רצח יצחק רבין – הבדלי גרסאות

'''רצח [[ראש ממשלת ישראל]] [[יצחק רבין]]''' הוא [[רצח פוליטי]] שאירע ב-ב־[[4 בנובמבר]] [[1995]] ([[י"ב בחשוון]] [[ה'תשנ"ו]]) ב[[כיכר מלכי ישראל]] ב[[תל אביב]]. הרצח בוצע בתום [[הפגנה|עצרת]] תמיכה ב[[הסכמי אוסלו]], על ידיבידי [[יגאל עמיר]], שהתנגד לדרכו המדינית של רבין, ובמיוחד לחתימתו על הסכמי אוסלוההסכמים.

הרצח גרם לזעזוע בישראל, היו לו השלכות רבות גם על המצב ה[[פוליטיקה של ישראל|פוליטי בישראלבמדינה]], והוא אף תואר כנקודת שבר ביחסים בין [[שמאל וימין בפוליטיקה בישראל|ימיןהימין ושמאל במדינת ישראללשמאל]].{{הערה|1=[http://www.itu.org.il/?CategoryID=1298&ArticleID=10464 רצח במחוזות הזיכרון] באתר [[הסתדרות המורים]]}} בעקבות הרצח נקבע [[יום הזיכרון ליצחק רבין]], החל מדי שנה בתאריך [[י"ב בחשוון]].

התקופה שלאחר חתימת [[הסכמי אוסלו]] הייתה תקופה סוערת בישראל. [[טבח מערת המכפלה]] וגל של [[פיגוע התאבדות|פיגועי התאבדות]] בישראל בשנים [[1994]]–[[1995]], שבהם נרצחו עשרות אנשים, עוררו קרע חריף בין ימיןהימין ושמאללשמאל. הימין האשים כי מדיניות ה[[ממשלת ישראל העשרים וחמש|ממשלה]] בראשות יצחק רבין מובילה ל[[פיגוע]]י [[טרור פלסטיני]], ומסע ציבורי נרחב נוהל נגד מדיניות הממשלה ונגד יצחק רבין, שעמד בראשה. מספרכמה אנשי ימין, בהם חברי כנסת, טענו כי הממשלה, שהייתה [[ממשלה צרה]], אינה לגיטימית ומתחו עליה ביקורת חריפה, תוךאגב השוואת פעולותיה ללאלו של [[משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה|משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית]].{{הערה|[[רחבעם זאבי]]: "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת... ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה", [[נדב שרגאי]], [[הארץ]], 6 באוקטובר 1995}}{{הערה|[[אריאל שרון]]: "בכל פעם שאני שומע את ההצעה הנוראה שהציע [[אייכמן]] ל[[ישראל קסטנר|קסטנר]] ול[[יואל ברנד]], של "דם יהודים תמורת משאיות", עולה דמי לראשי... כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של [[אש"ף]], מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע באותה מידה","שב"כ בין הקרעים" מאת [[כרמי גילון]], 18 בנובמבר 1994{{ש}}"מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה", הארץ, 1 באפריל 1994{{ש}}[[רפאל איתן]]: "מה שקרה ב[[הפיגוע בצומת בית ליד|צומת בית-ליד]] הוא תזכורת ליום השנה ל[[אושוויץ]]... זו ממשלת המשך ל[[בווין]], ממשלת [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן]]. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – [[קוויזלינג]]ים. זה הביטוי היאה להם", "ידיעות אחרונות", "שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 23 בינואר 1995}}

