו איבררה, בן התערובת, בנו של המנוח דון רפאל איבררה, חזר לסן דייגו במחוז לגונה לאחר שבע שנים של לימודים ב[[אירופה]]. קאפטן טיאגו, חבר המשפחה, הציע לו לבלות את הלילה הראשון ב[[מנילה]] כשטיאגו מארח אנשים בביתו שנמצא ליד גדת הנהר. בארוחת הערב קריסוסטומו פגש ידידים ותיקים, מ[[המעמד העליון|החברה הגבוהה]] של מנילה, ואת פאדרה דמאסו, ה[[כומר]] הוותיק מסן דייגו, שהכיר מהתקופה לפני שיצא לאירופה. דאמסו התייחס אליו בעוינות, מה שהפתיע מאוד את האיש הצעיר כי הכומר היה חבר של אביו.
 
 
לאחר מכן קפטן טייאגו שוב אירח לארוחת ערב בביתו במנילה כדי לחגוג את ה[[אירוסים|אירוסין]] של מריה קלרה עם לינארס. נכחו במסיבה פאדרה דמאסו, פאדרה סאלבי, סגן גווארה, וחברים נוספים. הם דנו באירועים שהתרחשו בסן דייגו ובגורלו של קריסוסטומו.
[[קובץ:The Social Cancer 1912 cover.jpg|ממוזער|כריכת המהדורה האנגלית הראשונה, 1912. שם הספר המקורי שונה בתרגום ל ״הסרטן"הסרטן החברתי״החברתי".]]
סאלבי, שחמד את מריה קלרה כל הזמן, אמר שביקש העברה למנזר במנילה, והעמיד פנים שהאירועים האחרונים בסן דייגו היו גדולים מדי מכדי שיוכל להתמודד איתם. גווארה תיאר כיצד [[בית משפט|בית המשפט]] גינה את קריסוסטומו, ונעזר במכתב חתום שכתב לאישה מסוימת לפני שיצא לאירופה. במכתב סיפר על אביו, שהיה מורד לכאורה ומת ב[[בית סוהר|כלא]]. איכשהו, המכתב נפל לידיהם של אויבי קריסוסטומו, והם חיקו את כתב ידו וכתבו מסמך מזויף שבו האשימו אותו בגיוס אנשים למרד בסן דייגו. גווארה ציין שהכתב במכתב המזויף, היה דומה לכתב של קריסוסטומו לפני שבע שנים, ולא לצורת הכתב הנוכחית. קריסוסטומו היה צריך רק להכחיש שהחתימה על המכתב המקורי היא שלו, והאשמה בהמרדה שהתבססה על המכתבים המזויפים הייתה נכשלת. אבל כשראה את המכתב, שהיה מכתב הפרידה שכתב למריה קלרה, איבד כנראה את הרצון להילחם בהאשמות והודה בכתיבת המכתב.
 
כשראה מה קרה למריה, חשף דאמסו את הסיבה האמיתית שבגללה הרס את משפחת איבאררה, ואת מערכת היחסים שלה עם קריסוסטומו - כי הוא היה רק [[מסטיסים|מאסטיסו]] (בן תערובת) ואילו דאמאסו רצה שמריה תהיה מאושרת, אושר שאפשרי רק אם היא תהיה נשואה לבעל דם ספרדי טהור. מריה לא שמעה את דבריו, וחזרה על ה[[אולטימטום]] שלה - מנזר או קבר. דאמסו התחנן לפני מריה, לשקול מחדש את החלטתה אך דבר לא הועיל.
 
כמה לילות מאוחר יותר ביער של משפחת איבאררה, ילד רדף אחרי אמו בחשיכהבחשכה. האישה השתגעה ממכות בעלה ואובדן בנה האחר, נער מזבח, בידי פאדרה סאלבי. הילד - בזיליו, תפס את שיסה אמו, בתוך המאוזוליאום של איבאררה, אבל המתח שהייתה נתונה בו, היה גדול מדי והיא מתה בזרועות בנה.
 
בזיליו בכה על אמו המתה, אבל ראהוראה את אליאס בוהה בהם. אליאס גסס בעצמו, לאחר שאיבד הרבה דם כשעשה את דרכו אל המאוזוליאום. הוא הורה לבזיליו לשרוף את גופותיהם, ואז לחפור בתוך המאוזוליאום שם הוא ימצא אוצר, שבו יוכל להשתמש עבור חינוכו בעתיד. אליאס נפל על הקרקע ואמר כי הוא ימות בלי לראות את החירות של עמו, וכי מי שיזכה לחירות, לא ישכח אותם.
 
ב[[אפילוג]], פאדרה דאמסו הועבר לעיר מרוחקת, נכנס למצוקה ומת כעבור יום. קפטן טיאגו נכנס לדיכאון והתמכר ל[[אופיום]] ונשכח על ידי תושבי העיר. פאדרה סאלבי, המתין להיות [[בישוף]]. הוא היה גם הכומר הראשי של המנזר שבו מריה קלרה התגוררה. על מריה קלרה לא שמעו דבר, עם זאת, בלילה אחד בספטמבר, במהלך סופת [[סופה טרופית|טייפון]], שני שומרים דיווחו שראו [[רוח רפאים]] (כנראה של מריה קלרה) על גג המנזר גונחת ובוכה בייאוש.
 
