טלוויזיה בישראל – הבדלי גרסאות

בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה־80]] החלו לצמוח בערים השונות [[טלוויזיה פיראטית|רשתות פיראטיות]] של טלוויזיה בכבלים, שהציעו שידורים של [[סרט קולנוע|סרט]]ים. רשתות אלו החלו כרשתות מצומצמות בגודל של מספר בתים, והגיעו בשיאן לכיסוי של שכונות שלמות. הכבלים הועברו בצורה פיראטית, בין גגות הבתים, ועם התפשטותן החלו להיות מותקנים [[מגבר]]ים, ובמקומות מסוימים אף שודרו מספר ערוצים. הפעילות מומנה בדמי מנוי שנגבו מהלקוחות, וכן מפרסומות ביתיות של עסקים בשכונה כגון חנויות מכולת ומוסכים. ניסיונות [[משרד התקשורת]] וה[[משטרה]] להלחם בתופעה לא צלחו, ורשתות פירטיות שנותקו הוחלפו לעיתים על ידי רשתות אחרות. בדומה [[רדיו פיראטי|לרדיו הפיראטי]] בישראל, הוחלט שהדרך היחידה להילחם בכבלים הפיראטיים הוא מתן זיכיונות לרשתות כבלים חוקיות. כך למעשה דחפו הכבלים הפיראטיים לשינוי מפת התקשורת ב[[ישראל]]. כניסתן של הרשתות החוקיות, שמטה את בסיס פעולתן של הרשתות הפיראטיות, והן חדלו מלהתקיים.

=== שירותי טלוויזיה בארץ ===

{{ערך מורחב|HOT}}

בסוף שנת 1989 החלה חברת מת"ב לבצע בעיר בת ים פעילות של [[טלוויזיה בכבלים]] באופן חוקי בישראל{{הערה|{{מעריב|טל שחף|הסטוריה תקשורתית בבת ים: שידור חוקי ראשון בכבלים|1989/11/09|01600}}}}. בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה־90]] חולקה ישראל ל־31 אזורי זיכיון אשר הוענקו ל־6 חברות שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים: "'''תבל – תשדורת בינלאומית לישראל'''", "'''מתב – מערכות תקשורת בכבלים'''", "'''ICS'''" (ששינתה בהמשך את שמה ל"'''עידן'''"), "'''ערוצי זהב'''", "'''גוונים'''" ו־"'''כבל נט'''"{{הערה|דן כספי ויחיאל לימור, [http://www.amalnet.k12.il/Commun/RightMenu/Communication/TikshoretHevra/MaamarimTV/%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94+%D7%91%D7%9B%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D.htm טלוויזיה בכבלים], בציטוט מהספר "המתווכים" – אמצעי התקשורת בישראל 1948–1990, עמ' 127–131 הוצאת עם עובד, באתר עמלנט{{קישור שבור|21.08.2018}}}}. כל אחת מהן פעלה כ[[מונופול]] במספר אזורי זיכיון בארץ ונאסר על החברות לשתף פעולה זו עם זו. בפועל, שיתפו החברות פעולה לצורך רכישה משותפת של התכנים המשודרים (למעט הפקה אזורית). לצורך הרכישה הוקמה חברה משותפת אשר נקראה ICP, וב־2003 הוחלף שמה ל־HOT Vision{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|ICP מחליפה את שמה ל-Hot Vision|754113|23 בדצמבר 2003}}}}. אחרי שנה החברה נסגרה וכל פעילותיה עברו לחברת האם, הוט{{הערה|1=רוני רחמני, [http://web.archive.org/web/20041119000756/http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=73884&catId=2 הסתיים עידן ICP: חברת HOT VISION חדלה מלהתקיים וכל פעילותיה הועברו ל-HOT] {{קישור שבור|21.08.2018}}}}. ביישובי יהודה ושומרון, פעלה חברת הכבלים "כבלתק" שהפיצה את השידורים בשיתוף עסקי עם "ערוצי זהב". עם השנים, התמזגו החברות זו עם זו: חברות "תבל" ו"גוונים" התמזגו לחברת "תבל דיגיטל", חברת "עידן" נבלעה בתוך "ערוצי זהב", ומאוחר יותר התמזגו כל חברות הכבלים ("תבל דיגיטל", "ערוצי זהב" ו"מתב") לחברה אחת – "HOT", שבנוסף רכשה את התשתית של חברת "כבלתק" ובכך השלימה את פריסתה הארצית. קצב החדירה של השידורים בכבלים בישראל היה מהמהירים בעולם – תוך 5 שנים התחברו לטלוויזיה בכבלים כ־70 אחוז מבתי האב בישראל. מימון השירות נעשה באמצעות דמי מנוי. בסוף שנת [[2013]] עמד מספר לקוחות הטלוויזיה של "HOT" על כ־875 אלף{{הערה|{{ynet|אופיר דור, כלכליסט|HOT: מספר העובדים נחתך בחצי ב-2013|4499042|14 במרץ 2014}}}}.

