ויקיפדיה

מבצע חמץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, {{תמונה להחלפה}}, הסרת יידוע מתאריך
שורה 1:
'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]': [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת [[יפו]] במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. היישובים שנכבשו במבצע כללו את [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[סאקיה]], [[כפר עאנה]], [[יאזור]], המחנה ב[[תל ליטוינסקי]] ועוד. המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי. מקור שמו של המבצע היא סמיכותו בזמן ל[[פסח]] תש"ח.
 
==רקע==
שורה 12:
 
==תכנון המבצע==
[[קובץ:מפת מבצע חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מפת מבצע חמץ{{תמונה להחלפה}}]]
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית ד'}}
המצע למבצע "חמץ" הוצא על ידי המטכ"ל ב-22 באפריל, כחלק מ[[תוכנית ד']], שהתאפיינה בתפישה התקפית. במקור תוכנית ד' תוכננה להיפתח לאחר יציאת הבריטים ואולם ביצועה הוקדם. במסגרת תוכנית ד' החלו כוחות ה"הגנה", במחצית השנייה של אפריל, בסדרת קרבות להשתלטות על הערים המעורבות. בין 18 ו-19 באפריל נכבשה [[טבריה]], בין 21 ו-23 באפריל נכבשה [[חיפה]], ובין 20 ו-30 באפריל נערכו הקרבות בירושלים במסגרת [[מבצע יבוסי]].{{הערה|שם=אצל|[http://www.gal-ed.co.il/etzel/info/hi_show.aspx?id=45652 פתיחת מבצע "חמץ" של ה"הגנה"], מוזיאון האצ"ל בתש"ח}}
שורה 35:
===הצד היהודי===
כמפקד המבצע התמנה [[דן אבן]], מפקד [[חטיבת אלכסנדרוני]].
18 כוחות משנה משלוש חטיבות - 'אלכסנדרוני', [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]] - נטלו חלק במבצע, ואלה מנו כ-1,600 חיילים. כן עמדו לרשות כוח 'ההגנה' ששה משוריינים. המבצע החל בלילה שבין ה-27 והו-28 באפריל.
 
ימים אחדים קודם המבצע הגיע לידי 'ההגנה' משלוח ראשון של תותחי 20 מ"מ, תותחי נ"מ אשר הוחלט להשתמש בארבעה מהם למטרות קרקעיות במבצע זה. כן כלל הנשק המסייע ארבע מרגמות שלושה אינץ', שלוש מרגמות [[דווידקה]] וארבעה מקלעים כבדים.
שורה 70:
ב-[[28 באפריל]] כבש גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את הכפר [[אל-ח'ירייה]]. לפי ההיסטוריון [[בני מוריס]], הכפר נכבש ללא קרב, ותושביו "החלו לנוס בבהלה ברגע שטורי ההגנה קרבו או שמטחי האש שלה פגעו בכפרים". עוד כותב מוריס כי בהתקפה נהרגו ארבעה גברים ושלוש נשים מתושבי אל-חירייה, וכי שני גברים נוספים הוצאו להורג מיד לאחר הכיבוש באשמת הריגת איש "הגנה". אנשי הכפר נלקחו כולם כשבויים, ובהמשך שוחררו הנשים והילדים מתחת לגיל 11. לפי מוריס פנו תושבי הכפר לכוחות ההגנה בבקשה לחזור לביתם תוך נכונות "לקבל על עצמם את מרות השלטון היהודי", אך כפי הנראה בקשתם נדחתה.
 
