קאנוניזציה של כתבים – הבדלי גרסאות

בעקבות התורה נתקדשו נביאים וחתמו כתובים, בהתאמה לרמת קדושתם. בעקבות הקאנוניזציה, נתפסו גם החיבורים המאוחרים לתורת משה (ספרי הנביאים והכתובים) ככתבים שנכתבו ב[[נבואה]] או ב[[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]], שאסור למאמין לחלוק עליהם. בדרך כלל לא נתפסים ספרי הנביאים והכתובים כחלק מן התורה שבע"פ, שאסור היה להעלותה על הכתב, ואף אין הספרים הללו נחשבים חלק מן התורה שבכתב במשמעה המקורי, שהרי עדיין לא נכתבו במעמד מתן התורה, ואף על פי כן מחילים גם על ספרי הנ"ך את מצות תלמוד תורה. חרף הקאנוניזציה שלהם במסגרת התנ"ך השלם, לא ניתן לחלקים הללו (נביאים וכתובים) אותו מעמד קאנוני השווה לזה של תורת משה עצמה; נערכה הבחנה בין משקלה הנבואי העליון של תורת משה, לבין משקלם של שאר הספרים בתנ"ך. כך למשל, מקורה הראשי של כל אחת מתרי"ג המצוות אמור להיחקק בתורת משה בלבד, ואילו שאר ספרי התנ"ך יכולים להוות מקור הלכתי רק כאסמכתא להבנת כוונת תורת משה ולא כמקור הלכתי עצמאי. נקודה זו שונה ביהדות הקראית, שם העניקה הקאנוניזציה של התנ"ך כולו מעמד הלכתי שווה ('דאורייתא') גם לשאר ספרי הנ"ך.''

 

 

יש ספרים שנזכרים במקרא אך לא הוכנסו אליו לדוגמה - [[ספר הישר (מקרא)|ספר הישר]],{{הערה|לדעת חז"ל (ובעקבותיהם פרשו כך גם שאר הפרשנים המסורתיים), 'ספר הישר' הוא ספר בראשית, שקרוי כך על שם האבות שנקראים 'ישרים' ({{בבלי|עבודה זרה|כה|א}})}} [[ספר מלחמות ה' (מקרא)|ספר מלחמות ה']] ועוד.