הפגנות ופעולות מחאה רבות נערכו בכל רחבי הארץ – הפגנות מאולתרות שאורגנו בזירות פיגועים מיד לאחר התרחשותם, והפגנות מאורגנות, שחלקםשחלקן כללו חסימת [[כביש]]ים ו[[צומת|צמת]]ים, פעולות שאורגנושארגנה בעיקר על ידי תנועתהתנועה "[[זו ארצנו]]" בהנהגת [[משה פייגלין]], שניסתה להוביל [[מרי אזרחי]] בלתי-בלתי־[[אלימות|אלים]] כנגד ממשלת ישראל. בהפגנות נשמעו קריאות קראו "רבין [[בגידה|בוגד]]" ו"רבין רוצח", וכרזות המציגות את רבין עטוי [[כאפייה]] ומחבק את [[יאסר ערפאת|ערפאת]] נתלו ברחבי הארץ והונפו בהפגנות הימין.{{הערה|[http://noal.org.il/gallery/show/103582 ההסתה שקדמה לרצח], אתר [[הנוער העובד והלומד]]}} במרץ [[1994]] נערכה ב[[צומת רעננה]] הפגנה בהשתתפות [[ראש האופוזיציה]] [[בנימין נתניהו]] בה מפגיניםשבה נשאו מפגינים [[ארון קבורה]] עם הכתובות "ישראל בסכנה", "רבין ממית ציונות"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://presspectiva.org.il/שלוש-האשמות-שווא-שהודבקו-לנתניהו/|הכותב=חנן עמיאור|כותרת=שלוש האשמות שווא שהודבקו לנתניהו|אתר=פרספקטיבה|תאריך=20 ביולי 2015}}}} ו-"רבין קובר ציונות"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://yoashtvblog.co.il/2017/פוסט-מס-717-1-ערוץ-הספורט-מס-55-בכבלים-הוא-מ/|הכותב=יואש אלרואי|כותרת=פוסט מספר 717.3: יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922)|אתר=יואש אלרואי TVblog|תאריך=4 בנובמבר 2017}}}}, ובנוסף עטווכרכו [[תלייה|חבלי תלייה]] סביב צווארם.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3139|הכותב=יוסי גורביץ|כותרת=התמונה האבודה|אתר=החברים של ג'ורג'|תאריך=31 באוקטובר 2012}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://waybackmachine.org/web/20021206190547/http://geocities.com/SoHo/Studios/8852/bb_coffin.htm|כותרת=ארון הקבורה וחבל התלייה|מידע נוסף=(מאורכב)|תאריך=נובמבר 1997}}}} בעקבות ההפגנות התקיימה ישיבת ממשלה שבה נידונה האפשרות להעמיד לדין את מי שמתיר את דמו של ראש הממשלה ומסית לפגוע בו באופן פיזי.{{הערה|[[חנה קים]], [[הארץ]], 25 באוגוסט 1995}}

בעקבות ההתקדמות ב[[הסכמי אוסלו|תהליך אוסלו]] וחתימת [[הסכמי אוסלו#המשך הסכמי אוסלו|הסכם ביניים]] נוסף, שהעניק ל[[פלסטינים]] שלטון עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות ובעוד כ-450כ־450 כפרים בגדה וברצועה, שוסעה המדינה שוסעה במחלוקת פנימית עזה. באוגוסט ניסה צעיר לדרדר את מכוניתו של השר [[יוסי שריד]] לתהום,{{הערה|{{הארץ|יוסי שריד|הנואם שאני מציע לעצרת|1.2742396|2 באוקטובר 2015}}}} ב-2וב־2 באוקטובר נערך טקס [[פולסא דנורא]] מול ביתו של רבין בירושלים. בליל הדיון על הסכמי אוסלו ב' התקיימה [[כיכר ציון#הפגנת הימין נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב'|הפגנת רבבות בכיכר ציון]] ב[[ירושלים]], שםששם נאמו ראשי מפלגות הימין. במהלך ההפגנה נשמעו קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין" וכן נשרפו תמונותיו של רבין.{{הערה|[http://www.youtube.com/watch?v=9MTx8O_1hzU&feature=related ‫סרטון המתעד את ההסתה לפני רצח יצחק רבין‬ - YouTube]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} בתום ההפגנה, צעדו כמה מאות מהמפגינים צעדו מהכיכר לכנסתל[[משכן הכנסת]] ושם השתוללו באלימות, ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת, והרסו את מכוניותיהם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה.{{הערה|"מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה". [[נדב שרגאי]], [[הארץ]], 6 באוקטובר 1995}} [[יו"ר הכנסת]], [[שבח וייס]], שלל מ[[חבר הכנסת]] [[חנן פורת]] את זכות הדיבור במליאה בשל המהומות שהתחוללו בחוץ והורידו מהדוכן בצעקות "תרגיע את האנשים שלך שם שבחוץ". במהלך ההפגנה ולאחריה, פורסמה כרזה שיצר קטין, בהובה מוצגהוצג רבין כשהוא לבוש במדי [[אס אס]], ואחד מעותקיה נמסר לכתב הטלוויזיה [[ניצן חן]] על ידי סוכן [[שירות הביטחון הכללי]] [[אבישי רביב]].

