ויקיפדיה

פמיניזם – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
סקריפט החלפות (ביניה, תומאס), מיקום נכון של גרש במילה, החלפה (גוז')
שורה 13:
חלק מה[[אמנציפציה]] שקידם ה[[ליברליזם]] ב[[עידן הנאורות]] של [[המאה ה-18]] היה מאבק להקניית [[שוויון זכויות]] מלא לציבור הנשים, שלא נהנה קודם לכן מיתרונות ומזכויות אלו. כחלק מרעיון "[[האדם במרכז]]", חירות ושוויון תפסו את מקומם של רעיונות מסורתיים{{הערה|שם=קמיר2002|[[אורית קמיר]], '''פמיניזם, זכויות ומשפט''', בסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]", תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 2002.}}, המתוארים, למשל, בביטוי הגרמני [[ילדים, מטבח, כנסייה]] (ב[[גרמנית]]: '''Kinder, Küche, Kirche'''), שבא לסכם את עולמה "המסורתי" של ה[[אישה]].
 
עם זאת, כמה מן ההוגים הבולטים ביותר בתקופת הנאורות, שהגנו על עקרונות דמוקרטיים, על שוויון וקראו תגר על הרעיון כי קבוצה קטנה צריכה לשלוט על רוב האוכלוסייה, האמינו כי עקרונות אלה צריכים לחול רק על המגדר שלהם או הגזע שלהם. לדוגמה, הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] חשב כי מדרך הטבע האשה צריכה לציית לגבר, וכתב "נשים טועות כשהן מתלוננות על אי השוויון בחוקים מעשה ידי גברים".
 
[[קובץ:DDFC.jpg|ממוזער|הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות, 1791; עמוד ראשון]]
בשנת [[1791]], בזמן [[המהפכה הצרפתית]], פרסמה המחזאית והפעילה הפוליטית הצרפתייה, [[אולמפ דה גוז']], את "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" (Déclaration des Droits de la Femme et de la Citoyenne) שדומה ל[[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] משנת 1789. דה גו'ז דרשה שוויון זכויות, על בסיס שוויון הנשים לגברים, שכן שני המינים שייכים למין האנושי, ומסוגלים לאותן מחשבות. דה גוגוז'ז הצהירה כי "מהפכה זו תיכנס לתוקף רק כאשר כל הנשים יכירו באופן מלא במצבן המצער, ובזכויות שאיבדו בחברה". היא היללה גם את השוני בין הנשים לגברים, את יופיין של הנשים ואת האומץ שלהן במעשה הלידה. "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" מעניקה לנשים את אותן זכויות שהיו לגברים ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח", בנוסף, דה גוז' הוסיפה כמה זכויות נוספות: זכות האישה לתת לילדה את שם המשפחה של אביו אף אם אינם נשואים, זכות הפיכת הגירושים להליך חוקי, וזכותן של הנשים לבעלות על רכוש - שינוי בחקיקה האזרחית שיאפשר לנשים לקבל החלטות באופן עצמאי. ההצהרה מעולם לא התקבלה על ידי גוף רשמי בצרפת, ונושא זכויות הנשים לא זכה לתשומת הלב הראויה לו, על אף חלקן הרב של הנשים במהפכה, במיוחד ב"מצעד על ורסאי". דה גוז' עצמה הוצאה להורג במהלך בתקופת שלטון הטרור בגלל נושאים אחרים.
 
הסופרת והפילוסופית הבריטית [[מרי וולסטונקראפט]] נחשבת לתאורטיקנית הפמיניסטית הבריטית הראשונה ולאחת מאמהות הפמיניזם הליברלי. היא ידועה בעיקר בזכות ספרה משנת [[1792]]: "A Vindication of the Rights of Woman" ("הגנה על זכויות האישה"), שנכתב בעקבות הצהרת זכויות האדם והאזרח. וולסטונקראפט טענה כי הנשים ראויות לחינוך ההולם את מעמדן בחברה, כי הן חיוניות לאומה כיוון שהן מחנכות את הילדים, וכי הן יכולות להיות "חברות" לבעליהן ולא רק רעיות. במקום להתייחס לנשים כאל קישוט בחברה או כאל רכוש שסוחרים בו בנישואין, טענה וולסטונקראפט כי הן בני אדם הראויות כגברים לאותן זכויות יסוד. היא התנגדה לטענות של רוסו, שרצה למגר את החינוך הנשי. וולסטונקראפט הצהירה כי הסיבה לטיפשותן ולשטחיותן של נשים רבות, לא נבעה כתוצאה ממחסור מולד במוח, אלא מפני שהגברים מנעו מהן גישה לחינוך. לפיכך התייחסה אל הנשים הללו כאל "חיות מחמד" וכאל "צעצועים".
 
