ויקיפדיה

הליכוד – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הסרת קישורים עודפים, הגהה, החלפה (ומחוצה לה, מחוץ לישראל)
שורה 27:
| רשימה פוליטית = [[הליכוד-גשר-צומת]] (1996–1999){{ש}}[[הליכוד ביתנו]] (2013–2014)
}}
'''הליכוד''' (ובשמה המלא: '''הליכוד – תנועה לאומית ליברלית''') היא [[מפלגה]] [[ציונות|ציונית]] [[ליברליזם כלכלי|ליברלית]] [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] ב[[ארגוני ימין בישראל|ימין]] [[שמאל וימין בפוליטיקה|המפה הפוליטית]] ב[[ישראל]]. היא קמה בשנת [[1973]] כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת [[1988]]. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה ב[[ממשל|שלטון]] [[ישראל|בישראל]] במשך רוב התקופה מאז שנת [[1977]] ועד ימינו.
 
== הקמתה ==
שורה 41:
 
== אפיון ואידאולוגיה ==
הליכוד לא פרסם [[מצע]] מפורט לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים]]. מנהיג המפלגה, [[בנימין נתניהו]], התנגד לפרסום מצע מפלגתי, בטענה שיש לשפוט מפלגת שלטון לפי מעשיה.{{הערה|{{mako|טל שניידר|בליכוד רוצים מצע – נתניהו מתנגד|04e4f88a5456b41006|news-israel-elections/elections-2015-commentators/tal-schneider|7 בפברואר 2015}}}} את [[מצע|מצעה]]ה האחרון פירסמה [[מפלגה|המפלגה]] ב-[[2009]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/policy/parties-and-elections/parties/likud/|כותרת=מפלגת הליכוד|אתר=www.idi.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-03-27}}}}
=== השקפה מדינית ===
מבחינה מדינית, תנועת החרות, שהייתה המרכיב העיקרי בליכוד, היא ממשיכתה הרעיונית של [[התנועה הרוויזיוניסטית]], אשר תבעה בעלות על כלל שטחי ארץ ישראל, כולל על [[עבר הירדן המזרחי]]. תנועת הליכוד תמכה במפעל ה[[התנחלויות]] מראשיתו, והרחיבה אותו במידה ניכרת, החל מתחילת כהונתו של מנחם בגין ועד לחילופי השלטון לאחר [[הבחירות לכנסת השלוש עשרה]] ב-[[1992]]. תומך בולט בהתיישבות ב[[יש"ע]] בהנהגת הליכוד היה [[אריאל שרון]], אשר לאורך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ניצח על הקמתן של מרבית ההתנחלויות, במסגרת תפקידו כ[[שר המסחר והתעשייה]] ולאחר מכן כ[[שר הבינוי והשיכון]].
שורה 47:
בשאלת [[יחסי ישראל-סוריה]], הביע הליכוד תמיכה עקרונית בפיתוח ההתיישבות ב[[רמת הגולן]] והתנגדות לנסיגה ממנה, ואף הוביל את [[חוק רמת הגולן|החלת החוק הישראלי עליה]]. בפועל לא גדל מספר היישובים והתושבים בגולן באופן משמעותי בתקופת שלטונו.
 
למרות עמדתו המוצהרת הנוקשה בסוגיית האפשרות להחזרת [[שטחים תמורת שלום]], היה זה דווקא הליכוד בניצוחו של מנחם בגין אשר הוביל ב-[[1979]] את [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]], וב-[[2005]] אריאל שרון הוביל את [[תוכנית ההתנתקות]], במסגרתם התחייבה ישראל לנסיגה מלאה מ[[חצי האי סיני]], יישובי [[חבל ימית]] ו[[עזה]]. האפשרות לוויתורים מדיניים גרמה לאורך השנים למחלוקות חריפות בתנועה יותר מכל נושא אחר. כאשר היא נעשתה ללא [[הסכם שלום]] ב[[תוכנית ההתנתקות]], היא אף הביאה לפיצול בליכוד ולהקמת [[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]] בסוף [[2005]].
 
=== ביטחון ===
מדיניותו הביטחונית של הליכוד גורסת תמיכה בצעדים תקיפים כנגד ה[[טרור פלסטיני|טרור הפלסטיני]], וכנגד מבצעיו ב[[ישראל]]בישראל ומחוצה לה. במסגרת מדיניות זו יזם שלטון הליכוד את [[מלחמת לבנון הראשונה]] במטרה לפגוע ב[[פתחלנד|נוכחות אש"ף בלבנון]]. אף על פי שמשימה זו נחלה לבסוף הצלחה עם עזיבתם הכפויה של [[יאסר ערפאת]] ואנשיו את [[ביירות]], תרמה המלחמה לצמיחתם של ארגונים פנים לבנונים עוינים ל[[ישראל]]לישראל כגון [[חזבאללה]] ו[[אמל]], וגררה נוכחות ישראל בלבנון (מוגבלת החל מיוני [[1985]] ל[[רצועת הביטחון]]) שנמשכה כ-18 שנים. בנוסף תמך הליכוד, יחדיו עם שר הביטחון מטעם מפלגת [[העבודה]] [[יצחק רבין]], ביד תקיפה לדיכוי [[האינתיפאדה הראשונה]]. מבחינה צבאית גרידא נחלה מדיניות זו הצלחה וההתקוממות הפלסטינית האלימה גוועה ברובה, אך ישראל לא הצליחה לדכא את שאיפותיהם הלאומיות של [[פלסטינים|הפלסטינים]], ותדמיתה הבינלאומית נפגעה.
 
בשנות [[הסכם אוסלו|אוסלו]] הנהיג הליכוד את הימין בהתנגדות להסכם, תוך שהוא מצביע על הסכנות הביטחוניות הטמונות בו. לאחר גל ה[[טרור|פיגועים]] ב[[פברואר]]-[[מרץ]] [[1996]], הובילה את קמפיין הבחירות של [[בנימין נתניהו|נתניהו]] הססמה "עושים שלום בטוח", הבאה להדגיש את נכונותו של הליכוד להמשיך בתהליך המדיני, אך תוך דרישה תקיפה מ[[הרשות הפלסטינית]] לעמוד בהתחייבויותיה הביטחוניות. במהלך כהונת ממשלתו, תבע [[בנימין נתניהו|נתניהו]] את עיקרון ההדדיות, ודרש מהפלסטינים לנקוט בצעדים תקיפים כנגד ארגוני טרור כדוגמת [[חמאס]] ו[[הג'יהאד האסלאמי]] בתמורה לויתורים מדיניים. בנוסף לא היססו ממשלות הליכוד להפעיל את [[צה"ל]] הרחק מעבר לגבולות מדינת ישראל כנגד מה שתפסו כאיומים על שלומה. כך נפגעה קשות (ולמעשה חוסלה) [[נשק גרעיני|תוכניתה הגרעינית]] של [[עיראק]] ב[[מבצע אופרה]], וננקטו צעדים כנגד [[אש"ף]] אף במהלך שהותו ב[[תוניסיה]] לאחר גרושו מלבנון, כגון הפצצת מפקדותיו וחיסולו של [[אבו ג'יהאד]].
 