במחנה השמאל היו שהתריעו מפני פגיעה ברבין על ידיבידי פעילי ימין קיצוני. למשל, [[אריה כספי]] כתב בעיתון "[[הארץ]]" שבועיים לפני הרצח: {{ציטוטון|'רבין בוגד' הוא ביטוי שיכול להביא מישהו מהמאזינים של הימין לחסל את החשבון עם הבוגד. כל מי שמשתמש בביטוי יודע זאת.}},{{הערה|{{הארץ|אריה כספי|מישהו עוד יחסל את "רבין הבוגד"|1.882127|13 במאי 2003}} פורסם במקור ב-20 באוקטובר 1995, שבועיים לפני רצח רבין.}} אל מול האשמות וחששות אלה, היו בימין שהאשימו את השמאל בפרובוקציה ובניסיון לסתימת פיות.{{הערה|{{ציטוט|תוכן=שרון: "הידיעות המופצות על סכנה לחיי רה"מ - פרובוקציה סטאליניסטית"... "מה שממשלת רבין עושה כעת בארץ: פרובוקציה תקשורתית על כוונה כביכול להתנקש בחיי רבין ושרי הממשלה, שמטרותיה גלויות לעין"|מקור= [[נדב שרגאי]], הארץ, 15 באוקטובר 1995}}}}

גם במחנה הימין התריע [[אהרן דומב]], איש [[מועצת יש"ע]], במכתב לרבין, שבו הזהיר את רבין: "באם תמשיך בדרך זו תישא לפחות "'באחריות עקיפה"' בגין פעולה שטנית של יחיד" (רצח פוליטי).{{הערה|{{ערוץ עשר|ברק רביד|בכיר מועצת יש"ע לרבין ב-94': "דבריך יובילו לרצח פוליטי"|175351|2 בנובמבר 2018}}}}

כמשקל נגד להפגנות הימין, ארגנו תנועות השמאל הפגנה גדולה לתמיכה בקואליציה, בממשלה וברבין תחת הכותרת – "כן לשלום, לא לאלימות", הפגנהההפגנה שבסופה נרצח רבין.

בדיעבד הסתברהתברר, על פי הודאתו של יגאל עמיר בחקירתו, כי לרצח קדמו שלושה ניסיונות קודמים שלא צלחו: בינואר, באפריל ובספטמבר 1995.

[[קובץ:Itzhak Rabin Cadillac.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכונית ה[[קאדילק]] שהסיעה את רבין אל [[בית החולים איכילוב|המרכז הרפואי תל אביב]] לאחר שנורה. המכונית מוצבת כיום ב[[מרכז רבין לחקר ישראל]] (2008)]]

הרצח אירע בליל י"ב בחשוון התשנ"ו, בשעה 21:42{{הערה|1=השעה המדויקת נמצאת במחלוקת, צילום של השעון של השוטר שעצר את יגאל עמיר מראה על השעה 21:32. דו"ח מעצר של יגאל עמיר מציין את השעה 21:30, [[ועדת שמגר (רצח רבין)|ועדת שמגר]] ציינה את השעה 21:45. ב[[קול ישראל]] [http://www.youtube.com/watch?v=amybp7tRGnA דווח לראשונה על היריות] בשעה 21:44}} ב[[כיכר מלכי ישראל]] ב[[תל אביב]], בתום הפגנת התמיכה ב[[ממשלת ישראל ה-23|ממשלה]] "כן לשלום, לא לאלימות".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3151|הכותב=מתיה קם|כותרת=רצח יצחק רבין|אתר=באתר קופצים ללוח העברי, [[הספרייה הווירטואלית של מט"ח]]}}}} העצרת הסתיימה בביצוע "[[שיר לשלום]]" שבו השתתף גם רבין. הדף ובו מילות השיר, נותר בחולצתו של רבין והוכתם בדמו, הפךוהפך מאוחר יותר לאחד מסמלי האירוע.