השימוש המוקדם ביותר במושג "פמיניסט" מיוחס ל[[שארל פורייה]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]] צרפתי שפעל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. פוריה ראה ברעיון שחרור האשה את המפתח לשחרור ולשוויוניות בחברה כולה. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], עם התעצבות התנועה למען [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה לנשים]], היא התנועה ה[[סופרג'יזם|סופרג'יסטית]] ב[[אנגליה]], הפך המושג "פמיניזם" למזוהה עם תפיסת עולם ליברלית. האידאולוגיה הליברלית ראתה בכל [[בן אדם]] יצור רציונלי ובעל [[זכות]] להגדרה ולמימוש עצמי, רעיון שסיפק קרקע נוחה לצמיחת המאבק לזכויות הנשים{{הערה|שם=kamirsafran|1=ספרן: 2001.}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.
 
הוגי דעות ליברליים, כמו ה[[כלכלן]] והפילוסוף [[ג'ון סטיוארט מיל]] אשר כתב את המסה על "[[שעבוד האישה]]" ([[1869]]), ראו באמנציפציה לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטענו כי יש לעגן ב[[חוק]] זכויות שוות לנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ורכושן{{הערה|שם=LeGates2001|Marlene LeGates, In Their Time: A History of Feminism in Western Society, Routledge, 2001}}{{הערה|שם=LOL|1= ספרן: 2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. בדומה לתפיסה הליברלית הקלאסית, שהדגישה את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם, גם הפמיניזם הליברלי ביקש להדגיש את הדמיון שבין נשים לגברים, תוך שאיפה לשלב את הנשים במרחב הציבורי והפוליטי.
שורה 32:
==היסטוריה פמיניסטית (צפון אמריקאית)==
===הגל הראשון - פמיניזם צפון-אמריקאי===
אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומסתומאס ג'פרסון]], ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומסתומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר [https://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/00377996.1978.10114364] בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. [https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=2013373]
 
במאי [[1836]] הגיעה לארצות הברית היהודיה [[אתאיזם|האתאיסטית]], [[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]] והחלה לפעול למען קידום שוויון זכויות לנשים. בהמשך ליוזמתו של השופט [[תומאס ברטל]] ניסתה, ביחד עם [[פאולינה קלוג רייט דייוויס]], לארגן לובי ולאסוף חתימות לקידום חקיקת חוק לשוויון האשה בענייני [[ירושה]] ובעלות על [[רכוש]]. מאוחר יותר, בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ותחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], הצטרפו לכך גם מנהיגות פמיניסטיות נוספות, כמו [[סוזן ב. אנטוני|סוזן ב. אנתוני]] ו[[אליזבת קיידי סטנטון]]. ב-1849 הצליחה סטנטון להעביר את החוק אשר נחשב ל[[אבן דרך]] בפעילות התנועה הפמיניסטית.
 
רבים מבין הפעילים והפעילות למען זכויות נשים באותה תקופה היו פעילים גם ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]] בינהםביניהם רוז, אנתוני, סטנטון, [[אביגייל אדמס]], [[לוסי סטון]], [[שרה ואנג'לינה גרימקה]], [[לוקרישה מוט]], [[שרה בגלי]], [[תדיאוס סטיבנס]] ועוד. החל משנת 1832, עודדו פעילים בתנועה לביטול העבדות, והעיתונאי [[ויליאם לויד גאריסון]] בראשם, השתתפות מלאה של נשים בתנועה. [[קווייקרים|הקהילה הקוויקרית]] ברוצ'סטר אספה אליה פעילים מרכזים בתנועה לביטול העבדות כדוגמת תומאס ומרי אן מקלינטוק (M'Clintock), [[פרדריק דאגלס]] ואיימי ויצחק פוסט ואחרים. אלה היו גם תומכים נלהבים גם של התנועה לזכויות לנשים.
 
ביולי [[1848]], התקיימה [[ועידת סנקה פולס]], שכונתה לאחר מכן "הכנס הפמיניסטי הראשון". בוועידה התקבל מסמך שחובר על ידי סטנטון, ובו דרישה לתת לנשים [[זכות הצבעה]] ושוויון חברתי ככל האדם (דרישה שהתממשה רק ב-1920){{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.
 
אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות הייתה הזכות לשאת דברים בציבור. כמה מן הפמיניסטיות הראשונות היו מעורבות בתנועה לצמצום צריכת אלכוהול באמצע המאה ה-19, שכן נשים היו חסרות זכויות גם מול בעל אלכוהוליסט. אולם גם במסגרת תנועה זו, דרשו מהן רק לשמוע וללמוד, והן הקימו בשל כך ארגון אחר. ב-1853, בעת הכינוס הבינלאומי למאבק במשקאות משכרים בניו יורק , דרשה [[סוזן ב. אנתוני]] שיתנו לנשים את הזכות לדבר, אולם לאחר דיון של שלושה ימים הדבר נאסר.
שנים לאחר מכן טענה אנתוני כי: {{ציטוט |תוכן = שום צעד מתקדם שננקט על ידי נשים לא היה שנוי במחלוקת כה מרה כמו הדיבור בפומבי. על שום דבר שהן ניסו, אפילו לא הבטחת זכות הבחירה, הן לא עברו עוצמה כזו של התעללות, הוקעה, והתנגדות}}
 
<gallery>
Portrait of Thomas Paine.jpg|[[תומסתומאס פיין]]
Ernestine L Rose.jpg|[[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]]
Mott Lucretia Painting Kyle 1841.jpg|[[לוקרישה מוט]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פמיניזם"