אליהו פוסק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ עיצוב, ויקיזציה |
||
שורה 1:
[[תמונה:R.EliyahuPossek_Photo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליהו פוסק, 1859 - 1932]]▼
{{שכתוב|סגנון לא אנציקלופדי, לא נייטרלי, פירוט יתר}}
הרב '''אליהו פוסק''' ([[1859]] – [[1932]]) שימש כרב ב[[מוהליקה]] וב[[זלטופל]], מחבר ספרים תורניים רבים. כונה גם "[[גאון]]" ו"[[שר התורה]]".
▲[[תמונה:R.EliyahuPossek_Photo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליהו פוסק, 1859 - 1932]]
==חייו ופועלו==
הרב אליהו פוסק היה בנו של הרב משה צבי פוסק, שהיה מקורב ל[[אדמו"ר]] ר' [[נחום ממקרוב]] זצ"ל.
משה צבי פוסק היה רב בצוויטנא – ווערשאק ע"י ציגרין. הוא הובא בשנת תר"ה בערך לזלטופל ע"י שני הגבירים המפורסמים שלה, אילי הזהב ברודסקי והאראל, על-מנת לשמש בזלטופל בתור [[דיין]] ומורה צדק. הוא היה גם ראש ה[[חברה קדישא]] דזלטופל (ח"ק דז"פ). נפטר בגיל 78 בשבת חוהמ"ס כ' תשרי תרס"א בעיר זלטופל ליד קבריהם של הרה"ג ר' חיים הלפרין, הגביר הר' מאיר מ[[ברודי]] (ברודסקי) והגביר הר' משה הארל.
הרב משה צבי פוסק זצ"ל היה הראשון לשלושת דורות הרבנים (משה, אליהו והלל) למשפחת פוסק ששימשו בקהילה היהודית בזלטופל שב[[אוקראינה]]. בעיר זו היה מפורסם ה"[[אריה לייב משפולי|סבא משפולי]]", שהיה יריבו של ר' [[נחמן מברסלב]]. [[חסידות שפולי]] היא חטיבה מיוחדת ב[[חסידות]] של אוקראינה. היא מאופיינת באמירת ה[[תפילה]] בניגון מיוחד.
הרב אליהו פוסק שימש כמורה צדק בקהילת מוהייליווקי מחוז [[חרסון]], היה רב עדה בעיר זלטופל, היה אבד"ק זריווקא וגם שימש כרב ו[[אב בית דין|אבד"ק]] בעיר אלאפאליא שבפלך [[פודולסקי]].
הוא נישא למטליא בת צבי סאניק-[[שפירא]], שהייתה נכדתו של הרב חיים חייקל שפירא, [[אב"ד]] בעיירה [[קאלניבל(א)ט]] שב[[קייב]].
שלושה בנים היו לרב אליהו פוסק: יוסף יהודה, יוחנן והלל.
שורה 20 ⟵ 21:
הבן השני הרה"ג הר' יוחנן פוסק נולד בשנת תרנ"ה בעיר אלאפאלי פאדולי, שבה נתמנה מאוחר יותר ל[[רב]]. הוא נישא לבת הרב אברהם שווארץ מאבאדובקא פאדולי. ביום י"ג אייר תרע"ט בפקודתו של ה[[גרף]] סאבאנסקי, צורר יהודים באזור בעל בית-חרושת לסוכר, נערך [[פוגרום]] בעיר. כל הנשים באלאפאלי פאדולי גורשו ל[[בית כנסת|בית הכנסת]] ואת הגברים אספו על יד ה[[מסגד]]. באותו היום הרגו 300 מאנשי העיר והנשים במקרה ניצלו. בנסיבות האלה גם מצא את מותו הר' יוחנן פוסק בהיותו בן 23. אביו אליהו חיבר לזכרו את החיבור "מצבת יוחנן", חידושי תורה בפרשה רוצחים מ[[עיר מקלט|ערי מקלט]].
עמל בשנותיו האחרונות על ספרו "עץ השדה", שאותו הוציא לאור בסופו של דבר בנו, הרב [[הלל פוסק]] ([[1881]] – [[1953]]).
בשונה מבנו הלל לא רצה אליהו לבזבז מזמנו על עניינים ציבוריים, על דברים שבין אדם לחברו. שקוע היה וראשו ב[[תורה]] ומטעם זה לא רצה לקבל על עצמו שום רבנות בערים גדולות שלא יטרידוהו ולא יבלבלו אותו מלימודיו.
עם זאת, הייתה נודעת לו השפעה בעיצוב אפיו וחיי רוחו של בנו הלל. הוא הלעיט את בנו הלל בדברי תורה וכאשר היה הלל צריך להסתמך לרבנות על ידי גדולי הרבנים בדרום [[רוסיה]] כבר ידע בעל-פה הרבה גמרות עם שלושת ה"בבות" ביחד עם ה[[תוספות]] וה[[מהרש"א]].
עסק בפסיקותיו בעיקר בהתאמת סוגיות הלכתיות לחיי היומיום של בני קהילתו בנושאים שהטרידו אותם במזרח אירופה כגון אכילת בשר ב[[ראש חודש]] (שו"ת מור ואהלות אוהל ברכות והודאות סימן ל"י), ענייני [[ברית
לאחר מות בנו הלל פוסק נמסרו כל כתבי הרבנים לבית פוסק ל[[מוסד הרב קוק]] בירושלים.
==חיבוריו==
שורה 37:
* "דברי חכמים וחידותם" - (חידושים) על ה[[רמב"ם]] הלכות סוטה, פיטרקוב תרע"ג ד (1993),
* "פסקי אליהו" בד' חלקים (1991, "חקירות עמוקות, חריפות ובקיאות והרבה חדושי דינים נחוצים להלכה למעשה"),
* "עץ השדה" על הלכות [[ארבעת המינים|אתרוג, לולב, הדס וערבה]] - פירוש ל[[שו"ע]].
==מקורות==
| |||