הרוצח, [[יגאל עמיר]], תושב [[הרצליה]] ו[[סטודנט]] ל[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן|אוניברסיטת בר־אילן]], בעל השקפה ימנית קיצונית, סבר, על פי דבריו בחקירתו, ש[[הסכמי אוסלו]] הם סכנה קיומית למדינת ישראל. הוא תכנן למנוע את קידומם בידי ראש הממשלה, על ידי התנקשות בו. עמיר הודה במעשה, טעןוטען שפעל לבדו ועשה זאת "בקור רוח".{{הערה|{{יוטיוב|JBFqevia71E|זמן=3340|2=החדשות הישנות|שם=ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995}}}}{{הערה|{{יוטיוב|JBFqevia71E|זמן=6340|2=החדשות הישנות|שם=ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995}}}}

לדברי [[חגי עמיר]], אחיו של יגאל עמיר שסייע לו בהכנות לביצוע הרצח, יגאל עמיר חשש כי ה[[שב"כ]] עוקב אחריו, ועל כן [[מידור|מידר]] את חגי אחיו מפרטים לגביעל זמן יציאתו ודרךועל דרך הגעתו למקום העצרת. יגאל עמיר מילא בעצמו את [[מחסנית]] [[אקדח]]ו לסירוגין בכדור מסוג [[הולופוינט]] וכדורובכדור רגיל, מתוך חשש שרבין ילבש [[אפוד מגן]], שאותו כדור ההולופוינט אינו חודר. בתחתית המחסנית סידר יגאל עמיר כדורים מיוחדים אותם הכיןשהכין אחיו חגי, להםשלהם ייחס חגי חדירותיכולת חדירה טובה יותר. סמוך למקום העצרת ביצע יגאל עמיר תרגילים שונים על מנתכדי לוודא כי אינו תחת מעקב.{{הערה|1=[http://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=129499380525979&id=100003977536148 דברים של חגי עמיר שכתב] [http://www.facebook.com/profile.php?id=100003977536148#!/permalink.php?story_fbid=129573923851858&id=100003977536148 לאחר שחרורו מהכלא ב־2012]}} עמיר הסתיר את [[כיפה (יהדות)|כיפתו]] בכיסו וניסה להתלבש בסגנון דומה לפעיל שמאל, להסוואה.

עמיר התמקם באזור הירידה מבמת העצרת אל החניה, בלא שעורר את חשדם של המאבטחים והשוטריםושל השוטרים שהוצבו במקום. עמיר היה יכול לפגוע ב[[שמעון פרס]], שעבר בקרבתו זמן קצר קודם לרבין, אך נמנע מכך מאחר שראה בראש הממשלה רבין אובייקט משמעותי יותר לפגיעה.

בעת שצעד רבין מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, מלווה במאבטחיו, אנשי [[היחידה לאבטחת אישים]], התקרב עמיר לעבר רבין וירה לעברו שלוש יריות מטווח קצר. שתיים פגעו ברבין, שלא לבש [[אפוד מגן]], במרכז הגוף, ואחת במאבטחו יורם רובין. רבין הוחש אל מכוניתו והובל ל[[המרכז הרפואי תל אביב|מרכז הרפואי תל אביב]], שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות. עמיר נעצר מידמייד במקום הרצח לאחר שהמאבטחים והשוטרים השתלטו עליו, בלא שהשתמשו בנשקם.

לאחר שרופאי המרכז הרפואי תל אביב שטיפלואשר טיפלו ברבין הכריזו על מותו בתום מאבק קצר על חייו, קרא מנהל לשכתו, [[איתן הבר]], הודעה מטעם הממשלה לציבור, מחוץ לשערי בית החולים, בהובה אישר את מותו של רבין. לשון ההודעה:

{{ציטוטון|ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב, וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה, לישיבת אבל בתל אביב. יהי זכרו ברוך}}.

[[קובץ:PikiWiki Israel 12023 yizhak rabin memorial plate in tel avi medical cen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לוחית זיכרון]] בכניסה לחדר המיון של המרכז הרפואי תל אביב (לשעבר "איכילוב"), לשםשאליו הוחש יצחק רבין לאחר שנורה (2011)]]

[[קובץ:PikiWiki Israel 12022 yizhak rabin memorial plate in tel avi medical cen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסוק מ"עקידת יצחק" בכניסה לחדר המיון במרכז הרפואי תל אביב (לשעבר "איכילוב"), לשםשאליו הוחש יצחק רבין לאחר שנורה (2011)]]

[[הצבת ארון|ארונו של רבין הוצב]] ברחבה שלפני [[משכן הכנסת]] ב[[ירושלים]] ואנשים רבים, שהגיעו למקום ביום ובלילה, המתינו בתור ארוך כדי לעבור על פני הארון. מרבית גופי החדשות העריכו את מספר העוברים על פני הארון במאות אלפים, אך היו גם הערכות נמוכות יותר (עשרות אלפים) וגבוהות יותר (עד למעלה ממיליון). זכורות במיוחד מילות הפרידה שאמר בעברית [[נשיא ארצות הברית]] [[ביל קלינטון]]: {{ציטוטון|[[שלום, חבר]]}}.