=== כלכלה ===
שורה 66:
ממשלות הליכוד, למעט [[ממשלת ישראל ה-30]] ו[[ממשלת ישראל ה-33]], כרתו ברית עם המפלגות ה[[יהדות חרדית|חרדיות]]. [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|ממשלתו של בגין]] הסירה את המגבלה על מספר הפטורים הניתנים במסגרת הסדר [[תורתו אומנותו]] (שעמד אז על 800 בשנה), פעולה שהביאה ברבות השנים למצב בו 11% ממחזור הגיוס אינו מתגייס מסיבה זו, נכון ל-[[2007]]. ממשלות הליכוד גם הגדילו במידה ניכרת את תקציב הישיבות, [[החינוך העצמאי]] ורשת [[מעיין החינוך התורני]] של [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], כמו גם את התמיכה בעמותות חרדיות. בגין החליט גם על הענקת קצבת [[הבטחת הכנסה]] גם לאברכים. אף על פי שגם ממשלות המערך הפגינו נכונות לוויתורים מופלגים לחרדים במסגרת הקואליציות שהקימו לאורך השנים, נראה שהמרכיב המסורתי החזק בקרב גרעין התמיכה של הליכוד, ומנגד אפיונן החילוני המובהק של רבות מתנועות השמאל בישראל, וזיהוין בקרב המגזר החרדי כחלק מאליטה אליה מעולם לא חשו עצמם החרדים כשייכים, גרמו להזדהות רגשית עם הליכוד בקרב רבים במגזר החרדי, ובו בזמן לרגשי טינה עמוקים כלפי המערך והעבודה. רגשות אלו התבטאו בין השאר ב[[נאום השפנים והחזירים]] של [[הרב שך]], שסימן עבור רבים את זיהויים הסופי של החרדים כחלק מגוש הימין בישראל.
 
שבר גדול ביחסיו של הליכוד עם ה[[דתיים לאומיים|דתיים הלאומיים]] אירע בזמן תוכנית ההתנתקות ב-[[2005]], במהלכה הובילה ממשלה בראשות הליכוד את פינוי כלל יישובי [[רצועת עזה]] וצפון ה[[שומרון]]. אמנם העובדה שהמהלך הפתאומי היה מזוהה עם שרון יותר משהיה מזוהה עם הליכוד, וכי רוב התומכים בו עזבו לקדימה לאחר פילוג התנועה, הביאה במידה מסוימת לאיחוי הקרע, אך האפשרות לוויתורים מדיניים נוספים מוסיפה להיות מוקש אפשרי ביחסיו של הליכוד עם הציבור הדתי-לאומי. בניגוד לברית זו עם הדתיים הלאומיים, אשר על כל קשייה מתבססת על חזון מדיני משותף ואמונה באידאולוגיה ה[[ציונות|ציונית]], כמו גם על נוכחות מסורתית ואף דתית חזקה בתוך הליכוד, נראה שהחיבור לחרדים היה פוליטי יותר מאשר אידאולוגי, ואידיאל לימוד התורה כדרך חיים לא זכה מעולם לתמיכה רבה במפלגה. גם הסתגרותם המופגנת של החרדים מפני החברה הישראלית לא אפשרה חיבור משמעותי בינם לליכוד. עקב כך בשנת [[2003]] הסכים הליכוד ללא היסוס רב לדרישתה של [[מפלגת שינוי]] להקים [[קואליציה]] ללא חרדים לאחר [[הבחירות לכנסת השש עשרה]], ואף קיצץ עמוקות בקצבאות במסגרת מדיניותה הכלכלית של [[ממשלת ישראל השלושים|הממשלה]] שהוקמה בראשותו לאחריהן. גם בהתלהט הוויכוח סביב נושאי ה[[גיור]] ו[[היתר מכירה|היתר המכירה]] ב[[שנת שמיטה|שנות השמיטה]], התנגדו ככלל אנשי הליכוד לגישתם ה[[הלכה|הלכתית]] הנוקשה של החרדים.{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|חוק הגיור הצבאי אושר בכנסת בקריאה טרומית|189/522|15 בדצמבר 2010|1|2}}}}
 
==תומכים==
שורה 89:
[[קובץ:Begin Camp David.jpg|ממוזער|200x200px|[[מנחם בגין]]]]
 
ב[[הבחירות לכנסת השמינית|בחירות לכנסת השמינית]] ([[1973]]) התמודד הליכוד וזכה ב-39 [[מנדט|מנדטים]]ים, לעומת 51 ל[[המערך|מערך]]. ב-[[1976]] התאחדו המפלגות הקטנות הרשימה הממלכתית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ו[[המרכז העצמאי]] (פורשי המרכז החופשי) והקימו את [[מפלגת לע"ם]], שנשארה חברה בסיעת הליכוד. עם הקמת לע"ם, התבססה המפלגה החדשה כחטיבה השלישית בגודלה בליכוד, לצד חירות והמפלגה הליברלית.
 
