גאווה (להט"ב) – הבדלי גרסאות

מצב הלהט"בים במדינות מערביות היה טוב יותר אבל רחוק מלהיות סובלני. אחת התקופות העוינות ביותר להומוסקסואלים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] היא [[בהלת הלבנדר]] ב[[ארצות הברית]], שהחלה ב-1950 ובה נרדפו הומוסקסואלים (או אנשים שנחשדו ככאלו) כחלק מה[[מקארתיזם]]. הקהילה הפסיכיאטרית אז סיווגה את ההומוסקסואליות כ[[מחלת נפש|חולי נפש]] ובשל כך השלטונות האמינו כי ל[[ברית המועצות]] יהיה קל לגיסם כ[[גיס חמישי]]. גם לאחר נפילת המקארתיזם, הומוסקסואלים לא התקבלו כשווים בחברה ובמרבית [[מדינות ארצות הברית]] יחסי מין אנאליים בין גברים היו אסורים על פי חוק ("[[מעשה סדום]]").

 

 

הרעיון של [[התאמה מגדרית]] וקיומם של [[טרנסג'נדר]]ים לא היה מוכר לרוב הציבור עד שהחדשות על [[כריסטין יורגנסן]] הגיעו לכותרות ב-1952. היא הייתה האשה הראשונה שהתפרסמה בעקבות [[ניתוח להתאמה מגדרית]] שעברה ב[[דנמרק]]. היא השתמשה במעמדה כסלבריטאית לקדם נראוּת וזכויות לאנשים טרנסג'נדרים. בחייה המקצועיים, היא הופיעה כשחקנית וזמרת, ואף הקליטה מספר שירים. בערך באותו זמן, החלו להתארגן ארגונים ומועדנים למען טרנסג'נדרים בארצות הברית, אך אלו פעלו בצללים, כמו גם בתת-תרבות ההומואים של אותה תקופה. הומופוביה וטרנספוביה ברחבי ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60 הייתה הן במערכת החוק, שאיפשרה ענישה על התנהגות שנחשבה כ"סוטה".