תוכנית מיר ומעבורות החלל – הבדלי גרסאות

גישתם של סוכנות החלל הרוסית ונאס"א ל"שלב מספר אחת" נגעה גם לאסטרונאוטים שהיו מעורבים בתוכנית. בגלל בעיותיה הכלכליות של רוסיה, חשו עובדים רבים במרכז הבקרה הרוסי כי תחנת החלל מיר על רכיביה חשובים יותר מחייהם של אנשי הצוות. ככזאת, נוהלה התוכנית בצורה שונה לחלוטין לעומת תוכניות חלל אמריקאיות: סדר יומם של הקוסמונאוטים היה מפורט לרמה של דקות, פעולות שונות על גבי התחנה (כגון עגינה) בוצעו בצורה אוטומטית (מעבורות החלל עגנו במיר בצורה ידנית על ידי טייס המעבורת), ומשכורתם של הקוסמונואטיםהקוסמונאוטים צומצמה אם גרמו לתקלות בתחנה. האמריקאים לעומת זאת למדו ב[[סקיילאב]] שירידה שכזו לחיי האסטרונאוטים הזיקה לתפקודם, ומאז תכננה את משימותיהם בצורה גמישה ביותר.{{הערה|שם=ה6}}{{הערה|Leland F. Belew (1977).{{כ}} [http://history.nasa.gov/SP-400/ch9.htm "9 The Third Manned Period"].{{כ}} SP-400 Skylab, Our First Space Station. NASA. Retrieved April 6, 2007.}}