בשנת [[1976]] התקיימה ועידת הליכוד ב[[חברון]], לפי דרישת [[מנחם בגין]]. בוועידה נקבע כי "השאיפה היא להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון".{{הערה|אבי שילון, '''בגין, 1992-1913 ''', [[הוצאת עם עובד]], 2007. עמוד 247}}
שורה 137:
=== בראשות אריאל שרון ===
[[קובץ:Ariel Sharon Headshot.jpg|ממוזער|267x267px|[[אריאל שרון]]]]
לאחר פרישתו של נתניהו מונה [[אריאל שרון]] לשמש במקומו כיושב ראש זמני. ב-[[2 בספטמבר]] [[1999]] גבר שרון בפריימריז על [[אהוד אולמרט]], [[מאיר שטרית]] ופרופ' ולדימיר הרצברג, ונבחר באופן רשמי לראשות המפלגה. שרון הנהיג את הליכוד בזמן תקופת כהונתו של [[אהוד ברק]] כראש הממשלה. כיו"ר הליכוד, יזם שרון תוכניות הבראה וייעול במנגנוני התנועה, צמצם את הגרעון התקציבי של המפלגה והחל במסע לראשות הממשלה. בחודש יולי 2000 הוביל הליכוד את בחירתו של חבר הכנסת מטעמו, [[משה קצב]], ל[[נשיא מדינת ישראל]]. ב-[[2001]], על רקע כישלון [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד]] ופרוץ [[האינתיפאדה השנייה]], התנהלו [[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001|בחירות חדשות לראשות הממשלה]]. [[בנימין נתניהו]] סירב להתמודד ללא בחירות חדשות לכנסת והשאיר את הבמה לאריאל שרון שזכה ברוב מוחץ ונתמנה לראש הממשלה, לאחר שהקים [[ממשלת ישראל העשרים ותשע|ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה]]. חודשים אחדים לאחר שנבחר שרון לראשות הממשלה הכריז בפני כנס מורות בלטרון, בניגוד למצע הליכוד, כי הוא מוכן לאפשר לפלסטינים הקמת מדינה עצמאית. על רקע כוונותיו אלו יזמה קבוצה של חברי מרכז הליכוד בשם "הפורום לשמירת ערכי הליכוד" שבראשה עמד ח"כ [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1949)|אלי כהן]], הצעת החלטה הקובעת כי הליכוד מתנגד להקמתה של [[מדינה פלסטינית]] בין הירדן לים. הצעת החלטה זו התקבלה על ידי מרכז הליכוד, הגוף המחוקק והעליון של התנועה, ברוב מוחץ.
 
בנובמבר [[2002]] פרשה [[מפלגת העבודה]] מהממשלה, והובילה את המערכת הפוליטית לבחירות חדשות. בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד לקראת הבחירות הכלליות, שנערכו לאחר שבנימין נתניהו קיבל את הצעתו של שרון לשמש כ[[שר החוץ]], התמודד נתניהו מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד ושרון נבחר לעמוד בראש הליכוד. לאחר ההתמודדות הפנימית חבר נתניהו לשרון וב[[הבחירות לכנסת השש עשרה|בחירות לכנסת השש עשרה]] ב-[[2003]] ניצח שרון פעם נוספת ונבחר לראשות הממשלה, והליכוד קיבל 38 מנדטים, פי שניים מבכנסת הקודמת. זמן קצר לאחר מכן התאחדה מפלגת [[ישראל בעליה]] עם הליכוד, ומספר המנדטים שלו הגיע ל-40.
שורה 146:
 
==== תוכנית ההתנתקות והמחלוקות ====
ב-[[2004]] החל שרון לקדם תוכנית פרי יוזמתו, [[תוכנית ההתנתקות]], שעיקרה פינוי [[רצועת עזה]] מ[[התנחלויות]] ישראליות ויציאת הצבא ממנה, וכן פינוי ארבעה יישובים בצפון [[השומרון]]. בשל התנגדות עזה נוספת מצד גורמים בתנועה החליט שרון להעמיד את התוכנית לאישור חברי הליכוד. תוצאות המשאל היו דחיית תוכנית ההתנתקות על ידי מתפקדי הליכוד, ברוב של 59.5%. חרף דחיית התוכנית הצהיר שרון שמנוי וגמור עמו לבצעה והוא הביא אותה למשאל נוסף בפני חברי מרכז הליכוד, תוך הבטחה כי תוצאות המשאל יחייבו אותו, על אף שאין למשאל זה תוקף חוקי מחייב. לאחר שהתוכנית נדחתה גם במשאל שנערך בקרב חברי המרכז אמר שרון "נכשלתי, אחשוב על תוכנית חדשה" והביא את התוכנית לאישור הממשלה, תוך שהוא מאיים כי שר שלא יתמוך בתוכנית יפוטר. התוכנית אושרה על ידי הממשלה ומאוחר יותר הובאה להצבעה בכנסת, שוב כששרון מאיים על חברי סיעת הליכוד כי ינקטו סנקציות נגד ח"כ שלא יצביע בעד ההצעה. התוכנית אושרה בכנסת בהצבעה שכונתה "[[ליל השפנים]]" וביצועה החל ב-[[15 באוגוסט]] [[2005]] והושלם ימים אחדים לאחר מכן. היו שאמרו כי בעקבות ההחלטה לבצע את התוכנית חל פילוג "דה-פקטו" בליכוד, כאשר שלושה-עשר מחברי-הכנסת של הסיעה, שכונו "המורדים" (על ידי נאמני שרון), הצביעו כנגד ממשלת שרון בשל הפרת החלטת משאל המתפקדים על-ידו. כשבוע לפני ביצוע התוכנית התפטר שר האוצר, בנימין נתניהו, מן הממשלה.
 
בהצבעה שנערכה בוועידת הליכוד על הקדמת הבחירות לראשות המפלגה, דחה המרכז את ההצעה ברוב של כחמישים ושניים אחוזים. תוצאה זו נחשבה לניצחון לשרון ולתבוסה קשה ליריבו הפוליטי, בנימין נתניהו.
שורה 152:
שרון גם לא נענה להחלטת ועידת הליכוד לקיים משאל עם בנושא תוכנית ההתנתקות, אף שגם רוב גדול בסיעה – 27 חברי כנסת תמך בקיום משאל עם כזה. בהצבעה על הנושא בכנסת התפלגה הסיעה בהצבעה ו-13 שרים וח"כים הצביעו בכנסת כנגד משאל עם בניגוד לעמדת הסיעה, כתוצאה מכך נפלה ההצעה לקיים [[משאל עם]] בעניין תוכנית ההתנתקות. ימים אחדים לאחר מכן הביא שרון לכנסת לאישור את הצעתו למנות כשרים חדשים בממשלתו את [[רוני בר-און]] ואת [[זאב בוים]] והודיע לכנסת על מינוי סגני שרים שהתנגדו כמוהו למשאל העם. המינויים החדשים זכו לגינוי רחב של כל סיעות הבית, משום שנראו כמתן תמורה אישית על דרך ההצבעה של אותם ח"כים. שרון הסיר את הצעתו למינוי השרים מאחר שקבוצת חברי כנסת במפלגתו הודיעו שלא יתמכו בה ולא הובטח למינוי הרוב הדרוש. בעקבות כישלון המינויים אמר שרון "בסך הכל רציתי לעשות טובה לחברים, למה שקרה היום יהיו השלכות גדולות".
 
ימים ספורים לאחר פרשת מינוי השרים, בנובמבר [[2005]] פרש שרון מהליכוד על רקע ההתנגדות העזה במפלגה למהלכיו האחרונים ועל רקע כישלון מינוי השרים. יחד עם עוד שלושה-עשר חברי כנסת שפרשו מהליכוד הוא הקים את מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו למפלגה החדשה גם פורשים מ[[מפלגת העבודה]].
 
