המתים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Alun Ap Owin (שיחה | תרומות)
←‏ניתוח: תיקוני ניסוחים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 69:
==ניתוח==
גבריאל קונרוי מוצג כדמות זהירה ואחראית, הזוכה ליחסן המועדף של דודותיו.
אולם, שני מפגשים עם שתי נשים מערערותמערערים את ביטחונו. הראשון, שאלותיו הלא הולמות בנוגע לחיי האהבה של לילי, אשר גוררות התנגדות מזו האחרונה כלפיו. אך במקום להתנצל או להסביר את כוונתו, גבריאל ממהר לתת ללילי תשר גבוה. הוא תולה באשם את החינוך היוקרתי שרכש כסיבה הבלעדית לחוסר יכולתו ליצור קשרים עם אנשים פשוטים כמו לילי, אולם רצונו לתת לה כסף כפיצוי מראה שהוא נהנה ממידה מסוימת של הבדלי מעמדות. במקרה השני, בעת ריקודו עם גברת איוורס, הוא נשאל שאלות לגבי חוסר חיבתו כלפי הלאום האירי, והוא לא יודע כיצד לענות על כך כראוי. ללא יכולת לספק תשובה הולמת, גבריאל פולט שהוא מאס לגמרי ב[[אירלנד]], תשובה המפתיעה את גברת איוורס וכמו כן את עצמו בדבר היותה משולחת רסן.
 
במלון, גבריאל מגיב בזעם על עצמו ועל גרטה כתוצאה מהתוודותה של אשתו. לאחר שגרטה נרדמת, ליבו מתרכך, הוא מבין שליבה אינו שייך לו, שגבר אחר הקדים אותו ושבה את ליבה, אולם הוא לא מקנא, אלא הוא מתמלא עצבות כלפי אהבתו של מייקל פיורי כלפי גרטה, שהוא עצמו מעולם לא חווה ולא יחווה. הוא מגיע למסקנה שהחיים קצרים, ואלו שעוזבים את העולם כמו מייקל פיורי, במהלכה של סערת רגשות, למעשה חיים חיים שלמים יותר מאשר אנשים כמוהו.
 
גבריאל רואה עצמו כצילו של אדם, שלא שייך לא לחיים ולא למתים, ומבין שנאומו במהלך הארוחה בנוגע להפרדה בין השניים, למעשה אינו נכון, ושאותו מייקל פיורי המת בעל השפעה גדולה מאשר השפעתו שלו על אשתו. [[אלגוריה]] לקשר בין החיים והמתים מופיעה בסוף הסיפור, כאשר גבריאל שוזף מבטו בשלג העוטף את כל [[אירלנד]], את כל האנשים החיים וכל האנשים המתים, ובכך כולם כמו מחוברים תחתיו. לסיפור סוף פתוח, כאשר לא ברור אם גבריאל הולך לעשות שינוי מהותי בחייו ולחבוק את החיים, או שיחסו כלפיהם לא ישתנה.
מייקל פיורי הוא בן דמותם של שני נערים, ש[[נורה ברנאקל]], בת זוגו של ג'ויס, הייתה מאוהבת בהם בנעוריה. מייקל פיני (Michael Feeney), שמת מ[[טיפואיד (מחלה)|טיפואיד]] בהיותה בת 12, ולמייקלו מייקל בודקין (Michael Bodkin), שמת ב-1900, בהיותה בת 16.
מסיבתן של האחיות מורקן מכילה [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיבים]] קבועים: נאומו של גבריאל, הגעתו של פרדי השיכור, הריקודים הקבועים מדי שנה, האוכל המוגש בארוחה אשר זהה בכל פעם. בדומה ל[[סוס]] של סבו של גבריאל, אשר תמיד הסתובב במעגלים, כך גם האנשים מסתובבים במעגלים באופן קבוע. אלו האחרונים חיים במין [[רוטינה]], אין כל סימן לחידוש בחייהם, הם אדישים לעולם וחייהם ריקניים ונטולי ערך.