הפוטש במרתף הבירה – הבדלי גרסאות

השנייה, הייתה מסקנה אישית. עד הפוטש סבר היטלר כי תפקידו בהתקוממות הלאומית יהיה זה של "המתופף", "האגיטטור" שסאי ההמונים. הוא סבר שכדי לקבל לגיטימציה מהציבור הוא יזדקק לדמויות לאומיות ולגיטימיות לצידו, כלודנדורף או פון קאהר, וכי הוא יהיה בבחינת "מבשר" או "נושא הכלים" למנהיג האמיתי של המרד הלאומי. עתה גברה בהיטלר ההרגשה כי הוא עצמו המנהיג, וכי זהו תפקידו וייעודו. הוא ראה את לודנדורף בחוסר אונים שלו וברפיסות שהפגין, כאשר שיחרר את פון קאהר, לוסוב וזייסר, וסירב לנקוט פעולה נחרצת ואלימה. היטלר ראה כיצד הקהל נענה לנחישות שהפגין הן במהלך הפוטש והן לאחריו, בבית המשפט. עתה גמלה בו ההבנה כי הוא המנהיג האמיתי, "הפיהרר", שהאומה מצפה לבואו. תחושה זו לא עזבה אותו עד ליום מותו.

 

==לקריאה נוספת==

* [[ויליאם ל. שיירר]], '''[[עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי]]''', [[הוצאת שוקן]], 1976.