=== בראשות בנימין נתניהו: כהונה שנייה ===
[[קובץ:Likud-shelet01.jpg|ממוזער|שמאל|שלט בחירות 2006 של הליכוד]]
עם פרישת שרון החל מסע הבחירות לראשות הליכוד, כשהמתמודדים היו [[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[שאול מופז]], [[משה פייגלין]], [[עוזי לנדאו]] ו[[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]]. הבחירות המוקדמות התקיימו ב-[[19 בדצמבר]]. בתחילת דצמבר הודיע המועמד עוזי לנדאו על פרישתו מהמירוץ ותמיכתו בבנימין נתניהו על בסיס [[מצע מדיני]] משותף. כשבוע לאחר מכן, הודיע [[שר הביטחון]] שאול מופז במפתיע על הצטרפותו למפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] בניגוד לעמדתו המוצהרת הקודמת. בנימין נתניהו זכה בבחירות אלו ברוב גדול, עם 46 אחוזי תמיכה, ושב לראשות הליכוד.
 
[[קובץ:MAHAL.JPG|שמאל|ממוזער|100px|[[פתק הצבעה]] לליכוד מ[[הבחירות לכנסת השבע עשרה]]]]
ב[[הבחירות לכנסת השבע עשרה|בחירות 2006]] ספגה סיעת הליכוד, בראשות [[בנימין נתניהו]], את אחת המכות הפוליטיות הקשות בתולדותיה. לאחר מערכת הבחירות בהן גרפה מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] בראשות [[אהוד אולמרט]] אחוז נכבד מהמצביעים הפוטנציאליים של הליכוד, התרסקה הליכוד ממפלגת שלטון בעלת 38 מנדטים ל־12 מנדטים בלבד, ובכך הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השווה בגודלה לסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. עם זאת, כיוון שהליכוד הייתה הסיעה הגדולה ביותר ב[[אופוזיציה]] (ש"ס הייתה בקואליציה), כיהן יושב־הראש שלה, בנימין נתניהו, כ[[ראש האופוזיציה]],עד ל[[בחירות]] ל[[הכנסת|כנסת]] ה-18 .
 
[[קובץ:Reuven Rivlin opened the consultations after the 2015 elections with the Likud Party (1).jpg|ממוזער|חברי הליכוד מתייעצים עם [[נשיא מדינת ישראל]] [[ראובן ריבלין]] אחרי [[הבחירות לכנסת העשרים]], בהם זכה הליכוד ל-30 מנדטים.]]
למרות התבוסה הקשה שספגה המפלגה בהנהגתו, זכה נתניהו לעדנה מסוימת בעין הציבור לאחר שאירועים כגון [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה|השתלטות החמאס על רצועת עזה]] והתגברות ירי ה[[קסאם|קסאמים]], ובצידם פריצת [[מלחמת לבנון השנייה]] נראו כמוכיחים את אזהרותיו המוקדמות בדבר הסכנות הביטחוניות הטמונות לישראל, אזהרות שתוארו בזמן הבחירות כ"קמפיין הפחדה" וזכו ללעג מצד מתנגדיו.{{הערה|{{הארץ|מזל מועלם|סיסמת קמפיין הליכוד: "קדימה לגבולות 67"|1.1545647|19 בינואר 2006}}}} גם פעילות ההסברה העניפה בחו"למחוץ לישראל בה עסק בזמן המלחמה בלבנון זכתה להערכה. מדיניותו הכלכלית הקפיטליסטית שהובילה לתבוסתו בבחירות, נחשבה לאחד הגורמים לשגשוג הכלכלי המחודש (ששרר עד פרוץ [[משבר הסאבפריים]]).
 
ביולי [[2007]], לאחר הבחירות המקדימות לראשות [[מפלגת העבודה]] שבהן ניצח [[אהוד ברק]], החליטו ראשי הליכוד כי עליהם להיערך לבחירות הבאות לכנסת ולהקדים את הבחירות לראשות התנועה. נתניהו, שהתמיכה בו בקרב הציבור הייתה גבוהה לפי הסקרים באותה התקופה, טען שיש לקיים את הבחירות לראשות התנועה בהקדם האפשרי, ואילו [[סילבן שלום]] טען שיש לערוך אותן רק בסוף 2007. לאחר שמרכז הליכוד החליט לקיים את הפריימריס כבר ב-[[14 באוגוסט]], פרש שלום מהמירוץ בטענה שלא ניתן לו זמן להיערך לבחירות וכינה את ההחלטה על הקדמת הבחירות "הצגה נוסח משטר [[בעת' (סוריה)|הבעת' הסורי]]". בבחירות על ראשות הליכוד התמודדו נתניהו, [[משה פייגלין]] ו[[דני דנון]], יו"ר [[הליכוד העולמי]]. נתניהו ניצח בהן ברוב של 73%, ופייגלין קיבל 23.4% מקולות המצביעים.
שורה 172:
בתחילת דצמבר 2011 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקדמת הפריימריז על ראשות מפלגת הליכוד. כעבור מספר שבועות זכתה ההודעה לתמיכת ואישור מרכז המפלגה, ונקבע מועד ההתמודדות לתאריך 31 בינואר 2012. [[סילבן שלום]], שהתכוון להתמודד מול נתניהו, יצא בהכרזה על אי חוקיותו של ההליך, אך לבסוף הסיר את התמודדותו מול נתניהו. היחיד שהתייצב מול נתניהו היה משה פייגלין. בבחירות ניצח נתניהו כשהוא מקבל 74% מקולות הבוחרים, לעומת פייגלין ששימר את הישגו מהבחירות הקודמות – 24%.
 
באוקטובר 2012 הודיעו [[בנימין נתניהו]] (יו"ר הליכוד) ו[[אביגדור ליברמן]] (יו"ר מפלגת [[ישראל ביתנו]]) על כוונתם להגיש רשימת מועמדים משותפת לשתי המפלגות, שנקראה "[[הליכוד - ישראל ביתנו|הליכוד – ישראל ביתנו]]", ב[[הבחירות לכנסת התשע עשרה|בחירות לכנסת התשע עשרה]]. הסיעה המשותפת זכתה ב-31 מנדטים, מתוכם 20 לליכוד, ונתניהו מונה להקים את [[ממשלת ישראל השלושים ושלוש|הממשלה השלישית בראשותו]].
 