למחרת ביקר במנזר נציג הרשויות כדי לחקור את אירועי ליל אמש וביקש לבדוק את כל הנזירות. לאחת הנזירות הייתה חלוק רטוב וקרוע, ובדמעות סיפרה לנציג הרשמי על ההתעללות שעברה. היא התחננה שייגנושיגנו עליה מפני ה[[צביעות]]. היינו, שיגנו עליה מפני הכומר פאדרה סאלבי, ש[[אונס|אנס]] אותה בקביעות כאשר הגיע למנזר. אבל ראשי המנזר הסבירואמרו לנציג הרשמי, שהאשה הזאתשהאישה מטורפת.
 
לאחר מכן, אסר המנזר על ביקורים ולא שמעו יותר דבר על מריה קלרה.
 
<br />
 
== היסטוריית פרסום ==
 
הספר נאסר להפצה על ידי השלטונות הספרדים בפיליפינים, אף שהעתקים ממנו הוברחו לשם. המהדורה הפיליפינית הראשונה (שהיא המהדורה השנייה שפורסמה) הודפסה בשנת [[1899]] במנילה.
<br />
 
== תגובה ומורשת ==
הרומן ״אל"אל תגע בי״בי" וספר ההמשך שלו, El filibusterismo (המכונה "אל פילי"), נאסרו על ידי השלטונות הספרדים בפיליפינים בשל הטענות שהם כותבים על [[שחיתות]] ו[[התעללות]] מצד הממשלה הקולוניאלית והכנסייה הקתולית. עותקים של הספר הוברחו והוסתרו, וכשחזר ריזאל לפיליפינים לאחר שסיים את לימודי הרפואה, הוא מיהר לברוח מהרשויות המקומיות. כמה ימים לאחר בואו, הוזמן ריזאל על ידי המושל הכללי [[אמיליו טררו]], שסיפר לו על הטענה שהספר הכיל יסודות חתרניים. לאחר דיון, טררו היה שבע רצון מההסבר, אך עדיין לא יכול היה להתנגד ללחץ הכנסייה נגד הספר. על רדיפתו אפשר ללמוד ממכתב של ריזאל:
 
״הספר"הספר שלי עשה הרבה רעש; בכל מקום, נשאלתי על כך. הם רצו להביס אותי ("להרשיע אותי") בגלל זה ... אני נחשבתי ל[[מרגל]] [[גרמנים|גרמני]], סוכן של [[אוטו פון ביסמרק|ביסמרק]], אומרים שאני [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]], [[הבונים החופשיים|בונה חופשי]], [[מכשפה|מכשף]], נשמה ארורה ורע..., שיש לי דרכון זר ושאני משוטט ברחובות בלילה ...״"
 
ריזאל הוגלה לדפיטן ב[[מינדנאו]], ואחר כך נעצר על "הסתה למרד" בהתבסס בעיקר על כתביו. ריזאל [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] על ידי כיתת יורים במנילה ב -[[30 בדצמבר]] [[1896]] בגיל שלושים וחמש, בפארק הנושא את שמו.{{הערה|Jose, Ricardo (1998). ''KASAYSAYAN The Story of The Filipino People (Reform and Revolution)''. Philippines: Asia Publishing Company Limited. p. 83. ISBN }}
 
== השפעת הספר על הלאומיות הפיליפינית ==
הרומן שימש כלי חשוב ביצירת [[זהות]] ותודעה לאומית מאוחדת, בעוד שלפניה אזרחים רבים הזדהו עם אזורי המחיה שלהם ולא עם המדינה כולה. הספר מתוחכם וחשף כ[[קריקטורה]] אלמנטים שונים בחברה הקולוניאלית. שתי דמויות ברומן הפכו למופת בתרבות הפיליפינית: מריה קלרה, שהפכה לאישיות של האישה הפיליפינית האידיאלית, שאוהבת ולא מתפשרת בנאמנותה לבן זוגה. הדמות השנייה היא של הכומר האב דאמסו, אשר משקף את ההגנה שסיפקו חלק מאנשי הכמורה הספרדית.
 
הספר השפיע בעקיפין על המהפכה הפליפינית שהובילה לעצמאות. אף על פי שריזאל עצמו דגל בייצוג ישיר של הפיליפינים בממשלת ספרד ולא במלחמה לעצמאות מדינית. בשנת [[1956]], הקונגרס העביר את חוק הרפובליקה 1425, הידוע יותר בשם ״חוק"חוק ריזאל״ריזאל", שקבע כי בכל רמות בתי הספר בפיליפינים חובה ללמד את הרומן כחלק מתוכנית הלימודים. הרומן ״אל"אל תיגע בי״בי" נלמד בבית הספר התיכון בשנה ג, וספר ההמשך שלו Filibusterismo נלמד בבית הספר התיכון בשנה הרביעית. הרומנים משולבים במחקרים ובסקירות של הספרות הפיליפינית.{{הערה|Republic Act 1425: An Act to Include in the Curricula of All Public and Private Schools, Colleges and Universities Course on the Life, Works, and Writings of Jose Rizal, Particularly His Novels Noli Me Tangere and El Filibusterismo, Authorizing the Printing and Distribution Thereof, and for Other Purposes.}}
 
שני ספריו של ריזאל נאסרו בתחילה ללמידה במוסדות החינוך הקתוליים בשל תיאורו השלילי את הכנסייה, אך האיסור הוחלף במידה רבה כשבתי הספר הדתיים התאימו עצמם לחוק האזרחי.