האימפריה הסאסאנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קשור לערך ראשי ולא לדף ההפניה
מ הפאדולית->הפאודלית - תיקון תקלדה בקליק
שורה 90:
תור הזהב השני החל עם ההמלכה השנייה של קבאד הראשון. בתמיכת ההונים, קבאד הראשון החל במלחמה כנגד הרומאים. ב-[[502]], הוא כבש את [[תאודוסיופוליס]] שב[[טורקיה]] של היום, אך לא הצליח להחזיק בה לאורך זמן. ב-[[503]] הוא כבש את אמידה שעל החדקל. ב-[[504]], פלישה לארמניה של ההונים המערביים מהקווקז הביאה להפסקת אש, להשבה של אמידה לשלטון רומאי ולהסכם שלום ב-[[506]]. ב-[[521]] קבאד איבד את השליטה על [[אגריסי|לאזיכּה]], ששליטיה החליטו לתמוך ברומאים; ניסיון של ה[[איבריה הקווקזית|איברים]] ב-[[524]] לעשות את אותו הדבר הביא למלחמה נוספת בין רומא ופרס. ב-[[527]] התקפה רומאית כנגד [[נציבין]] נהדפה והמאמצים הרומאיים לחזק את עמדותיהם בחזית נכשלו. ב-[[530]], קבאד שלח צבא תחת פירוז המיראני להתקיף את עיר הגבול הרומאית החשובה דארה. הצבא נוצח בידי הגנרל הרומאי בליסאריוס, בקרב דארה. צבא פרסי שני תחת מיחר-מיחרו נוצח בסאטאלה בידי כוחות רומאיים, אך ב-[[531]] צבא פרסי ניצח את בליסאריוס בקרב קליניציום, וב-[[532]] הוסכם על שלום "נצחי". אף על פי שלא יכול להשתחרר מעול ההונים, קבאד הצליח להשיב את הסדר לפנים הממלכה ומלחמותיו כנגד הרומאים נחשבו למוצלחות. הוא גם ייסד כמה ערים שנקראו על שמו, ודאג למיסוי ולמנהל פנימי תקינים.
 
לאחר קבאד הראשון, מלך בנו [[ח'וסרו הראשון]], הידוע גם כאנושירבאן ("בעל נשמת האלמוות" - [[531]]-[[579]]). הוא המפורסם ביותר מבין השליטים הסאסאניים. ח'וסרו הראשון מפורסם בשל רפורמות הממשל שלו. הוא ייסד מערכת מיסוי המבוססת על סקר קרקעות שבו החל אביו, וניסה בכל דרך להגדיל את הכנסותיה ורווחתה של האימפריה. ח'וסרו הראשון גם יצר צבא חדש של אבירים שקיבלו תשלום וציוד מהממשל המרכזי, במקום השיטה הפאדוליתהפאודלית שהייתה נהוגה עד אז, וכך קשר יחד את הצבא והבירוקרטיה לממשל המרכזי במקום לשליטים המקומיים.
 
אף על פי שהקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] ([[527]]-[[565]]) שילם לו שוחד של 440,000 [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] כדי שלא יתקיף אותו, בשנת [[540]] ח'וסרו הראשון הפר את ה"שלום הנצחי" של 532 ופלש לסוריה, שם הוא בזז את אנטיוכיה ולקח סכומי כסף גדולים ממספר ערים אחרות. בשנת 541 העיר לאזיכה עברה לצד הפרסי, ובשנת 542 מתקפה ביזאנטית גדולה בארמניה נכשלה. ב-545 הוסכם על הפסקת אש לחמש שנים, אבל ב-547 העיר לאזיכה שוב החליפה ידיים בעזרת הביזאנטים. לאחר מכן היו קרבות מקומיים באזור, והוסכם שוב על שלום ב-[[562]].