ב-[[9 ביולי]] [[2014]] פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת הליכוד חזרה לתפקד כסיעה עצמאית.{{הערה|[http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press090714-ee.aspx ועדת הכנסת אישרה את התפלגות סיעת ישראל ביתנו מהליכוד], באתר הכנסת}}
שורה 179:
ב-[[2 בדצמבר]] 2014 פיטר ראש הממשלה נתניהו ממשלתו את השרים [[יאיר לפיד]] ו[[ציפי לבני]], בהאשמת חתרנות נגדו. בהמשך הערב התפטרו יתר שרי [[יש עתיד]], ונתניהו הודיע על כוונתו לתמוך בהצעות החוק להקדמת הבחירות שהונחו על שולחנה של הכנסת באותם ימים. ב[[הבחירות לכנסת העשרים|בחירות לכנסת העשרים]], שנערכו ב-[[17 במרץ]] [[2015]], זכה הליכוד לניצחון, והגדיל כוחו ל-30 מנדטים. ניצחון זה הושג בניגוד לתחזיות מוקדמות והוצג על ידי נתניהו והליכוד ככזה שהושג "כנגד כל הסיכויים". תומכי הליכוד טענו כי הקמפיין הנגטיבי והאגרסבי שנעשה לטענתם כנגד המפלגה מצד "חוגי השמאל והתקשורת", יצר אפקט הפוך והוביל לתמיכה גדולה של מצביעים בבחירות אשר הציבה את הליכוד שוב כמפלגת השלטון. ביום הבחירות לכנסת העשרים, במטרה לגייס מצביעים נוספים למפלגתו, יצא נתניהו בהצהרה:
{{ציטוט|שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין [[V15]], יש לנו "[[צו 8]]", יש לנו רק אתכם. צאו אל הקלפי, תביאו את החברים ובני המשפחה, הצביעו מחל כדי לסגור את הפער בינינו לבין מפלגת "העבודה". בעזרתכם ובעזרת השם נקים ממשלה לאומית שתשמור על מדינת ישראל}}
ההתבטאות גררה ביקורת רחבת היקף נגד נתניהו, בישראל ובחו"לומחוצה לה. הביקורת, שהחלה כבר ביום הבחירות, נשמעה גם חודשים לאחר מכן. אמירתו של נתניהו העלתה לדיון את ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] סביב הגדרת מדינת ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]], [[זהות לאומית|זהותם הלאומית]] של ערביי ישראל ואופן ההתייחסות לזכות ההצבעה והבחירה שלהם.{{הערה|1=אורנה כהן, [http://canthink.molad.org/articles/בן-גוריון-נתניהו-ואזרחי-ישראל-הערבים בן-גוריון, נתניהו ואזרחי ישראל הערבים], באתר "[[מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה|מולד]]", 2 באפריל 2015{{ש}}[http://edition.cnn.com/videos/tv/2015/03/24/erin-panel-netanyahu-apologizes-to-israels-arabs.cnn Was Netanyahu's apology to Israeli Arabs sincere?], באתר [[CNN]],{{כ}} 24 במרץ 2015 {{באנגלית}} {{סרטונים}}}}
 
בספטמבר 2018, הצטרפה המפלגה לארגון גג של מפלגות שמרניות האיחוד הדמוקרטי הבינלאומי.{{הערה|{{ישראל היום|אריאל כהנא|הליכוד צורף לארגון הגג של המפלגות השמרניות|589485|22 בספטמבר 2018}}}}
שורה 185:
לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים ואחת]], ב-20 בפברואר 2019, נמסרה הודעה משותפת לליכוד ול[[הבית היהודי|בית היהודי]], בה נאמר כי סוכם שרשימת [[עוצמה יהודית]] תרוץ כבלוק טכני עם הבית היהודי, ובתמורה הליכוד מתחייב [[שריון (פוליטיקה)|לשריין]] את המקום ה-28 ברשימתו לכנסת, עבור ח"כ מהבית היהודי, שיוכל לעבור לבית היהודי מיד לאחר היבחרו לכנסת.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5467244,00.html|כותרת=מרכז הבית היהודי אישר את האיחוד עם עוצמה יהודית|אתר=ynet|תאריך=2019-02-20|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-02-23}}}} חבר הכנסת ששוריין הוא סגן שר הביטחון אלי בן דהן, וכדי למנוע עתירות נגד המהלך הועברה מפלגת אח"י של אפי איתם לידיו של בן דהן ובוצע איחוד מפלגות עם הליכוד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.srugim.co.il/316683-הליכוד-והבית-היהודי-שריינו-את-בן-דהן-במ|כותרת=הליכוד והבית היהודי שריינו את בן דהן במפלגת אח"י|אתר=סרוגים|תאריך=2019-02-21|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-02-23}}}} הליכוד זכה בכ-35 מנדטים המונים כ-26.46 אחוזים מן הקולות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://votes21.bechirot.gov.il/|הכותב=|כותרת=תוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-21|אתר=ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21|תאריך=|שפה=עברית}}}}
 
[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[ראובן ריבלין]] הטיל על יו"ר הליכוד, [[בנימין נתניהו]], להרכיב את [[ממשלת ישראל השלושים וחמש]], אך זה כשל במשימה ודחף לקיום בחירות בפעם השנייה ב-2019, לראשונה בתולדות המדינה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/news/elections/.premium-1.7134702|הכותב=יהונתן ליס|כותרת=ריבלין הטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה ה-35: "הרוב אמר את דברו"|אתר=הארץ|תאריך=17.04.2019 20:03|שפה=עברית}}}}
 
לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים ושתיים]], הודיעו ראשי המפלגות הליכוד [[כולנו|וכולנו]], על ריצה משותפת בבחירות. נציגי כולנו בכנסת ישובצו במקומות 5, 15, 29 ו-35.
שורה 232:
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''2'''
|[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - HADERA ABSORPTION CENTER (cropped).jpg|טקסט=|88x88 פיקסלים]]
| '''[[יצחק שמיר]]'''{{ש}}<small>(1915–2012)</small>
|2 בספטמבר 1983{{כ}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/sharedpages/SharedView.Page.aspx?sk=E8B7730B&href=DAV/1983/09/02&page=1|הכותב=|כותרת=שמיר גבר על לוי 437 מול 302 אחרי מאבק דרמאטי ב-02.00 בלילה|אתר=דבר, עיתונות יהודית היסטורית|תאריך=2 בספטמבר 1983}}}}
|25 במרץ 1993
שורה 239:
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''3'''
|[[קובץ:Amb. at the Begin Center JLM (27794048378) (cropped).jpg|טקסט=|90x90 פיקסלים|בנימין נתניהו ב-2012]]
| '''[[בנימין נתניהו]]'''{{ש}}<small>(1949–)</small>
|25 במרץ 1993
|6 ביולי 1999
שורה 254:
| style="background: #1f5aa5; color: white" |{{כ}}'''(3)'''
|[[קובץ:Amb. at the Begin Center JLM (27794048378) (cropped).jpg|טקסט=|90x90 פיקסלים|בנימין נתניהו ב-2012]]
| '''[[בנימין נתניהו]]'''{{ש}}<small>(1949–)</small>
|19 בדצמבר 2005
| מכהן
שורה 271:
| '''[[הכנסת השמינית]] (1973)'''
|{{סרגל הרכב|39|120|#1F5AA5}}||
*חרות: [[מנחם בגין]], [[יוחנן בדר]], [[בנימין הלוי]], [[חיים לנדאו]], [[יוסף קרמרמן]], [[מנחם ידיד]], [[יורם ארידור]], [[חיים קורפו]], [[בן-ציון קשת]], [[דוד לוי]], [[איתן לבני]], [[יצחק שמיר]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[משה ארנס]], [[מתתיהו דרובלס]], [[גאולה כהן]], [[אברהם שכטרמן]], [[חיים קופמן]], [[אמל נסראלדין]]
*המפלגה הליברלית: [[אלימלך-שמעון רימלט]], [[שמחה ארליך]], [[אריאל שרון]], [[יוסף תמיר]], [[שניאור זלמן אברמוב]], [[גדעון פת]], [[משה נסים]], [[יצחק מודעי]], [[יחזקאל פלומין]], [[פסח גרופר]], [[אברהם כץ]], [[ידידיה בארי]], [[ליאון דיציאן]], [[ציטה לינקר]], [[הלל זיידל]]
*הרשימה הממלכתית: [[יגאל הורביץ]], [[זלמן שובל]], [[אמנון לין]], [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|יצחק פרץ]], [[יגאל כהן]]
*המרכז החופשי: [[שמואל תמיר]], [[אליעזר שוסטק]], [[עקיבא נוף]], [[אהוד אולמרט]]
שורה 288:
| '''[[הכנסת התשיעית]] (1977)'''
|{{סרגל הרכב|39|120|#1F5AA5}}||
*חרות: [[מנחם בגין]], [[עזר ויצמן]], [[יצחק שמיר]], [[משה ארנס]], [[דוד לוי]], [[יורם ארידור]], [[גאולה כהן]], [[חיים קורפו]], [[יגאל כהן אורגד]], [[איתן לבני]], [[מרדכי ציפורי]], [[דב שילנסקי]], [[יוסף רום]], [[משה קצב]], [[רוני מילוא]], [[מיכאל דקל]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[משה מרון]], [[אמל נסראלדין]], [[חיים קופמן]], [[אריאל שרון]], [[יצחק יצחקי]], [[דוד שטרן]], [[עקיבא נוף]]
*המפלגה הליברלית: [[שמחה ארליך]], [[משה נסים]], [[גדעון פת]], [[יחזקאל פלומין]], [[אברהם שריר]], [[פסח גרופר]], [[הלל זיידל]], [[יצחק מודעי]], [[אברהם כץ]], [[שמואל רכטמן]], [[יצחק ברמן]], [[אליקים גוסטב בדיאן]], [[שרה דורון]], [[יוסף תמיר]], [[מנחם סבידור]]
* לע"ם: [[יגאל הורביץ]], [[אליעזר שוסטק]], [[משה שמיר]], [[יגאל כהן]], [[אמנון לין]], [[אהוד אולמרט]], [[זלמן שובל]], [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|יצחק פרץ]]
|
שורה 304:
| '''[[הכנסת העשירית]] (1981)'''
|{{סרגל הרכב|48|120|#1F5AA5}}||
*חרות: [[מנחם בגין]], [[דוד לוי]], [[יעקב מרידור]], [[יצחק שמיר]], [[יורם ארידור]], [[אריאל שרון]], [[משה ארנס]], [[דב שילנסקי]], [[חיים קורפו]], [[מרדכי ציפורי]], [[אליהו בן אלישר]], [[רוני מילוא]], [[משה קצב]], [[מיכאל דקל]], [[חיים קופמן]], [[דוד מגן]], [[אמל נסראלדין]], [[יוסף רום]], [[מרים גלזר תעסה]], [[יגאל כהן אורגד]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[מאיר שטרית]], [[איתן לבני]], [[מיכאל רייסר]], [[עקיבא נוף]], [[מיכאל קליינר]]
*המפלגה הליברלית: [[שמחה ארליך]], [[משה נסים]], [[יצחק מודעי]], [[גדעון פת]], [[יצחק ברמן]], [[פסח גרופר]], [[מנחם סבידור]], [[אברהם שריר]], [[דוד שיפמן]], [[פנחס גולדשטיין]], [[דן תיכון]], [[שרה דורון]], [[דרור זייגרמן]], [[אליעזר קולס]], [[צבי רנר]], [[יהודה פרח]], [[בני שליטא]], [[יצחק זיגר]], [[אריאל וינשטיין]]
*לע"ם: [[אליעזר שוסטק]], [[יגאל כהן]], [[אהוד אולמרט]], [[אמנון לין]], [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|יצחק פרץ]], [[אברהם הירשזון]]
|
שורה 316:
| '''[[הכנסת ה-11]] (1984)'''
|{{סרגל הרכב|41|120|#1F5AA5}}||
*חרות: [[יצחק שמיר]], [[דוד לוי]], [[משה ארנס]], [[אריאל שרון]], [[יגאל כהן אורגד]], [[יורם ארידור]], [[אליעזר שוסטק]], [[אליהו בן אלישר]], [[משה קצב]], [[דוד מגן]], [[רוני מילוא]], [[מאיר שטרית]], [[דב שילנסקי]], [[מיכאל דקל]], [[מיכאל רייסר]], [[גדעון גדות]], [[אהוד אולמרט]], [[מיכאל איתן]], [[מרים גלזר תעסה]], [[מאיר כהן אבידב]], [[יגאל כהן]], [[עוזי לנדאו]], [[דן מרידור]], [[אמל נסראלדין]], [[עובדיה עלי]], [[חיים קופמן]], [[חיים קורפו]], [[יעקב שמאי]]