סלמה היה היישוב הערבי הגדול ביותר שנכבש במבצע, כאשר במקור התגוררו בו מעל 6,730 תושבים. כבר בדצמבר 1947 ביצעו כוחות של חטיבת גבעתי וה[[פלמ"ח]] תקיפה כושלת על סלמה שכונתה "מבצע יהושע". בחודשים שלאחר מכן בוצעו תקיפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, כמו למשל [[מבצע נזלת]]. במשך תקופה זו המשיכו ערביי סלמה לירות לעבר שכונות יהודיות.{{הערה|{{דבר||ההגנה התקיפה מרכזי פורעים בסלמה|1948/01/02|00106}} {{ש}} {{דבר||גוש דן עומד איתן במערכת היישוב|1948/01/19|00302}}}}. באפריל [[1948]] נערכו שתי התקפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, שבעקבותיהן התגבר זרם התושבים הנמלטים מהעיירה. ב-[[28 באפריל]] החלה [[חטיבת קרייתי|חטיבת "קרייתי"]] של ההגנה להטריד את סלמה מכיוון מערב. בעקבות פעילות "ההגנה" נמלטו תושבי הכפר ומגיניו לעבר יפו.
 
בליל ה-29 באפריל תקפו יחידות של [[חטיבת אלכסנדרוני]] את העיירה משני כיוונים שונים - כוח אחד נע מכיוון אל-ח'ירייה מערבה וכוח נוסף יצא מכיוון שכונת התקווה מזרחה, הכוחות התוקפים מצאו את סלמה ריקה מבני אדם וכבשו אותה.{{הערה|שם=סלמה ויעזור|1={{דבר||סלמה ויעזור נכבשו|1948/05/02|00207}}}}.
 
יחידת המורכבת מסיירים ומחבלנים פשטה על הגשר שעל [[נחל איילון]], פוצצה אותו וכך נותקה יפו מכיוון מזרח.
שורה 82:
בלילה, אור ליום ה-[[28 באפריל]], תקף כוח מקובץ מגדוד 52 של [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]], בפיקודו של [[יעקב פרי (פרולוב)]], את [[תל א-ריש]]. שממנו ירו הערבים על [[חולון]]. הערבים ניצלו את יתרון הגובה של תל א-ריש, שחלש על סביבותיו מרום 44 מטרים, והציבו עליו שני [[מקלע כבד|מקלעים כבדים]] מדגם [[שפנדאו]]. בנוסף, בראש התל הייתה עמדת [[פילבוקס]] מבוצרת. מטרת תקיפת המקום הייתה לפוצץ את הפילבוקס. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288]
 
היציאה של הכוח מ[[מקווה ישראל]] התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה. אלה, לוחמים מ[[צבא ההצלה]], רוב גדודו של עיסא, התקדמו בשני צירים בחיפוי משוריין, והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. המגינים הופתעו, עד מהרה המפקדים איבדו שליטה על כוחותיהם, ושני משוריינים שנשלחו לעזרה, קצרה ידם להושיע. הפקודה לא הגיעה, כנראה, עד לאנשי העמדה הקדמית ואנשיה נהרגו בקרב. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288] כוח [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] נאלץ לסגת לכיוון [[מקוה ישראל]] באבידות כבדות - 36 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים.{{הערה| בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים}}. לכוחות הערבים היו בקרב 30 הרוגים ו-62 פצועים.
 
===כיבוש יאזור בידי לוחמי 'גבעתי'===
שורה 88:
העיירה [[יאזור]] השתרעה על פני שטח של 11,800 דונם ואוכלוסיית המקום לפני המלחמה עמדה על כ-4,000 תושבים. החל מדצמבר 1947 היו תקריות שונות במקום, תושבי העיירה ירו על כלי רכב יהודים שחלפו במקום ואילו כוחות אצ"ל והגנה תקפו אותה. ב-14 בפברואר תקפו כוחות גבעתי ביאזור במסגרת פעולת יאזור ב[[מבצע יונה]] (ע"ש יונה רסין) ופוצצו מספר מבנים. ב-20 בפברואר תקפו כוחות ה"הגנה" והפלמ"ח את מפקדת אנשי חסן סלאמה ביאזור.
 
