פרנץ גיולאי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1849]] קודם לדרגת [[לוטננט פילדמרשל|לוטננט-פלדמרשל]], וב[[יוני]] של אותה שנה [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה]] מינה אותו כשר המלחמה של הקיסרות. במסגרת תפקידו זה, הוא לקח חלק חשוב בדיכוי [[המרד ההונגרי של 1848]], וניהל את המצור על העיר [[ראב]]. הוא הודח מתפקידו ב[[יולי]] [[1850]] ונשלח לפקד על הקורפוס ה-5 באזור [[מילאנו]]. עוד באותה שנה הועלה לדרגת [[פלדצוגמייסטר]] ונשלח בשליחות דיפלומטית ל[[סנקט פטרבורג]]. בשנת [[1857]] מונה למושל אזור [[לומברדיה]]. בשנת [[1859]] הכריזו [[ממלכת סרדיניה]] ו[[הקיסרות השנייה|הקיסרות הצרפתית]] מלחמה על אוסטריה, פותחות בכך את [[מלחמת אוסטריה-סרדיניה]]. מתוקף תפקידו של גיולאי, היה עליו להכריע את סרדיניה בטרם יספיק הצבא הצרפתי להתערב בצוה משמעותית. הכוח שתחת פיקודו כלל כ-220,000 חיילים, 824 תותחים ו-22,000 פרשים.

 

 

בתחילת [[יוני]] הגיע גיולאי לתחנת הרכבת של [[מג'נטה]], ונפוליאון בחר לתקוף אותו שם. חלק מהכוח הצרפתי בפיקודו של נפוליאון תקף חזיתית, בעוד שאר הכוח ביצע תנועת [[איגוף]]. חרף היתרון המספרי שלו, [[קרב מג'נטה]] הסתיים בתבוסה לגיולאי. ב-[[16 ביוני]] הוא הוחלף בידי [[היינריך פון הס]]. להגנתו הוא טען שחלק מהטעויות שעשה במהלך קרב מג'נטה נבעו מציות לפקודות שקיבל מו[[וינה]]. הוא מת ערירי ב-[[1 בספטמבר]] [[1868]] בגיל 69, והוריש את רכושו ותוארו לדודנו מצד האם, [[גנרל]] [[חיל פרשים|חיל הפרשים]] לאופולד פון אידלשיים, אשר שינה את שמו בהתאם ל[[לאופולד פון אידלשיים-גיולאי]].