גוסטב וגנר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1מירכאות\2 |
תבנות |
||
שורה 1:
{{חייל}}
'''גוסטב פרנץ וגנר''' (ב[[גרמנית]]: '''Gustav Franz Wagner''';{{כ}} [[12 במאי]] [[1910]] - [[3 באוקטובר]] [[1980]]) היה [[פושע מלחמה]] [[נאצי]] ששימש כסגן מפקד [[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[סוביבור]] שב[[פולין]].
שורה 4 ⟵ 5:
וגנר נולד וגדל ב[[וינה|ווינה]] שב[[אוסטריה]]. בשנת [[1931]] נאסר על היותו חבר [[המפלגה הנאצית]] בווינה ועל מנת להתחמק ממאסר נוסף עבור ציור גרפיטי של [[צלב קרס]], עבר בשנת [[1934]] ל[[גרמניה]]. בגרמניה היה חבר ה[[אס אה]] ולאחר מכן הוא הצטרף ל[[אס אס]]. בשנת [[1940]] פעל במרכז ההרג הנאצי ב[[טירת הרטהיים]] (NS-Tötungsanstalt Hartheim){{ש}}{{אנ|Hartheim Euthanasia Centre}} סמוך ל[[לינץ]], שם נרצחו אנשים בעלי מוגבלויות במסגרת [[תוכנית T4 - אותנסיה]].
בשל ניסיונו בטירת הרטהיים, מונה וגנר בשנת [[1942]] לסגנו של [[פרנץ שטנגל]] במחנה ההשמדה [[סוביבור]]. במסגרת תפקידו הוא עמד על הרמפה ברציף הרכבת וקבע מי מהבאים דינו לעבודה ומי למוות. בין האסירים הוא נחשב סדיסט ונהג להכות אסירים יהודים עד שנפחו את נשמתם. היה ידוע גם תחת השמות "החיה" "התליין של סוביבור", "הקצב" ו"חיוך של מלאך המוות".
אחד האסירים תיאר אותו כך:
{{ציטוט|תוכן=הוא היה גבר נאה, גבוה ובלונדיני - ארי טהור. בחיים האזרחיים הוא היה ללא ספק איש אדיב, בסוביבור הוא היה חיה רעה. תאוותו להרוג לא ידעה גבולות. הוא היה חוטף תינוקות מזרועות האמהות וקורע אותם לגזרים בידיו. ראיתי אותו מכה שני גברים למוות עם רובה ביד, כי הם לא ביצעו את הוראותיו כראוי, מכיוון שלא הבינו גרמנית. אני זוכר שלילה אחד חבורה של צעירים בגילאי 15 או 16 הגיעה למחנה. ראש הקבוצה היה אחד בשם אברהם. אחרי יום עבודה ארוך ומפרך, הצעיר הזה התמוטט על המזרן שלו ונרדם. לפתע נכנס לצריף וגנר, ואברהם לא שמע אותו קורא לעמוד מייד לפניו. עצבני, הוא משך את אברהם עירום מהמיטה והחל להכותו בכל חלקי גופו. כאשר וגנר התעייף מהמכות, הוא הוציא את האקדח והרג אותו במקום. המחזה המחריד הזה בוצע לפני כולנו. |מירכאות=כן |מקור=משה בהיר{{הערה|1=
Yitzhak Arad (1987). Belzec, Sobibor, Treblinka: The Operation Reinhard Death Camps, Bloomington: Indiana University Press, pp. 191-192. }}}}
בסוביבור הומתו בגז מעל ל-250,000 איש. עבור עבודתו זו, העניק לו [[היינריך הימלר]] את [[צלב הברזל]] ותיאר אותו כאחד מהראויים ביותר בקרב אנשי הביצוע של [[מבצע ריינהארד]]. לאחר [[סוביבור#נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה|המרד בסוביבור]] באוקטובר [[1943]] הורה לסגור את המחנה ווגנר נשלח ל[[איטליה]].
לאחר מלחמת העולם השנייה, נידון וגנר למוות שלא בפניו ב[[משפטי נירנברג]]. הוא חי בשם בדוי בעיר [[גראץ]] ועבד כ[[פועל בניין]]. בעזרת הגמון מ[[הוותיקן]] בשם [[אלויס הודאל]], הצליחו וגנר ושטנגל לברוח יחד ל[[ברזיל]], שם קיבל ב-[[1950]] אישור לישיבת קבע וחי באין מפריע תחת השם גינתר מנדל.
| |||