יער ביאלובייסקה – הבדלי גרסאות

לאחר פירוקו של [[האיחוד הפולני ליטאי]] הפך הצאר [[פאבל הראשון]] את תושבי היער ל[[צמיתות|צמיתים]] והעביר את השליטה בהם, ביחד עם חלקים מהיער, לידיהם של [[אריסטוקרט]]ים ו[[גנרל]]ים [[רוסים]]. בתוך 15 שנים ירד מספר הביזונים מ-500 לכ-200. אולם, בשנת [[1801]] הקים הצאר [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] את השמורה מחדש ושכר מספר מצומצם של איכרים לצורך הגנה על [[בעלי חיים|בעלי החיים]]. בשנות ה-30 של [[המאה ה-19]] הגיע מספר הביזונים ל-700. אולם כיוון שרוב תושבי היער השתתפו ב[[מרד הצוערים]] (500 מתוך 502), המשרות שלהם בוטלו וההגנה על היער פסקה כתוצאה מכך.

[[קובץ:Zwierzyniec pomnik Żubra.jpg|ימין|ממוזער|220px|פסל של ביזון]]

 

במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] היער ספג פגיעות רבות. [[צבא הקיסרות הגרמנית]] כבש את האזור ב-[[1915]] והחל לצוד בעלי חיים. במהלך שלוש השנים שבהן נמשך הכיבוש הגרמני הונחו באזור למעלה מ-200 ק"מ של [[מסילת רכבת|מסילות רכבת]] על מנת להקל על הפיתוח ה[[תעשייה|תעשייתי]] המקומי. שלוש [[מנסרה (מנסרות)|מנסרות]] הוקמו ב[[היינווקה]], ביאלובייז'ה וגרודק. עד ה-[[25 בספטמבר]], כאשר הוצא צו האוסר על ציד בתוך השמורה, נהרגו כ-200 ביזונים. אולם, החיילים הגרמנים, הציידים הלא מורשים והבוזזים הסובייטים המשיכו להרוג ביזונים עד שהאזור נכבש על ידי הצבא הפולני בפברואר [[1919]]. הביזון האחרון נהרג חודש אחד לפני כן.