ויקיפדיה

טלוויזיה בישראל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
שורה 52:
בשנת [[2010]] החל הערוץ לשדר בפורמט [[HDTV]]. המהלך הושלם בינואר 2013, עת עבר הערוץ להיות ערוץ הטלוויזיה הישראלי הראשון בו מתקיים שידור מלא בו [[רזולוציה|רזולוציית]] שידור גבוהה זו.
 
עד אמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80ה־80]] היה ערוץ זה (על שתי תחנותיו) ערוץ הטלוויזיה היחיד בישראל. השאיפה לקבל מבחר רב יותר באה לידי ביטוי ב"יער" של [[אנטנה|אנטנות]] על גגות הבתים בישראל, ואשר אפשרו לראות את הערוצים הירדניים: ערוץ 1 הכללי וערוץ 2 הלועזי, ואת [[ערוץ המזרח התיכון]] (METV) המשדר מ[[קפריסין]].
=== תאגיד השידור הישראלי ===
{{ערך מורחב|תאגיד השידור הישראלי}}
שורה 63:
== טלוויזיה מסחרית ==
הטלוויזיה המסחרית בישראל כפופה ומפוקחת על ידי [[הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו]] המשמש כרגולטור אשר מכתיב תקנות, חוקים ומגבלות לגבי התוכן ואופן מימונו לגופי התקשורת הפרטיים המפעילים ערוצים מסחריים. מימון הערוצים נעשה על ידי פרסומות, חסויות ותוכן שיווקי: {{הערה|1=[http://www.mediapulse.co.il/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94/ פרסום בטלוויזיה]}}
* תשדירים – תשדיר פרסומת באורך 60-560–5 שניות על פי בחירת המפרסם. זמן האוויר מתומחר על בסיס אורך התשדיר, כמות הרייטינג בפועל (כמות הצופים שנחשפו לתשדיר), סוג התכנית והערוץ המשדר.
* חסויות – תשדיר באורך 6 שניות, המופיע בין 3-23–2 פעמים במהלך תכנית. מתומחר על פי מחיר קבוע שנקבע מראש מול הזכיין, בהתאם להערכת הרייטינג מראש.
* תוכן שיווקי – תוכן פרסומי המשולב במהלך תכנית, או באנרים של פרס/מתנה המופיעים במהלך תכנית. מתומחרים בהתאם לעומק השילוב של המוצר בתוכן, רמת החשיפה שיקבל המותג בתכנית, וצפי החשיפה המשוער של התכנית.
קביעת תמחור הפרסומות נעשה על ידי מדידת ה[[מדרוג (רייטינג)|רייטינג]] באמצעות [[הוועדה הישראלית למדרוג]]. עם זאת, לעתים קיים גם שימוש בתוכן ממומן ככתבות בתוכניות אקטואליה. הפרסומות עוברות אישור לפני עלייתן לשידור על ידי הרשות השנייה שביכולתה לפסול פרסומות על פי קריטריונים שהגדירה. הרייטינג נמדד בנקודות —– מספר דקות הפרסום ששודרו בערוצים כפול שיעור הרייטינג שנמדד באותן דקות. מרבית שוק הפרסום בטלוויזיה נשלט על ידי חברות שרוכשות במרוכז זמן פרסום עבור כמה משרדי פרסום או לקוחות. חלק מן הערוצים מבצעים מיקור חוץ להליך הניהול של רכש זמן פרסום לחברת פרסום חיצונית. למרות היות הערוצים מועברים גם באמצעות פלטפורמות הטלוויזיה הרב־ערוצית, הן אינן משתתפות במימון הערוצים. החוק הישראלי מחייב פלטפורמות אלו לשדר את ערוצי הברודקאסט, כולל שידורי הטלוויזיה המסחרית ומכתיב כללים נוספים לגבי אופן השידור, כמו מספר האפיק בו יועבר.{{הערה|{{כלכליסט|אלירן מלכי|החשכת השידורים או תשלום תמורת הערוצים|3679026|21 בינואר 2016}}}}
=== בשיטת הזכיינות ===
==== ערוץ 2 ====
שורה 99:
ב־26 באפריל 2017 פורסם שהחל מנובמבר 2017 "קשת" תעבור לאפיק 12, "רשת" תעבור לאפיק 13 ואפיק 22 יוחשך{{הערה|{{TheMarker|נתי טוקר|תשכחו מ-22 ו-10: המספרים החדשים של ערוצי הטלוויזיה - וכמה שילמו על זה קשת וערוץ 10?|1.4050005|26 באפריל 2017}}}}.
=== ערוצים מסחריים זעירים ===
באוגוסט 1997 אישרה הממשלה את דו"ח ועדת [[יוסי פלד]], שהוקמה להכנת הצעה להרחבת מערך שידורי הטלוויזיה והרדיו לציבור וארגונו מחדש. הדו"ח המליץ לאמץ מדיניות חדשה ליצירת שוק חופשי של תקשורת אלקטרונית, אשר תושתת על העיקרון של "שמיים פתוחים" לכל. הוועדה המליצה על מתן רישיונות לשידורי לוויין ישירים לבית הצרכן (טלוויזיה מלוויינים -– YES), הקמת ערוץ מסחרי נוסף (בהמשך ערוץ 10) והקמת חמישה או שישה '''ערוצים ייעודיים''' – בשפה הערבית, לדוברי רוסית ואמהרית, למורשת ישראל, ערוץ של מוזיקה ישראלית, ערוץ חדשות ומידע, שימומנו כולם מפרסומת מסחרית{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|הממשלה אישרה את דו"ח פלד לפתיחה הדרגתית של ענף התקשורת המשודרת|118997|11 באוגוסט 1997}}}}.
 