רבין נקבר ב[[הלוויה ממלכתית]] ב[[חלקת גדולי האומה]] ב[[הר הרצל]] בירושלים. בהלווייתו השתתפו כ-80כ־80 ראשי מדינות.

האבל הקיף רבים בעם: נוסף על ההמונים שעברו על פני הארון והשתתפו בהלוויה, אלפי בני נוער התאספו במקום הרצח כדי להתייחד עם זכרו של רבין בשירים ובהדלקת נרות זיכרון (לימים הם כונו "[[נוער הנרות]]"). לאחר מכן עלו רבים לקברו ועשרות אלפים השתתפו בעצרת זיכרון לזכרו. שמה של [[כיכר מלכי ישראל]] שונה ל"[[כיכר רבין]]" ובמקום הרצח הוקמה [[אנדרטה]] לזכר רבין. גם חלק מהכתובות וציורי הקיר שנכתבו בזמן האבל מוצגים בכיכר. על שמו של רבין נקראו [[שמות רחובות בישראל|רחובות בכל הארץ]], [[מרכז רפואי רבין|מרכז רפואי]] ובנייני ציבור.

בנוסףנוסף ליום זיכרון זה, נערכת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית לרבין, שאינה ממלכתית, במוצאי שבת הקרובים ל-יל־י"ב בחשוון, בכיכר רבין בתל אביב. בעצרת נואמים אנשי רוח ופוליטיקה, ומופיעים אמנים.

לאחר הרצח התברר כי רוני קמפלר, [[רואה חשבון]] במקצועו העובד במשרד [[מבקר המדינה]], תיעד ב[[מצלמת וידאו]] את ההתנקשות ברגע התרחשותה. קמפלר השתתף בעצרת התמיכהשבסופה בהסכמינרצח השלום ב[[כיכר מלכי ישראל]] בתל אביב, ב-[[4 בנובמבר]] [[1995]]רבין. לדבריו ביקש להנציח את האירוע לצורך הכנת סרט אישי, בהיותו צלם חובב. לקראת סיום העצרת הסתובב עם מצלמתו ברחבה הסמוכה למדרגות [[בית עיריית תל אביב]], מאחורי בימת הנואמים, וצילם את הנעשה בה בזמן שבו נשמעושנשמעו הנאומים על הבמה. כשראה שהצפיפות אינה מאפשרת לו לצלם, עלה לגג קניון "[[גן העיר (תל אביב)|גן העיר]]" הסמוך, שממנו נשקפה אותה רחבה.{{הערה|1=[[אוריה שביט]], מגזין [[הארץ]], קונספרציה? סתם רשלנות פושעת, 19.11.1999}} בין היתר התמקדה עדשת מצלמתו ביגאל עמיר, שהסתובב ברחבה. בהמשך הסרט נראה רבין יורד במדרגות ומתקרב למכוניתו, ועמיר מתקרב אליו עם [[אקדח]] שלוף ויורה בו בגבו. לאחר מכן תועדה המהומה המתפתחת במקום, עד שהצילום הסתיים בחטף.

קמפלר מסר את הקלטת שצילם ל[[ועדת שמגר (רצח רבין)|וועדת שמגר]], ועל פי מכתב תודה שקיבל ממנה, לדבריו, סייעה הקלטת רבות לחקירת הרצח.{{הערה|1=קמפלר בראיון עם גדי בלום, '''עיתון תל אביב''', מדור "שורה ראשונה", 26.10.2001. הדף המקורי איננו זמין עוד, אך ניתן לצפות ב[http://web.archive.org/web/20070807001253/http://www.tam.co.il/26_10_2001/shura.htm העתק שלו מתאריך 7.8.2007], באתר [[ארכיון האינטרנט]]}} הקלטת שימשה גם כ[[דיני ראיות|ראיה]] במשפטו של הרוצח.

בדצמבר [[1995]], חודש וחצי לאחר הרצח, מכר קמפלר ל[[חברת החדשות]] של [[ערוץ 2]] ולעיתון "[[ידיעות אחרונות]]" 8שמונה דקות מתוך הסרט, אותן דקות גורליות שצילם ברחבה, מאחורי בימתבמת הנואמים, ומגג בניין גן העיר. הקלטת זכתה לצפיית שיא בערוץ 2, וכן לפרסום עולמי לאחר שרשתות זרות שידרו קטעים ממנה.

