הזרעה מלאכותית – הבדלי גרסאות

את היסודות להזרעה המלאכותית המודרנית הניח [[לזארו ספלנצאני]] (Spallanzani) במחצית השנייה של [[המאה ה-18]]. ספלנצאני החל את עבודתו בניסויים, שאפשרו תיעוד כל שלבי ה[[רבייה]] של [[חיידקים]] (1776), ועד מהרה עבר לניסויים ב[[דו-חיים]]: [[קרפדה|קרפדות]], [[צפרדע]]ים ו[[סלמנדרה|סלמנדרות]]. האתגר הבא היה הזרעת [[כלב הבית|כלבה]]ה, שהצליח ספלנצאני לבצע בשנת 1780. הכיוון שיצר ספלנצאני המשיך להתפתח רק כעבור יותר ממאה שנה: בתחילת [[המאה ה-20|המאה העשרים]] הקדישו מדענים [[רוסיה|רוסיים]] מאמצים לשכלול הטכנולוגיה, ועד מהרה הם הגיעו לרמת יישום בקנה-מידה גדול. בשנת 1936 הוזרעו ב[[ברית המועצות]] שישה מיליון בעלי-חיים - [[כבש]]ים ו[[פרה|פרות]]. כבר בשלב מוקדם זה, נועדה ההזרעה להגביל את ההריונות רק לאלה שיניבו את החיות ה'רווחיות ביותר' - על ידי בחירת זכרים בעלי תכונות חריגות. באותה שנה הוזרעו בברית המועצות 15 אלף כבשים מזרעו של איִל (כבש זכר) אחד.

בשנת 1938 החלה להתבצע ב[[ארצות הברית]] הזרעה מלאכותית מאורגנת בתעשיית החלב, ועד מחצית אמצע המאה כבר הייתה טכניקה זו בשימוש בתעשיות שונות, לאחר שהותאמה להזרעת [[כבש]]ים, [[עז הבית|עזים]], [[כלב הבית|כלבים]]ים, [[שועל]]ים, [[ארנב]]ונים ו[[עופות]]. בשנות החמישים הצליחו לראשונה לשמר זרע של [[פר]]ים באמצעות הקפאה - טכנולוגיה שהאיצה את התפשטות השימוש בהזרעה מלאכותית.