תיק אודסה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 50:
בסופו של דבר, מילר מתעמת עם רושמן באיומי אקדח ומכריח אותו לקרוא מיומנו של טאובר. רושמן מודה ברצח הקפטן הגרמני, שמתגלה כעת כאביו של מילר, ומנסה להצדיק את מעשיו. מילר אומר לרושמן כי הוא לא נמצא כאן על מנת לנקום את דם הקורבנות היהודים, אלא כדי לנקום על רצח אביו. ברגע של הסח דעת, מילר שותק על ידי מקנזן, שהוא המתנקש של ארגון "אודסה". רושמן נמלט על נפשו ל[[ארגנטינה]]. מילר עצמו ניצל ממות בזכות יוסף, איש הקשר שלו, שהגיע וירה במקנזן למוות{{הערה|1=[[פרדריק פורסיית]], "'''תיק אודסה'''", [[הוצאת שוקן]], [[1974]], עמוד 236.}}.
 
בעוד מילר מתאושש בבית החולים, יוסף, איש הקשר שלו, חשף בפניו כי רשויות [[גרמניה המערבית]] סגרו את מפעל הרדיו של רושמן, שם פותחה בסתר מערכת רקטות עבור [[צבא מצרים|הצבא המצרי]], וכי סוכלה תוכניתה של "אודסה" להשמיד את [[מדינת ישראל]] על ידי שילוב של ידע טכנולוגי עם נשק ביולוגי מצרי. יוסף חוזר לישראל כשבידו היומן ומתברר כי שמו האמיתי הוא אריאורי בן-שאול, והוא [[סא"ל]] יוצא ה[[פלמ"ח]] וה[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]]{{הערה|1=[[פרדריק פורסיית]], "'''תיק אודסה'''", [[הוצאת שוקן]], [[1974]], עמוד 240.}}. לפי בקשתו האחרונה של טאובר הכתובה ביומן, הוא מבקר ב[[יד ושם]] ואומר [[קדיש]] ל[[עילוי נשמה|עילוי נשמתו]].
 
==העלילה מול המציאות==