ערב הסעודית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאגמה (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
מ עריכות מיותרות
שורה 51:
ב[[הסכם ג'דה]], אשר נחתם ב-[[20 במאי]] [[1927]], הכירה [[הממלכה המאוחדת]], המעצמה האירופית הדומיננטית באזור באותה תקופה, בעצמאות ממלכת נג'ד וחיג'אז. ב-[[22 בספטמבר]] [[1932]] אוחדו שני האזורים לממלכת ערב הסעודית, [[מונרכיה]] אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי ([[שריעה]]).
 
גילוי מרבצי [[נפט]] בשטח הממלכה במרץ [[1938]] הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של [[נפט]] החל במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], במהלכה נותרה [[מדינה נייטרלית|נייטרלית]]. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי [[חינוך]], [[בריאות]] ו[[רווחה]] מבלי לגבות מיסים מתושביה, וכך הייתה ל[[מדינת חלוקה|מדינת רנטה]]{{אנ|Rentier state}} מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות [[האו"ם]] ו[[הליגה הערבית]] ב-[[1945]], ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה ב[[ישראל]] ב[[מלחמת העצמאות]], ב-[[1948]].
 
עם מותו של אבן-סעוד ב-[[1953]] הועברה המלוכה לבנו, [[סעוד מלך ערב הסעודית|סעוד בן עבד אל-עזיז]]. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט [[מצרים]] [[גמאל עבד אל-נאצר]] ובהתקרבות ל[[ארצות הברית]] ולמשטרים הערבים המתונים. ב-[[1964]] הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר [[פייצל מלך ערב הסעודית|פייצל בן עבד אל-עזיז]].
שורה 83:
====יחסים עם איראן====
{{ערך מורחב|יחסי איראן-ערב הסעודית}}
מאז המהפכה ה[[שיעה|אסלאמית-שיעית]] ב[[איראן]], היחסים בינה לבין ערב הסעודית בה המשטר [[אסלאם סוני|אסלאמי-סוני]] הפכו למתוחים. בין [[איראן]] לערב הסעודית החל מאבק על ההשפעה באזור [[המזרח התיכון]] ו[[המפרץ הפרסי]] ועל המעמד הבכיר בקרב מדינות ה[[אסלאם]], שכולל הן היבטים גיאו-אסטרטגיים והן היבטים עדתיים. איראן מהווה איום מרכזי עבור ערב הסעודית, הן מפאת רצונה לסלק את המעורבות הגבוהה של [[ארצות הברית]] במפרץ הפרסי והן מפני שאיראן מנסה לתפוס עמדת הנהגה בעולם האסלאמי אשר תחליף את זו של ערב הסעודית כ"שומרת המקומות הקדושים לאסלאם". מאמצי איראן להשגת יכולת גרעינית צבאית והגדלת כוחה בעקבות יכולת זו לקביעת סדר היום האזורי במזה"ת, מאיימת על ערב הסעודית הן מפאת ההשפעה הפוטנציאלית שתינתן לאיראן בשוק הנפט ועד ל"רוח הגבית" שיקבלו השיעים המתגוררים בערב הסעודית בהקשר להפגנות או התקוממות אפשרית מצדם. השיעים בסעודיה אינם איום ממשי על המשטר, אולם מצב זה עלול להשתנות. בתחילת אוקטובר [[2011]] פרצו מהומות בקרבת מסוף הנפט הגדול בראס טנורה, בהן נעשה לראשונה שימוש בנשק חם מצד השיעים שחוללו את המהומות. אירוע זה הביא את ערב הסעודית להאשים "מדינה זרה" (הכינוי של איראן) בתכנון המהומות ולדכא אותן תוך הפעלת כוח.
 
[[גל המחאות בארצות ערב (2011-2010)|גל המחאות בארצות ערב]] העלה על פני השטח את העימות שבין ערב הסעודית לאיראן, גם בהיבט התייצבותן בעמדות מנוגדות, בהתאם לזהותם האסלאמית העדתית של המפגינים והמתקוממים במדינות השונות. במרץ [[2011]] העבירה ערב הסעודית כוחות צבא, שסייעו למשטר בית ח'ליפה הסוני של [[בחריין]] לדכא את ההתקוממות שהובילו השיעים במדינה. התקוממות זו, על פי שלטונות בחריין וערב הסעודית, תוכננה ונתמכה על ידי איראן, מתוך מטרה להרחיבה גם לאזורים השיעיים במזרח ערב הסעודית.
מן הצד השני, ערב הסעודית תמכה באופן אקטיבי בהפגנות וב[[ההפגנות בסוריה (2011)|התקוממות בסוריה]], שהובילו הסונים כנגד משטר [[מפלגת הבעת']] בהנהגת [[נשיא סוריה]] אסד, אשר שלטונם התבסס על המיעוט ה[[עלאווים|עאלווי]] במדינה ועל תמיכתה של [[איראן]] ושל ארגון ה[[חזבאללה]] השיעי בלבנון.
 
בינואר [[2016]] הוציאה סעודיה להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את [[נימר א-נימר|נימר אל-נימר]], [[שייח']] סעודי שיעי בעל השפעה אשר קרא להפיכת המשטר הסעודי ("בדרכי שלום"). ה[[הוצאה להורג]] גררה הפגנות אלימות באיראן אשר כללו הצתת הקונסוליה הסעודית בטהראן ולאחר מכן ניתוק יחסים דיפלומטיים מצד סעודיה כתגובה.