{{ציטוט|תוכן=מאז כינונה של מדינת ישראל היה כוחה בשילוב ובאיזון ההכרחיים בין טיפוח כוחה, לבין ההגבלות המוסריות שנטלה על עצמה. גאוותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הייתה בין השאר בכך שתופעות שליליות, כגון רצח פוליטי, אינן מצויות בתרבות הפוליטית שלה. ראינו את עצמנו משוחררים מלחצים של אלימות פנימית, שאפיינה לא אחת מדינות אחרות באזור. לא העלינו על דעתנו כי חשבונות פוליטיים או מחלוקות אידאולוגיות יוכרעו במדינת ישראל בלחיצה על ההדק. לא האמנו כי יישוב מחלוקות אידאולוגיות נמצא בטווח של ירייה. סירבנו להשלים עם המחשבה כי שפיכות דמים בין יהודים תהפוך להיות דרך שאיש או קבוצה, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, תתייחס אליה כאמצעי שניתן לנקוט בו במסגרת של מאבק פוליטי-אידאולוגיפוליטי־אידאולוגי. האמנו כי כוחנו המוסרי יעמוד לנו לעצור את התהליכים השליליים.

שלוש יריות אקדח ב-4ב־4 בנובמבר 1995 שינו כליל את הנחות היסוד האמורות. מדינת ישראל שלאחר רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, לא תשוב להיות מה שהייתה לפניו.|מקור=|אנגלית=}}

הממשלה, שהתכנסה עוד בליל הרצח, בחרה פה אחד ב[[שמעון פרס]] לראש הממשלה בפועל, וב־22 בנובמבר הציג פרס את ממשלתו החדשה, בהשבה שימש גם כ[[שר הביטחון]], ממשלהוהיא שכיהנהכיהנה עד לניצחונו של בנימין נתניהו ב[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|מערכת הבחירות בשנת 1996]].

לאחר הרצח נשמעו קולות רבים בשמאל,{{הערה|1=אהוד ברק בהתייחסות לתקופה שלפני הרצח: "...אם שוב נרשה שחופש הביטוי יהפוך לחופש ההסתה..." שמעון פרס: "אין ספק שהדיבורים על פולסא דנורא והטפות הרבנים הובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין"}} אך גם מימין,{{הערה|1="היריות חשפו מה מעוללת שנאה ולמה מסוגלות להוביל הסתה וקריאות "בוגד" נגד העומד בראש מדינה" - [[דן תיכון]] בנאומו בכנסת לזכר רבין [http://www.knesset.gov.il/rabin/heb/speech/sitting1997.htm3] }} אשר טענו כי [[#האווירה הציבורית לפני הרצח|האווירה הציבורית הטעונה ששררה לפני הרצח]] היוותה [[הסתה]], ושהיה קשר ישיר או עקיף בינה לביןובין הרצח, ובקשווביקשו לנקוט באמצעיםאמצעים משפטיים נגד המסיתים. גם גורמים משפטיים תמכו בטענה זאת. שופט [[בית המשפט העליון]], [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]] אמר כי "כל הסימנים מעידים שהחלת [[דין רודף]] על ראש הממשלה מפי [[פוסק הלכה|פוסקי הלכה]] כלשהם הביאה אחד שומר מצוות לידי שפיכות דמים".{{הערה|[[משה נגבי]], "כסדום היינו", הוצאת כתר. עמוד 213}} השופט [[אליהו מצא]] טען שהאווירה הציבורית השפיעה על [[יגאל עמיר]], והביא ראייהוראיה לדבריו הביא מדברי עמיר בחקירתו לאחר הרצח: {{ציטוטון|כל מה שעשיתי לא הייתי עושה, אלא בגלל חובתי הדתית להגנת עם ישראל, מצד דין מוסר, שאליו השתייך רבין, כפי שנאמר על ידי הרבה רבנים}}.{{הערה|אליהו מצא, [http://cds.haifa.ac.il/documents/pastconferences/freedom_of_speech_maza.pdf ההסתברות שמילים תהרוגנה].}}{{הערה|1=ראו אמירותיו של יגאל עמיר בסוף הקטע מתוך: [https://www.youtube.com/watch?v=doTGH6sbVMc חקירת רצח ראש הממשלה]}}