 

מתחילת דרכם שדרו חברות הכבלים בעשרות ערוצים, ומספר זה גדל במשך השנים. בנוסף מציעה חברת "HOT" שירותי [[וידאו על פי דרישה]] (VOD), שבאמצעותו יכול המנוי לצפות בתוכן טלוויזיוני, כגון סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, לפי בחירתו, מתוך מאגר רחב של סרטים.

{{ערך מורחב|yes הטלוויזיה בלוויין}}

ביולי [[2000]] הצטרפה לשוק הטלוויזיה הרב ערוצית חברת די.בי.אס עם המותג "[[yes הטלוויזיה בלוויין|yes]]". חברה זו המספקת ללקוחותיה שידורי טלוויזיה רב־ערוצית דיגיטליים דרך [[לוויין תקשורת|לווייני התקשורת]] הישראליים [[עמוס 2]] ו[[עמוס 3]], באמצעות רכישת משיבים מחברת [[חלל תקשורת]]. הלקוחות קולטים את השידורים בעזרת [[צלחת לוויין]] על גג ביתם. עם הקמתה של "יס" הפך ה[[מונופול]] של "HOT" בתחום זה ל[[דואופול]].

 

בסוף שנת [[2004]] השיקה חברת "yes" לקהל הרחב דור מפענחים (ממירים) חדש תחת שם המותג "יס מקס", המאפשר 120 שעות הקלטה. מוצר מתחרה של הוט בשם "הוט מג'יק" יצא כמה חודשים לאחר מכן. מפענחים אלו מאפשרים הקלטת רצועות שידור על גבי [[דיסק קשיח]] באורך של עד 80 שעות, ובאורך של עד 120 שעות במפענחים שיוצרו בשנת [[2006]] ואילך.

{{ערך מורחב|סלקום tv}}

חברת התקשורת [[סלקום]] השיקה בדצמבר [[2014]] שירות טלוויזיה דיגיטלית בשם סלקום tv. במסגרת השירות מספקת סלקום ללקוחותיה ממיר OTT חכם הכולל אף צמד מקלטי [[DVB-T2]] קרקעיים. התוכן המוצע על ידי סלקום הוא צירוף של שירותי טלוויזיה ליניאריים הכוללים בין השאר ערוצי תוכן ייחודיים לשירות ואת ערוצי [[עידן+]], שירות VOD או [[וידאו על פי דרישה]], תוכן אינטרנטי חינמי ואת שירות המוזיקה ווליום של החברה. הממיר הדיגיטלי אף משמש כשרת UPnP לשם שיתוף שידורי עידן פלוס ברשת הביתית וצפייה על גבי לקוחות כמו נגני מדיה. במאי [[2015]] השיקה סלקום חבילת טריפל שכוללת שירותי טלוויזיה, טלפוניה ואינטרנט.

{{ערך מורחב|פרטנר tv}}

ביוני 2017 השיקה חברת התקשורת [[פרטנר תקשורת|פרטנר]] את שירות הטלוויזיה שלה שנקרא פרטנר tv. השירות כולל ממיר מתקדם והשירות עצמו כולל 40 ערוצים וספריית VOD. פרטנר tv היא ספק הטלוויזיה הישראלי הראשון שצירף לחבילה שלו את [[נטפליקס]]. יחד עם שירות הטלוויזיה הושק גם טריפל. לפי פרטנר לשירות הצטרפו (נכון לספטמבר 2017) 20 אלף מנויים.

{{ערך מורחב|STINGTV}}

באוקטובר 2017 הושק שירות טלוויזיה מבית yes, המציע שירות מוזל המועבר על גבי תשתית אינטרנט. השירות מבוסס על התאמה אישית של תוכן למשתמש. השירות תומך הן באפיקי שידור ליניארי והן בשירות VOD. השירות מאפשר גישה לערוצים ותכנים מקוריים של yes.

==== Netflix ====

{{ערך מורחב|Netflix}}

 

במאי 2018 דווח שלחברה יש כ־100,000 מנויים בארץ.

{{ערך מורחב|Smart tv}}

באפריל 2017 השיקה חברת התקשורת [[טריפל סי]] שירות טלוויזיה בשם סמארט tv. במסגרת החבילה הבסיסית של השירות מקבלים המנויים גישה לשירות הטלוויזיה וממיר ניתן בתשלום נוסף. השירות כולל ערוצי [[עידן+]] וערוצים בינלאומיים נוספים וספריית VOD שכוללת בחלקה תכנים בתשלום.

 

ב־[[31 באוקטובר]] [[2018]] ירד השירות מהאוויר בשל פופולריות נמוכה ועלויות גבוהות.

{{ערך מורחב|צופיה (הידברות)}}

צופיה הינו שירות תוכן מבית ארגון הידברות, המשדר בעיקר תוכן בעל אופי דתי ומצונזר. התכנים זמינים לצפייה באמצעות ממיר ייעודי.

== רגולציה ==

שידורי הטלוויזיה בישראל מוסדרים בשלושה חוקים: