|
|
|
בין השנים [[1966]]–[[1967]], מנהיג מצרים [[גמאל עבד אל נאצר]] החל מסע תעמולה פאן ערבי במטרה להשיג תמיכה מכל מדינות ערב בכיבוש ישראל וגירוש כל האוכלוסייה היהודית ממנה. הפעם משום שהמצרים היו מחומשים במטוסים, טנקים וציוד צבאי חדיש נוסף אשר סופק להם מטעם הסובייטים, הם הרגישו שלראשונה מאז 1948 הם היו בעמדה מנצחת אל מול ישראל. התקשורת המצרית החלה מסע תעמולה [[ג'ינגואיזם|ניצי]] אשר זכה לתמיכה עצומה בעד מהלך מלחמתי כנגד מדינת ישראל. התלהבות זו התפשטה בהמשך גם לשאר ערי הבירה במדינות ערב.
ב-[[30 במאי]] [[1967]] הצטרפה ירדן לבריתל[[ברית הגנה]] הדדית עם מצרים וסוריה. מצרים החלה לשלוח כוחות צבא מאסיביים לחצי האי סיני אשר חצו את עמדות הפיקוח של משקיפי האו"ם (לאחר שהם גירשו כאמור את משקיפי האו"ם) והתמקמו בהמוניהם לאורך גבולה הדרומי של מדינת ישראל. כמו כן, צבאות סוריה, לבנון וירדן הקיפו את ישראל מכל החזיתות והתכוננו לקראת התקפה. בתגובה למצב זה, ב-5 ביוני ישראל שלחה כמעט את כל צי מטוסיה כ[[מכה מקדימה]] למצרים. במהלך מתקפת הפתע [[חיל האוויר הישראלי]] הצליח להשמיד את רוב מטוסי [[חיל האוויר המצרי]]. לאחר מכן, פנו המטוסים מזרחה על מנת להשמיד את הכוחות האוויריים של ירדן, סוריה ועיראק. מתקפה זו הייתה המרכיב החיוני בניצחונה של ישראל ב[[מלחמת ששת הימים]]. בסיום המלחמה [[חצי האי סיני]], [[רצועת עזה]], [[הגדה המערבית]], [[מזרח ירושלים]], ו[[רמת הגולן]] היו בשליטת ישראל. תוצאות המלחמה היו בעלות השפעה מכרעת על ה[[גאופוליטיקה]] של האזור מאז ועד עצם היום הזה.
=== 1967 - 1973 ===
|