בימין היו קולות שטענו כי מדובר בניצול פוליטי של הרצח, שנעשה על ידישעשה מתנקש בודד, וניסיוןובניסיון לבלום את הביקורת נגד הסכמי אוסלו וספיחיהם.{{הערה|[[זאב בנימין בגין]] אמר במליאת הכנסת: "... נעשה גם ניסיון מאורגן, שיטתי, מחושב, להחניק את הדמוקרטיה בישראל על ידי השתקת האופוזיציה הפרלמנטרית, ונעשה ניסיון ציני ליצור אווירה שבה תהיה זהות במוחם של אנשים בין עצם ההתנגדות ל[[הסכמי אוסלו]] לבין תועבת הרצח", זאב בנימין בגין, מליאת הכנסת, 22 בנובמבר 1995, מתוך: סיפור עצוב, עמוד 214}} [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[מני מזוז]], אמר לימים שלא הוכח שהסתהכי הסתה גרמה לרצח.{{הערה|1={{הארץ|צבי זרחיה ויובל יועז|מזוז: לא הוכח שרבין נרצח בגלל הסתה|1.1035050|11 באוגוסט 2005}}}}

היו שטענו שבטווח הרחוק הרצח השיג הרצח את מטרתותכליתו. נשיא ארצות הברית, [[ביל קלינטון]], טען שאילולא נרצח רבין, היה מושג הסכם שלום מקיף בין ישראל לפלסטינים בתוך שלוש שנים.{{הערה|{{ynet|[[אטילה שומפלבי]]|ביל קלינטון: אם רבין לא היה נרצח, היה שלום|3805013|14 בנובמבר 2009}}}} [[יונה יהב]], ראש [[עיריית חיפה]], טען בשנת [[2012]] כי "לא קיים בהיסטוריה רצח פוליטי שהצליח כל כך כמו רצח רבין. רוב העם הפך ימני, השיח הפוליטי הפך להיות לגמרי ימין. הפסקנו לחלוטין את השיח עם שכנינו ועם הפלסטינים תושבי ישראל. גרמנו להתרחקות של הדור הצעיר בארצות הברית ממדינת ישראל. התחלנו להימאס על המועמדים לנשיאות בארצות הברית".{{הערה|{{TheMarker|נתי טוקר|יהב: "יגאל עמיר הצליח ב-100% ולא ירחק היום שתקום ממשלה שתשחרר אותו מהכלא"|1.1856937|4 בנובמבר 2012}}}}

לעומת זאת, טען [[בועז העצני]] מימין: "אי אפשר להגזים בחומרת הנזק שגרם רצח רבין לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל". לדבריו: "רבין עמד לנחול תבוסה מוחצת בבחירות 1996, שהייתה מובילה להתמוטטות הלגיטימציה להסכמים... הרצח מנע הכרעה בדעת הקהל נגד ההסכמים ואיפשר את המשך ההידרדרות". לדברי [[משה יעלון]], עמד רבין עמד לעצור את הסכמי אוסלו לאחר שהתברר כי ערפאת עומד מאחורי הטרור.{{הערה|{{ערוץ7|בועז העצני|דעה: חגי עמיר? לא תודה|10407|13 במאי 2012|Articles/Article}}}}

חמישה אנשים הועמדו לדין בהקשרבעקבות לרצחהרצח, אך איש מלבד יגאל עמיר לא הואשם ברצח באופן ישיר. הועמדו לדין:{{הערה|1={{ynet||איפה הם כולם?|2183814|16 באוקטובר 2002}}}}

* [[יגאל עמיר]], שהורשע ברצח יצחק רבין, ונידון ל[[מאסר עולם]] על הרצח ולעוד 6שש שנות מאסר על פציעת מאבטחו של רביןראש הממשלה. במשפט נוסף (עם אחיו חגי ודרורועם דרור עדני) נידון לעוד 5חמש שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמרו ל-8לשמונה שנים), על השתתפות בקשר לרצח רבין, על קשירת קשר לביצוע פיגועי טרור נגד פלסטינים וייצור והחזקתועל החזקת נשק שלא כחוק. העונשים נגזרו עליו במצטבר. בשנת [[2001]] תוקן [[חוק שחרור על-תנאי ממאסר|חוק שחרור על־תנאי ממאסר]], תשס"א-2001א–2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגיפוליטי־אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן [[חנינה (ישראל)|חנינה]] לאסיר כזה. החוק לא פגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר.