*המפלגה הליברלית: [[יצחק מודעי]], [[משה נסים]], [[אברהם שריר]], [[פסח גרופר]], [[גדעון פת]], [[יצחק זיגר]], [[אריאל וינשטיין]], [[פנחס גולדשטיין]], [[שרה דורון]], [[אוריאל לין]], [[יהושע מצא]], [[אליעזר קולס]], [[בני שליטא]], [[דן תיכון]], [[דוד מור]]
*תמ"י: [[אהרן אבוחצירא]]
שורה 328:
|-
| '''[[הכנסת ה-12]] (1988)'''
|{{סרגל הרכב|40|120|#1F5AA5}}||[[יצחק שמיר]], [[דוד לוי]], [[יצחק מודעי]], [[אריאל שרון]], [[משה ארנס]], [[יגאל הורביץ]], [[משה נסים]], [[משה קצב]], [[בנימין נתניהו]], [[אברהם שריר]], [[דוד מגן]], [[אהרן אבוחצירא]], [[זאב בנימין בגין]], [[דן תיכון]], [[דן מרידור]], [[אליהו בן אלישר]], [[גדעון פת]], [[יעקב שמאי]], [[רוני מילוא]], [[פנחס גולדשטיין]], [[חיים קורפו]], [[אהוד אולמרט]], [[אוריאל לין]], [[עובדיה עלי]], [[אריאל וינשטיין]], [[ראובן ריבלין]], [[יגאל כהן]], [[יהודה פרח]], [[מיכאל איתן]], [[יהושע מצא]], [[יוסף גולדברג]], [[גדעון גדות]], [[דב שילנסקי]], [[פסח גרופר]], [[עוזי לנדאו]], [[צחי הנגבי]], [[שאול עמור]], [[שרה דורון]], [[זלמן שובל]], [[יהושע שגיא]], [[יצחק שמיר|יצחק]] [[מיכאל קליינר]], [[חיים קופמן]], [[לימור לבנת]], [[אפרים גור]]<br />
|
* ב-[[6 בדצמבר]] [[1988]] נפטר [[יגאל כהן]]. החליף אותו מיכאל קליינר.
שורה 339:
|-
| '''[[הכנסת ה-13]] (1992)'''
|{{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}||[[יצחק שמיר]], [[אריאל שרון]], [[דוד לוי]], [[משה קצב]],[[ בנימין נתניהו]], [[זאב בנימין בגין]], [[רוני מילוא]], [[משה נסים]], [[דב שילנסקי]], [[מאיר שטרית]], [[אליהו בן אלישר]], [[אהוד אולמרט]], [[דן תיכון]], [[דוד מגן]], [[דן מרידור]], [[גדעון פת]], [[עוזי לנדאו]], [[שאול עמור]], [[יהושע מצא]], [[יעקב שמאי]], [[צחי הנגבי]], [[מיכאל איתן]], [[עובדיה עלי]], [[דוד מנע]], [[אברהם הירשזון]], [[חיים קופמן]], [[רון נחמן]], [[אסעד אסעד]], [[אפרים גור]], [[לימור לבנת]], [[נעמי בלומנטל]], [[סילבן שלום]], [[אריאל וינשטיין]], [[יוסף אחימאיר]], [[מיכאל רצון]]<br />
|
* ב-[[30 בדצמבר]] [[1993]] פרש רוני מילוא מהכנסת. החליף אותו אריאל וינשטיין.
שורה 350:
'''<small>במסגרת [[הליכוד-גשר-צומת]]</small>'''
|{{סרגל הרכב|22|120|#1F5AA5}}(מתוך 32 ל[[הליכוד-גשר-צומת|רשימה]] כולה)
|[[בנימין נתניהו]], [[יצחק מרדכי]], [[אריאל שרון]], [[משה קצב]], [[זאב בנימין בגין]], [[אהוד אולמרט]], [[דן מרידור]], [[צחי הנגבי]], [[עוזי לנדאו]], [[לימור לבנת]], [[מיכאל איתן]], [[סילבן שלום]], [[גדעון עזרא]], [[מאיר שטרית]], [[אליהו בן אלישר]], [[דן תיכון]], [[נעמי בלומנטל]], [[יהושע מצא]], [[אברהם הירשזון]], [[דוד ראם]], [[זאב בוים]], [[שאול עמור]], [[ראובן ריבלין]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[דורון שמואלי]]
|
* ב-[[1 בספטמבר]] [[1996]] עזב אליהו בן אלישר את הכנסת. החליף אותו ראובן ריבלין.
שורה 359:
|-
| '''[[הכנסת ה-15]] (1999)'''
|{{סרגל הרכב|19|120|#1F5AA5}}||[[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[משה קצב]], [[לימור לבנת]], [[מאיר שטרית]], [[גדעון עזרא]], [[נעמי בלומנטל]], [[אריאל שרון]], [[עוזי לנדאו]], [[ראובן ריבלין]], [[דני נוה]], [[צחי הנגבי]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[מיכאל איתן]], [[יהושע מצא]], [[משה ארנס]], [[אברהם הירשזון]], [[ציפי לבני]], [[איוב קרא]], [[יובל שטייניץ]], [[זאב בוים]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1949)|אלי כהן]], [[יחיאל לסרי]], [[רוני מילוא]]
|
* מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: [[שאול עמור]], [[מיכאל רצון]], [[דוד מנע]], [[גילה גמליאל]], [[גלעד ארדן]], [[משה כחלון]], [[אסעד אסעד]], [[דורון שמואלי]], [[אלי אפללו]], [[יחיאל חזן]] (רשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections/asp/party.asp?id=0 כאן]).
שורה 368:
|-
| '''[[הכנסת ה-16]] (2003)'''
|{{סרגל הרכב|38|120|#1F5AA5}}||[[אריאל שרון]], [[בנימין נתניהו]], [[צחי הנגבי]], [[סילבן שלום]], [[דני נוה]], [[לימור לבנת]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[גדעון עזרא]], [[נעמי בלומנטל]], [[עוזי לנדאו]], [[גילה גמליאל]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי לבני]], [[מיכאל איתן]], [[מאיר שטרית]], [[דוד לוי]], [[רוחמה אברהם]], [[גדעון סער]], [[דניאל בנלולו]], [[מיכאל רצון]], [[מגלי והבה]], [[יעקב אדרי]], [[אהוד יתום]], [[אלי אפללו]], [[משה כחלון]], [[עמרי שרון]], [[מיכאל גורלובסקי]], [[גלעד ארדן]], [[רוני בר-און]], [[ענבל גבריאלי]], [[יחיאל חזן]], [[אהוד אולמרט]], [[זאב בוים]], [[אברהם הירשזון]], [[לאה נס]], [[ראובן ריבלין]], [[חיים כץ]], [[איוב קרא]], [[פנינה רוזנבלום]], [[דוד מנע]]
|
* מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: [[אביגדור קהלני]], [[יוסי אחימאיר]], [[רוני מילוא]] (רשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections16/heb/lists/list.asp?id=16 כאן]).
