ציונות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת הערה חסרת תוכן, ושגם לא היה לה תוכן אף פעם. |
קישור מתוקן |
||
שורה 62:
במהלך המאה ה-19 התחילו להתפתח ארגונים מרקסיסטים וסוציאליסטים אליהם הצטרפו יהודים רבים כולל אישים מ[[מבשרי הציונות]] כגון [[משה הס]]. ב-1897, הוקם ב[[וילנה|ווילנה]] הארגון היהודי-סוציאליסטי [[הבונד]] אשר תמך בתחייה לאומית ואטונומיה של היהודים במקומות מושבם, תוך התנגדות לרעיון הציוני בשל היותו [[בורגנות|בורגני]]. בשיאו מנה הארגון כ-2.5 מיליון יהודים.
[[אהוד לוז]] וההיסטוריון אנתוני ד' סמית הראו במחקריהם כי הציונות הייתה למעשה "פוסט רפורמית" במובן זה שמנהיגים יהודים המזוהים עם "ערכי הנאורות" שקודם לכן נאבקו באורתודוקסיה וניסו להנהיג רפורמות דתיות, משעה שהפכו מנהיגי התנועה הציונית "כרתו עמה ברית כדי לגבש זהות לאומית"{{הערה|שם=עינת|{{השילוח|ד"ר עינת רמון|"חילוני בביתך, ממלכתי בצאתך"|חילוני-בביתך-ממלכתי-בצאתך|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}. כך, כבר בשנת 1842 פרש [[זכריה פרנקל]] מהתנועה הרפורמית והפך ללוחם כנגדה, על רקע שאיפתו "לעצמאות המדינית היהודית" וגישה דומה ניתן לראות גם אצל [[צבי גרץ]] ואצל [[משה הס]]{{הערה|שם=עינת}}.
====תנועות וזרמים במאה ה-20====
| |||