אילנה גור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביוגרפיה: ניסוח
שורה 5:
 
== ביוגרפיה ==
גור נולדה ב[[טבריה]] לד"ר [[רחל יהודית ספיר-וילצ'יק]] ואנדרה וילצ'יק, כדור רביעי למשפחת [[רופא]]ים ואמנים. אמה ניהלה את מחלקת הנשים [[בית החולים על שם שוויצר]]. סבה הד"ר [[יוסף ספיר (רופא)|יוסף ספיר]] ניהל את מחלקת היולדות ב[[בית החולים ביקור חולים]] ב[[ירושלים]]. אחיה הוא פרופסור [[דני גור]] שהיה מנתח לב, מחלוצי מנתחי המעקפים בארץ. היא מעולם לא למדה אמנות ועיצוב במסגרת פורמלית.

בשנות ה-20 לחייה הגיעה לראשונה ל[[ארצות הברית]] ובאמצעות סדרת [[חגורה|חגורות]] בעלות אבזמים גדולים שעיצבה לגברים, פילסה את דרכה האמנותית באמריקה. היא נישאה וילדה שני בנים, ובד בבד לא זנחה את עבודתה. תערוכת היחיד הראשונה של גור הוצגה בשנת [[1972]] במוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה ב[[לוס אנג'לס]]. מאז הוצגו יצירותיה במוזיאונים רבים ברחבי העולם וב[[ישראל]], כמו למשל ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]], במוזיאון לאמנות מודרנית ב[[הלסינקי]], במוזיאון לאמנות בווארית ב[[מינכן]], במוזיאון לאמנות המאה העשרים ב[[וינה|ווינה]], במוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית ב[[פילדלפיה]] ועוד.
 
אחת מנקודות השיא בעבודתה של גור בתחום העיצוב הייתה בשנת [[1986]] כשזכתה בפרס היוקרתי "פרס רוסקו לעיצוב". את חותם ידה המזוהה עם כלל עבודותיה ניתן לראות גם במספר אתרים בישראל, כמו הפסל "לעולם לא עוד" הניצב ב[[מוזיאון יד ושם]] ב[[ירושלים]], הפסל "עיט" הצופה למרינה שב[[הרצליה פיתוח]], והפסל "אישה ברוח" השוכן ב[[פארק צ'ארלס קלור]] ב[[תל אביב]].
שורה 13 ⟵ 15:
{{ערך מורחב|מוזיאון אילנה גור}}
בשנת [[1995]] פתחה גור את ביתה הפרטי ב[[יפו העתיקה]] לקהל הרחב, על ידי הפיכתו למוזיאון. מוזיאון אילנה גור משלב את האמנות והעיצובים של גור, וגם את אוסף האמנות שרכשה וצברה במהלך יותר מארבעים שנה.
אוספי ה[[מוזיאון]] מכילים למעלה מארבע מאות יצירות של אמנות ישראלית, בינלאומית ואתנית שנרכשו במהלך מסעותיה של גור בישראל ובעולם. מסעות אלו התפרסו במשך חמישה עשורים ותוצאתם היא אסופה אקלקטית, אך בעלת מספר מאפיינים דומים, דוגמת: עיסוק בנושאי נשיות, דיוקנאות ו[[אמנות שימושית]]. לצד יצירות עכשוויות של אמנים ישראליים צעירים. במוזיאון מוצג אוסף עשיר של אמנות אתנית שמקורה בעיקר ביבשת [[אפריקה]] וב[[דרום אמריקה]].
לאילנה גור כאספנית העדפה ברורה ליצירה בעלת מודעות עצמית, חברתית או פוליטית גבוהה. על אף האקלקטיות, לכל אחד מחללי המוזיאון אופי מיוחד משלו. ייחודו של המוזיאון נובע מההקשרים הבלתי צפויים המיוצרים על ידי האמנית, הן ברמה הנושאית והן ברמה הוויזואלית. הדיאלוג בין החפצים המתכתבים זה עם זה הוא שיוצר את הצירוף המפתיע, השונה, של אוספי המוזיאון.
 
המוזיאון כולל שלוש קומות בנוסף לקומת חנות המוזיאון. החללים בקומה הראשונה גדולים בשל היותם בעבר, כשהבית שימש כ[[חאן (מבנה)|חאן]], שטחי אורוות ומספוא לחיות. החללים בקומה השנייה מצומצמים ואינטימיים יחסית בשל ייעודם המקורי לשמש כחדרי מגורים. בקומה השלישית ממוקם גן הפסלים של המוזיאון.