* [[יולי אדלשטיין]] ו[[מרינה סולודקין]] הצטרפו לסיעה ב-[[10 במרץ]] [[2003]] מטעם [[ישראל בעלייה]].
* עזבו 14 ח"כים את הליכוד ב-[[23 בנובמבר]] [[2005]] והקימו, יחד עם [[דוד טל]] מסיעת היחיד נוי, את סיעת "אחריות לאומית", אשר החליפה את שמה בהמשך ל[[קדימה (מפלגה)|קדימה]].
* ב-[[10 בדצמבר]] [[2005]] פרש צחי הנגבי מהכנסת לטובת מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]. החליפה אותו פנינה רוזנבלום
* ב-[[5 בינואר]] [[2006]] פרש עמרי שרון, שעבר קודם לכן לקדימה, מהכנסת עקב הרשעתו בפלילים. החליף אותו דוד מנע.
|-
| '''[[הכנסת ה-17]] (2006)'''
|{{סרגל הרכב|12|120|#1F5AA5}}||[[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[משה כחלון]], [[גלעד ארדן]], [[גדעון סער]], [[מיכאל איתן]], [[ראובן ריבלין]], [[דני נוה]], [[יובל שטייניץ]], [[לימור לבנת]], [[נתן שרנסקי]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[חיים כץ]], [[יולי אדלשטיין]]
|
* מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: [[עוזי לנדאו]], [[לאה נס]], [[נעמי בלומנטל]], (רשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections17/heb/list/list.asp?id=53 כאן]).
שורה 385:
| '''[[הכנסת ה-18]] (2009)'''
'''<small>במסגרת הליכוד-אח"י</small>'''
|{{סרגל הרכב|27|120|#1F5AA5}}||[[בנימין נתניהו]], [[גדעון סער]], [[גלעד ארדן]], [[רובי ריבלין]], [[בני בגין]], [[משה כחלון]], [[סילבן שלום]], [[משה יעלון]], [[יובל שטייניץ]], [[לאה נס]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[יולי אדלשטיין]], [[לימור לבנת]], [[חיים כץ]], [[יוסי פלד]], [[מיכאל איתן]], [[דן מרידור]], [[ציפי חוטובלי]], [[גילה גמליאל]], [[זאב אלקין]], [[יריב לוין]], [[ציון פיניאן]], [[איוב קרא]], [[דני דנון]], [[כרמל שאמה-הכהן]], [[אופיר אקוניס]], [[מירי רגב]], [[אללי אדמסו]]
|
* מועמדי [[מפלגת אח"י]]: [[שלום לרנר (בית שמש)|שלום לרנר]] (מקום 39), [[אדמונד חסין]] (מקום 45).
שורה 394:
'''<small>במסגרת [[הליכוד - ישראל ביתנו|הליכוד – ישראל ביתנו]]</small>'''
|{{סרגל הרכב|20|120|#1F5AA5}}(מתוך 31 ל[[הליכוד - ישראל ביתנו|רשימה כולה]])
|[[בנימין נתניהו]], [[גדעון סער]], [[גלעד ארדן]], [[סילבן שלום]], [[ישראל כץ (הליכוד)|ישראל כץ]], [[דני דנון]], [[ראובן ריבלין]], [[משה יעלון]], [[זאב אלקין]], [[ציפי חוטובלי]], [[יריב לוין]], [[יולי אדלשטיין]], [[חיים כץ]], [[מירי רגב]], [[משה פייגלין]], [[יובל שטייניץ]], [[צחי הנגבי]], [[לימור לבנת]], [[אופיר אקוניס]], [[גילה גמליאל]], [[כרמל שאמה הכהן]]
|
* מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: [[ציון פיניאן]], [[לאה נס]], [[אבי דיכטר]], [[אללי אדמסו]], [[איוב קרא]], [[אריה ביבי]]
שורה 403:
|-
|'''[[הכנסת העשרים]] (2015)'''
|{{סרגל הרכב|30|120|#1F5AA5}}||[[בנימין נתניהו]], [[גלעד ארדן]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כץ (הליכוד)|ישראל כץ]], [[מירי רגב]], [[סילבן שלום]], [[משה יעלון]], [[זאב אלקין]], [[דני דנון]], [[יריב לוין]], [[בני בגין]], [[צחי הנגבי]], [[יובל שטייניץ]], [[גילה גמליאל]], [[אופיר אקוניס]], [[דוד ביטן]], [[חיים כץ]], [[ז'קי לוי]], [[יואב קיש]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[מיקי זוהר]], [[ענת ברקו]], [[איוב קרא]], [[נאוה בוקר]], [[אבי דיכטר]], [[אברהם נגוסה]], [[נורית קורן]], [[ירון מזוז]], [[אורן חזן]], [[שרן השכל]], [[אמיר אוחנה]], [[יהודה גליק]], [[אוסנת מארק]]
|
*ב-[[27 באוגוסט]] 2015 מונה [[דני דנון]] לשגריר ישראל באו"ם והוחלף על ידי [[שרן השכל]]
שורה 412:
|'''[[הכנסת העשרים ואחת]] (2019)'''
|{{סרגל הרכב|34|120|#1F5AA5}}(מתוך 35 לרשימה כולה)
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כץ (הליכוד)|ישראל כץ]], [[גלעד ארדן]], [[גדעון סער]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[זאב אלקין]], [[חיים כץ]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[אמיר אוחנה]], [[אופיר כץ]], [[אתי חוה עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[שרן השכל]]ֿ, [[מיכל שיר]], [[קטי שטרית]], [[פטין מולא]], [[מאי גולן]], [[עוזי דיין]], [[אריאל קלנר]], [[אוסנת מארק]]
|
* מטעם [[מפלגת אח"י]] נבחר [[אלי בן-דהן]] שהוצב במקום 28 ברשימה המשותפת
שורה 418:
|[[הכנסת העשרים ושתיים|'''הכנסת העשרים ושתיים''']] '''(2019)'''
|{{סרגל הרכב|31|120|#1F5AA5}}
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כץ (הליכוד)|ישראל כץ]], [[גלעד ארדן]], [[משה כחלון]], [[גדעון סער]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[זאב אלקין]], [[חיים כץ]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1972)|אלי כהן]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[אמיר אוחנה]], [[אופיר כץ]], [[אתי חוה עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[יפעת שאשא-ביטון]], [[שרן השכל]]ֿ, [[מיכל שיר]]
| 4 מקומות ברשימה שוריינו לחברי [[כולנו]] שחברו לליכוד.
|}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הליכוד"