הבדלים בין גרסאות בדף "ביתא ישראל (מינוח)"

אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית ios
*על פי מידען של החוקר [[אנטואן-תומסון ד'אבדי|ד'אבדי]] לכינוי משמעות של לוחם.{{הערה|יצחק גרינפלד, "הפלאשים ולשונותיהם בהווה ובעבר - מבט היסטורי-פילולוגי", '''פעמים''' 33, תשמ"ח, עמ' 63}} משמעות זו קשורה, ככל הנראה לכך שבמהלך המאות [[המאה ה-16|ה-16]] ו[[המאה ה-17|ה-17]] הכינוי ניתן לגדודים יהודים בצבא האתיופי.{{הערה|שם=קווירין, עמ' 85}}{{הערה|Quirin, p. 102}}{{הערה|Quirin, p. 112}}
*החוקר [[אנטואן-תומסון ד'אבדי|ד'אבדי]] הציע שהכינוי הוא שמו של עם קדום שישב באזור [[כיילה מדה]].{{הערה|שם=גרינפלד 59|גרינפלד, עמ' 59}} ב[[מונומנטום אדוליטנום]] מוזכר עם הנקרא "כלה" אשר חי ככל הנראה באזור שמדרום ל[[סמין]].{{הערה|שם=קוסמוס}}
*ה[[קסכהן (ביתא ישראל)|כהן]] [[אבא יצחק]] טען בפני החוקר [[אנטואן-תומסון ד'אבדי|ד'אבדי]] שמשמעות הכינוי הוא: "אלה שלא עברו את הנהר", משמעות זו אומתה על ידי חוקרים שפעלו בקרב דוברי שפות ה[[אגאו]], לרבות ה[[כמנתים]], שנאמר להם כי פירוש הכינוי הוא "אחד שלא חצה את ה[[נהר]]" או "הוא או הם לא חצו".{{הערה|שם=רוזן}} לדברי החוקר [[קרל ראתיינס]] הכוונה היא "אל תחצה את נהר ה[[תכזה]]".{{הערה|Carl Rathjens, '''Juden in Abessinien''', W. Gente, 1921, p. 62, n. 3}}{{הערה|משמעות שם הנהר "[[תכזה]]" הוא "נהר" בהתייחס ל[[יאור]] של המקרא}}
**{{הערה|שם=רוזן}}
**
 
=== צולבי ישו ===
היהודים נתפסו בתור מזיקים, ובמיוחד הואשמו על ידי ה[[נוצרים]] כצולבי ישו הרוצים לפגוע במאמינים הנוצריים. ביתא ישראל היו מקריבים קורבנות באופן תמידי ובייחוד [[כבש]]. הנוצרים ראו את הכבש כ[[ישו]] הנידון לצליבה, ואתאת ה[[קסכהן (ביתא ישראל)|כהנכהנים]]ים כצולביו, ואת והנפחיםהנפחים היהודים כמכיני המסמרים שאיתם צלבו את ישו. הייתה גם נפוצה האמונה כי היהודים היו מוציאים גופות מקברי הנוצרים וכן הורגים ילדים על מנת להשתמש בדמם{{הערה|סלומון, '''אתיופיה: יהדות''', עמ' 323}}. לא פעם קרה כי הנוצרים שלחו קלגסים לכפרים היהודים וטבחו בהם כמשתקף מהכרוניקה של הקיסר [[באדה מריאם הראשון, קיסר אתיופיה|באדה מריאם]] ב[[תולדות ביתא ישראל: 1270–1529#מלחמת שבע השנים|מלחמת שבע השנים]] באמצע [[המאה ה-15]]:
 
{{ציטוט|תוכן=וילחם מרקוס בהם ויחן שבע שנים ברגל גבעתם, ואחר ניצח אותם ברוב עמל ועורמה, ויסגירם בידו, ויכבוש את כל עריהם. ואחרי כן באה עצה בלבו לאמור: כיצד אסלח לארורים האלה... טוב להשמידם, מלהניחם בחיים... ציווה את הכרוז להכריז: כל פלשי יבוא אל אשר ציוויתיו, ואשר לא יבוא, ייהרס ביתו ואשלל רכושו. ואחר נאספו כל הפלשים מסביב לשופט מרקוס... ואז ציווה את אנשיו לכרות את צוואריהם בחרב, ויכלו בהם, עד אשר נשפך דמם, וימלאו פגריהם את השדה. ונתקיים בהם דבר הלעג אשר דיברו אבותיהם ביום צליבת אדוננו לאמור: יהי דמו עלינו ועל בנינו.|מקור=אהרון זאב אשכולי, '''ספר הפלשים''', עמ' 154}}