* [[חגי עמיר]], אחיו של יגאל עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק, ונגזר עליו עונש של 12 שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמר ל-16ל־16 שנים). בהיותו בכלא נידון (בשנת 2006) למאסר של שנה (מתוכה חצי שנה לריצוי בנוסףנוסף למאסרו הקיים וחצי שנה בחופף) ו-8ושמונה חודשים על תנאיעל־תנאי בגין איומים על ראש הממשלה [[אריאל שרון]]. בקשתו לשחרור מוקדם נדחתה ב-ב־[[2006]], והוא שוחרר במאי [[2012]].

* [[דרור עדני]], חבר של יגאל עמיר, נידון לשבע שנות מאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה וקשרועל קשר לפגוע בערבים, וריצה אותן במלואן עקב קביעת ועדת השחרורים כי עדני מסוכן לציבור ולכן אין לקצר את עונשו. עדני טען לאורך כל השנים כי הוא חף מפשע, ובצאתו מהכלא אמר שהיה קורבן לעלילה כמו זו שלשנרקמה סביב [[אלפרד דרייפוס|דרייפוס]].{{הערה|1=בשנת 2009 אמר לכתבי המקור של [[ערוץ 10]] [https://www.youtube.com/watch?v=99vi8bfvUWs תוכנית המקור, 10 בנובמבר 2009, חלק שני]: "לא הייתי קשור לזה. אין לי על מה להתחרט בכלל. מי שרוצה שיאמין. מי שלא רוצה, שלא יאמין".}} מאז שב לאלמוניותו שמלפני הרצח.

* [[מרגלית הר-שפי|מרגלית הר־שפי]], ממכרותיו של יגאל עמיר, הורשעה ב[[אי מניעת פשע|אי־מניעת פשע]], על כך שידעה על כוונתו של הרוצח ולא דיווחה על כך למשטרה. נגזר עליה עונש של עשרים וארבעה24 חודשי [[מאסר]], מהם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה [[מאסר על-תנאי|מאסר על־תנאי]]. ראש השב"כ [[עמי איילון]] המליץ לחון אותה, ולימים נימק זאת בטענה שעל סמך המידע המודיעיני שנחשף לו, היא לא ידעה על כוונת הרצח.

* [[אבישי רביב]], סוכן של ה[[שירות ביטחון כללי|שב"כ]],{{הערה|1=[http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?filename=/plili/private/ver_blhz.htm אבישי רביב נגד מדינת ישראל], באתר [[פסק דין (אתר)|פסק דין]]}} הואשם אף הוא באי מניעתבאי־מניעת פשע, בטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר אך לאולא דיווח עליהן למפעיליו, אך זוכה במשפט. במסגרת תפקידו רביב הסית רביב נגד רבין, לרבות הפצת תמונתו במדי ה[[אס אס]] לאמצעי התקשורת. בגין ההסתה הוא לא הועמד לדין, כי היא התבצעה במסגרת פעילותו כסוכן.

* הקטין שהכין את התמונה נידון לשלושה חודשי מאסר עלעל־תנאי תנאי ולמאה וחמישיםול־150 שעות עבודה בשירות הציבור. קטין נוסף שהניף אותה בהפגנה בחמישיבחמישה לאוקטובר,באוקטובר נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאיעל־תנאי ולקנס של תשע מאות900 ש"ח. שמם אסור בפרסום.{{הערה|עדנה אדטו, "[https://mobile.twitter.com/ElfassyRon/status/1054681382130237440 3 חודשים על-תנאי - למכיני כרזת השטנה נגד יצחק רבין ז"ל]", מתוך [[ידיעות אחרונות]]}}

* [[יורם פרי]], '''יד איש באחיו -– רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל''', [[הוצאת בבל]], 2005.

* דביר קריב, '''יצחק -– רצח רבין: הסיפור שלא סופר''', טפר הוצאה לאור, 2015.

* [[דנה אריאלי]]-הורוביץ־הורוביץ, '''יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], 2005.

* '''מחזור 95' -– [[אנתולוגיה]] ספרותית בעקבות רצח יצחק רבין''', הוצאת דרור לנפש, 2013. עורכים: ברק סלע, ירדן בן-צורבן־צור ואלון בר

* {{mako|חדשות 2|"השעה 23:15, רה"מ יצחק רבין נפטר" -– מהירייה עד ההכרזה: השידור מליל רצח רבין|86965892a50a051004|news-israel|25 באוקטובר 2015}}