המלוכה הקנדית – הבדלי גרסאות

[[הצהרת בלפור (1926)|הצהרת בלפור]] משנת [[1926]] קבעה כי לכל דומיניון מעמד עצמאי ושווה למעמד הממלכה המאוחדת, וכי הדומיניונים אינם כפופים לממלכה המאוחדת, ובהתאם נקבע שבראש כל דומיניון עומד בית מלוכה בהתאם ל"[[חוק וסטמינסטר]]" ('''Statute of Westminster''') משנת [[1931]] - כאשר בית המלוכה זהה לבית המלוכה הבריטי, אולם חוקי ההורשה נתונים לסמכות כל דומיניון ודומיניון. על אף שהחוקים הם חקיקה פנימית של קנדה, הפרלמנט הקנדי אינו יכול לשנות את חוקי ההורשה בלי לקבל את הסכמתן של יתר [[ממלכות חבר העמים הבריטי]], במטרה שבכל הממלכות ימלוך אותו מלך.

 

 

הראיה העיקרית הראשונה להיותה של קנדה מלוכה נפרדת הייתה עם החלטת המלך [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] לוותר על כתרו. קנדה העבירה חוק נפרד הדן בסדר ההורשה וקביעת מלך חדש בהתאם ליתר ממלכות חבר העמים. זמן קצר לאחר מכן ביקרו ב[[ארצות הברית]] המלך [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השישי]] ורעייתו [[אליזבת בווס ליון]] כמלך ומלכת קנדה.