בשנת 1998 פרסם [[משרד התקשורת]], באמצעות [[המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין]], את המכרז למיון מוקדם להקמת חמישה ערוצים ייעודיים שמימונם מפרסומות ומטרתם לפנות לפלחי אוכלוסייה מסוימים ולא לכלל האוכלוסייה כמו בערוצי ה[[ברודקאסט]]{{הערה| ערוץ בשפה האמהרית לא נכלל לבסוף במכרז}}. ההחלטה כללה הקמה של ערוץ בערבית ([[הלא TV]]), ערוץ חדשות ([[ערוץ החדשות הייעודי]]), ערוץ ב[[רוסית]] ([[ערוץ 9]]), ערוץ מוזיקה ([[ערוץ 24]]) וערוץ מורשת ([[ערוץ 20]]){{הערה|{{גלובס|אפי לנדאו|משרד התקשורת פרסם מכרז למיון מוקדם להקמת ערוצים יעודיים|91511|1 בדצמבר 1998}}}}. אך לאחר פרסום המכרז למיון המוקדם, פרסום מכרז פרטני לערוץ התעכב במשך מספר שנים{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|שובם של הערוצים הייעודיים|256470|31 ביולי 2000}}}}.
שורה 145:
===== HOT הטלוויזיה בכבלים =====
{{ערך מורחב|HOT}}
בסוף שנת 1989 החלה חברת מת"ב לבצע בעיר בת ים פעילות של [[טלוויזיה בכבלים]] באופן חוקי בישראל{{הערה|{{מעריב|טל שחף|הסטוריה תקשורתית בבת ים: שידור חוקי ראשון בכבלים|1989/11/09|01600}}}}. בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה־90]] חולקה ישראל ל־31 אזורי זיכיון אשר הוענקו ל־6 חברות שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים: "'''תבל – תשדורת בינלאומית לישראל'''", "'''מתב – מערכות תקשורת בכבלים'''", "'''ICS'''" (ששינתה בהמשך את שמה ל"'''עידן'''"), "'''ערוצי זהב'''", "'''גוונים'''" ו־"'''כבל נט'''"{{הערה|דן כספי ויחיאל לימור, [http://www.amalnet.k12.il/Commun/RightMenu/Communication/TikshoretHevra/MaamarimTV/%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94+%D7%91%D7%9B%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D.htm טלוויזיה בכבלים], בציטוט מהספר "המתווכים" – אמצעי התקשורת בישראל 1948–1990, עמ' 127–131 הוצאת עם עובד, באתר עמלנט{{קישור שבור|21.08.2018}}}}. כל אחת מהן פעלה כ[[מונופול]] במספר אזורי זיכיון בארץ ונאסר על החברות לשתף פעולה זו עם זו. בפועל, שיתפו החברות פעולה לצורך רכישה משותפת של התכנים המשודרים (למעט הפקה אזורית). לצורך הרכישה הוקמה חברה משותפת אשר נקראה ICP, וב־2003 הוחלף שמה ל־HOT Vision{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|ICP מחליפה את שמה ל-Hot Vision|754113|23 בדצמבר 2003}}}}. אחרי שנה החברה נסגרה וכל פעילותיה עברו לחברת האם, הוט{{הערה|1=רוני רחמני, [http://web.archive.org/web/20041119000756/http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=73884&catId=2 הסתיים עידן ICP: חברת HOT VISION חדלה מלהתקיים וכל פעילותיה הועברו ל-HOT] {{קישור שבור|21.08.2018}}}}. ביישובי יהודה ושומרון, פעלה חברת הכבלים "כבלתק" שהפיצה את השידורים בשיתוף עסקי עם "ערוצי זהב". עם השנים, התמזגו החברות זו עם זו: בשנת 1998 "תבל" רכשה את "גוונים" ולאחר המיזוג נודעה כ"תבל דיגיטל", חברת "עידן" נבלעה בתוך "ערוצי זהב". בסוף שנת 2003 החלו חברות הכבלים "תבל דיגיטל", "ערוצי זהב" ו"מתב" לפעול תחת [[מותג]] משותף [[HOT]], בתקווה ש[[הממונה על ההגבלים העסקיים]] יאשר את התאחדותן לחברה אחת. האישור ניתן ב-ב־[[2004]] והמיזוג הושלם ב־[[2005]]. בנוסף רכשה את התשתית של חברת "כבלתק" ובכך השלימה את פריסתה הארצית. קצב החדירה של השידורים בכבלים בישראל היה מהמהירים בעולם – תוך 5 שנים התחברו לטלוויזיה בכבלים כ־70 אחוז מבתי האב בישראל. מימון השירות נעשה באמצעות דמי מנוי. בסוף שנת [[2013]] עמד מספר לקוחות הטלוויזיה של "HOT" על כ־875 אלף{{הערה|{{ynet|אופיר דור, כלכליסט|HOT: מספר העובדים נחתך בחצי ב-2013|4499042|14 במרץ 2014}}}}.
 
מתחילת דרכם שדרו חברות הכבלים בעשרות ערוצים, ומספר זה גדל במשך השנים. בנוסף מציעה חברת "HOT" שירותי [[וידאו על פי דרישה]] (VOD), שבאמצעותו יכול המנוי לצפות בתוכן טלוויזיוני, כגון סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, לפי בחירתו, מתוך מאגר רחב של סרטים. משניתן לה האישור להתחרות במונופול של "[[בזק]]" החלה [[HOT]] במתן שירותי טלפוניה פנים ארציות בקידומת אחידה – 077 בכל רחבי הארץ, ובאספקת תשתית ל[[אינטרנט]] מהיר באמצעות הכבלים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/טלוויזיה_בישראל"