במהלך מבצע חמץ, ב-[[30 באפריל]] [[1948]] נכנס ליאזור כוח של חטיבת גבעתי וכבש אותה ללא התנגדות ממשית .{{הערה|שם=סלמה ויעזור}} הבריטים לא השלימו עם תפיסת יאזור על ידי היהודים מחשש לפגיעה בתנועה ל[[יפו]]ליפו. הם הגישו [[אולטימטום]] לנסיגת כוחות גבעתי מיאזור ואיימו בהפגזה. לבסוף הוסכם שהכוחות ישארו ביאזור ורק שורת הבתים לאורך הכביש תשאר באחריות בריטית.{{הערה|{{דבר||בלחץ הצבא פונה חלק מיאזור|1948/05/04|00118}}}} כך היה עד לפנוי הבריטים מארץ ישראל, עם זאת מוכתר הכפר ביקש להתיר לפועלים חקלאיים לחזור לכפר ולעבד את האדמה.{{הערה|{{המשקיף||מוכתר יאזור מבקש מה"ההגנה" רשות להביא לכפר" פועלים חקלאיים|1948/05/09|00430}}}} עם כיבוש המקום נטשו התושבים את יאזור ורובם ברחו למחנה הפליטים ב[[רפיח]].{{הערה|{{מעריב|מנחם תלמי|פגישה עם מכרים וותיקים - עם תושבי יאזור ויפו במחנות הפליטים ברצועה|1956/11/30|00600}}}}
 
צעדים אלה גרמו לכך שלמרות הכישלון בתל א-ריש, בכל זאת הודק המצור על יפו גם בגזרת 'גבעתי'.
שורה 102:
ההנחת המבצע הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה.
 
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]].{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}.{{הערה|במוזיאון האצ"ל מעריכים את האוכלוסייה המקורית של העיר ב-90 אלף תושבים}}
 
ב-[[13 במאי]], יום לפני [[הכרזת העצמאות]], חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}
שורה 114:
התקדמות ההגנה וכיבוש סלמה ויאזור גרמה לנטישת כפרים נוספים באזור.
 
עם נפילת יאזור נטשו הערבים גם את [[בית דג'אן]], בו התגוררו לפני המלחמה כ-3,000 תושבים. בסוף אפריל 1948 עברו אלה, בחסות המשטרה הבריטית, ל[[רמלה]], ונטישתם הושלמה ב-1 במאי.{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 108, 163, 176 ו-291}}{{הערה|{{דבר||מנוסת בהלה של הערבים באזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}. הכפר נכבש ב-15-1414–15 במאי 1948 על ידי חטיבת 'קרייתי'. על אדמות הכפר הוקמו בהמשך היישובים [[בית דגן]], משמר השבעה, גנות, חמד וכן מספר שכונות של [[ראשון לציון]].
 
בדיווח מ-30 באפריל נמסר כי תושבי [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], כפר גדול בן כ-5,600 תושבים, עזבו את הכפר.{{הערה|{{דבר||מנוסת הבהלה של הערבים מאזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''' {{אנגלית}}, עמ' 217. ניתן לצפייה ב[[גוגל ספרים]]: http://books.google.co.il/books?id=uM_kFX6edX8C&printsec=frontcover&dq=benny+morris&q=&hl=en#v=onepage&q=benny%20morris&f=false}} הכפר נכבש מאוחר יותר ב[[מבצע דני]] ב-10 ביולי 1948. על חורבות הכפר הוקמה העיר [[יהוד]], ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקוה וגני יהודה.
שורה 142:
* [http://www.holon.muni.il/HolonCity/Pages/IndependenceWar.aspx חולון במלחמת העצמאות] באתר עיריית חולון
* [https://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=344540&highlight=%E0-%F8%E9%F9#post2345559 קרב תל א-ריש מהזווית הערבית], רשומה מתוך פורטל פרש
*[http://www.eitan.aka.idf.il/1094-8086-HE/Eitan.aspx פירוט אירוע ההיעדרות של שבעה מלוחמי פלוגה 52 מחטיבת גבעתי בקרב תל א-ריש],{{הערה| בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת מהנעדרים}}, באתר האגף לאיתור נעדרים
*[https://www.youtube.com/watch?v=-VLnsfACKag מבצע "חמץ" -כיבוש יפו, ארכיון צה"ל ומעהב"ט], סרט ביוטיוב
* {{nrg|אמיר בוחבוט|60 שנה אחרי: זוהו חללי קרב תל-א'ריש|621/623|13 באוגוסט 2007|1|1}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_חמץ"