הבדלים בין גרסאות בדף "פיאג'ו"

נוספו 3 בתים ,  לפני שנתיים
מ (החלפת פרמטר לשם פרמטר אחיד "אתר אינטרנט" (תג))
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
פיאג'ו הוקמה בשנת [[1884]] על ידי רינלדו פיאג'ו כחברה לייצור קרונות וקטרי [[רכבת]] בפונטדרה, [[פיזה]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] החלה החברה לייצר [[מטוס]]ים. ייצור מטוסים ומטוסי קרב המשיך גם ב[[מלחמת העולם השנייה]] והפך את מפעלי החברה ליעד הפצצות של [[בעלות הברית]] שהחריבו את מפעל הייצור המרכזי.
 
לאחר המלחמה הגה אנריקו פיאג'ו, בנו של רינלדו, את הרעיון לשקם את החברה באמצעות ייצור כלי רכב זול שהתאים לאיטליה שהשתקמה מהריסות המלחמה. הוא הפקיד את התכנון בידיו של קורדינו ד'אסניו שתיכנן את כלי הרכב הדו גלגלי הידוע בשם וספה (ב[[איטלקית]]: צרעה). הווספה לא דמתה לאופנועים המוכרים עד אז, ואף על פי ששאבה רעיונות מאופנוע של חברת קאשמן ה[[ארצות הברית|אמריקאית]] מ-[[1936]], היא למעשה המציאה את משפחת הקטנועים כפי שהיא מוכרת כיום. הווספה המקורית צוידה ב[[תיבת הילוכים]] ידנית, מנוע [[מחזור שתי פעימות|שתי פעימות]] בנפח 100 [[מטר מעוקב|סמ"ק]] ומבנה [[מתכת]] אחוד ששימש כ[[שלדה]] וחיפוי. על בסיס משפחת הוספההווספה, פיתחה פיאג'ו כלי רכב מסחריים קלים בעלי שלושה גלגלים מסדרת [[פיאג'ו אפה]] המיוצרים עד היום.
 
הצלחת הווספה הביאה לייצורה ברישיון במקומות נוספים בעולם. תוך עשור מכרה פיאג'ו כבר יותר מ[[שמות מספרים|מיליון]] יחידות מהווספה והן הכניסו הכנסות גבוהות שסימנו את השלמת שיקום החברה וההתמקדות בתחום הדו גלגלי כתחום ראשי. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] וה-[[שנות ה-60 של המאה ה-20|60]] הורחבה משפחת דגמי וספה וכללה קטנועים בנפחי מנוע שונים מ-50 ועד 200 סמ"ק. ב-[[1957]] החל ייצורה של [[מכונית מיקרו|מכונית זעירה]] במשקל של פחות מ-400 [[קילוגרם]] שנקראה [[וספה 400]]. מנוע המכונית היה מסוג שתי פעימות בנפח 400 סמ"ק שסיפק כ-18 [[כוח סוס]]. מהירותה המרבית של המכונית הייתה 90 [[קילומטר לשעה]].
ב-[[1959]] עברה השליטה בחברה לידי משפחת אניילי שהייתה גם בעלת [[פיאט]]. ב-[[1964]] הופרדו חטיבת ייצור הקטנועים מחטיבת מוצרי ה[[תעופה]] והוקמה חברת "פיאג'ו ארו" לתחום התעופה. בשנת 1967 הציגה החברה דגם של [[אופניים עם מנוע עזר]] מסדרת [[פיאג'ו צ'או]], אשר היווה פריצת דרך חדשנית בשילוב של רכב מנועי בעל מכלולים מכניים פשוטים מאד, קל וזול במיוחד. דגם זה ממשיך להיות מיוצר ברציפות ובשינויים מינוריים יותר מ-40 שנה.ב-[[1969]] רכשה פיאג'ו את יצרן האופנועים ג'ילרה שהיה בעל עבר מפואר ב[[מרוצי אופנועי גרנד פרי|מרוצי הגרנד פרי]].
 
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] וה-[[שנות ה-80 של המאה ה-20|80]] ייצרה פיאג'ו דגמי קטנועים קטנים נוספים, אך משפחות הווספות נותרהנותרו עדיין המוצר העיקרי שהלך והתיישן. לקראת סוף שנות ה-80 תוכנן ויוצר דגם וספה חדש לחלוטין שכונה קוזה ועשה לראשונה שימוש בחיפוי [[פלסטיק|פלסטי]] במקום החיפוי המתכתי, אך עדיין עשה שימוש במנועי שתי פעימות שהשימוש בהם הלך ופחת מסיבות של [[איכות הסביבה]]. התחרות העזה מצד יצרני הקטנועים מ[[יפן]] ו[[המזרח הרחוק]] שהציעו קטנועים בעלי תמסורת אוטומטית ומנועי [[מחזור ארבע פעימות|ארבע פעימות]] הביאה את פיאג'ו להפסדים ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]].
 
פיאג'ו הגיבה בייצור מגוון דגמי קטנועים אוטומטיים, חלקם חדשניים בקבוצתם כדוגמת קטנוע הטייפון שנתן לקטנוע יכולות רכיבה בשטח. ב-[[1996]] הוצגו דגמי וספה חדשים בשם ET2 ו-ET4 שחלקם כללו לראשונה שימוש במנוע ארבע פעימות. ב-[[1999]] נרכשה החברה על ידי חברת השקעות בשם מורגן גרנפל, אך המשיכה לסבול מהפסדים. ב-[[2002]] הציגה פיאג'ו את קטנוע ה-X9 שהיה בעל מנוע ה-500 סמ"ק ארבע פעימות הראשון שלה.
 
ב-[[2003]] נרכשה החברה על ידי רוברטו קולנינו שערך בחברה רפורמות ששיפרו את שיטות הייצור לפי הסטנדרטים המקובלים בחברות היפניות. ב-[[2006]] [[הנפקה|הונפקה]] החברה ב[[בורסה לניירות ערך]] של [[מילאנו]]. ב-[[2007]] הוצג קטנוע ה-MP3 המבוסס על שני [[גלגל]]ים קדמיים הנעים במקביל ומאפשרים היגוי הדומה לקטנוע תוך הטיית כלי הרכב בעת ביצוע סיבוב. יתרונם של צמד הגלגלים הוא ברמות אחיזה הגבוהות באופן משמעותי בהשוואה לאופנועים וקטנועים רגילים.
 
==מדגמי "פיאג'ו"==
* [[וספה 50 ספציאל]]