יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

בשנות ה-50 היגרו יותר מחצי מיליון [[יהודי ארצות האסלאם]] לישראל. במדינות המוצא שלהם התחוללו חילון ואקולטורציה בהיקף נרחב, אך העימות סביבם נותר מרוסן. על רקע הסביבה המסורתית והיעדר קריאת תיגר אידאולוגית מול סמכות הרבנים מחד, יחד עם היחלשות החינוך התורני מאידך, נקטו הרבנים על פי רוב בגישה מכילה.{{הערה|בנימין בראון, "קשת התגובות: אשכנזים וספרדים" עמ' 64.}}ברוב המרחב קהילותיהם שמרו על אוטונומיה משפטית במידה ניכרת: בין היתר, מוסד ה[[מילת]] נותר על כנו במרבית המדינות הבתר-[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאניות]] ולבתי-הדין הרבניים במרוקו הייתה סמכות על חברי עדותיהם בעניינים אזרחיים רבים גם לאחר החלת החסות הצרפתית.{{הערה|ראו למשל: Harvey E. Goldberg, Sephardi and Middle Eastern Jewries: History and Culture in the Modern Era, Indiana University Press, 1996. עמ' 83, 112.}} במובן עמוק יותר, הסביבה המוסלמית – שבה לא הייתה מלכתחילה [[ח'ליפה|הבחנה בין המסגרת האמונית לפוליטית]] – שימרה במידה רבה את תפישת עצמה כ"[[אומה (אסלאם)|אומת המאמינים]]", גם מול עליית הלאומיות הערבית. בתנאים אלה, הלחץ על היהודים להגדיר מחדש את זהותם הטרום-מודרנית הדומה היה חלש יחסית,{{הערה|על כך, ראו לדוגמה: ליטל לוי, [https://www.academia.edu/3277267/ Historicizing the Concept of Arab Jews in the Mashriq], Jewish Quarterly Review, 2008. עמ' 466{{כ}}; [[נסים לאון]], [https://www.academia.edu/30579644 המסורתיות המזרחית במבט פוסט-אורתודוקסי: מדתיות שבורה לחילוניות שנקטעה], [[פעמים]] תשס"ט, עמ' 104-105.}} בניגוד ליהודים במערב ומרכז אירופה שהפכו לזרם דתי של "אזרחים [[בני דת משה]]" לאחר האמנציפציה, או לאלו במזרחה שהצמיחו את התנועות הלאומיות היהודיות, על המשברים והטלטלות שנבעו מתמורות אלה.{{הערה|ראו בהרחבה: (על המערב) בטניצקי, '''How Judaism Became a Religion'''; (במזרח) [[ישראל ברטל]], '''From Corporation to Nation: Jewish Autonomy in Eastern Europe, 1772-1881''', Jahrbuch des Simon-Dubnow-Instituts, 2006. ראו גם: [[מרדכי קפלן]], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/13/5.pdf על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי], עמ' 1-2.}} בישראל ספגו המהגרים השפעות ממערכות החינוך הדתית-לאומית והחרדית שאליהן נשלחו ילדיהם, ובשנות ה-80 הופיעה תנועה אורתודוקסית עצמאית בקרבם: [[חרדים ספרדים|החרדיות הספרדית]] בהנהגת הרב [[עובדיה יוסף]]. זו, על אף השפעתה החזקה של [[חרדים ליטאים|ההשקפה הליטאית]] עליה, שמרה על פתיחות גדולה בהרבה לשאר הציבור.{{הערה|שם=לאו}}

 

 

השמרנות הגוברת התלוותה בהאשמות על 'התחרדות' מצד האגף הליברלי יותר, שהתגבש תחת הלחץ מימין. עליית [[פמיניזם דתי (יהדות)|הפמיניזם הדתי]] וסוגיות חברתיות אחרות גררו חיכוכים חוזרים ונשנים בשאלות כמו [[סמיכת נשים לרבנות]] ומעמדן בחיי הדת, נורמות צניעות, היחס להומוסקסואלים, מידת הביקורתיות במחקר היהדות ועוד. מנגד ניהל זרם האמצע של הציבור המודרני מאבקים על הלגיטימיות של מעורבות בעולם החיצון ובתרבותו מול הנוטים לחרדיות מלאה. למול דעיכת האיומים האידאולוגיים החיצוניים על האורתודוקסיה לגווניה, הפכו אלה לעימות המרכזי שהיא נתונה בו. התסיסה התבטאה גם בתופעת ה'פוסט-אורתודוקסים', אנשי האגף הליברלי המקיימים אורח חיים חצוי בין קהילתם לערכי החברה הסובבת; בפעילות לכיוון התחדשות רוחנית, כמו עיסוק ב[[נאו-חסידות]] ומיסטיקה (התופעה מוכרת בין היתר בשם 'חבקו"ק', ראשי תיבות של [[חב"ד]], [[חסידות ברסלב|ברסלב]], [[הרב קוק|קוק]] ו[[שלמה קרליבך|קרליבך]]) ובהיחלשות המרכז לעומת הקצוות, כפי ש[[ישיבה יוניברסיטי]] איבדה ממעמדה לטובת טורו קולג' מימין ו'ישיבת חובבי תורה' בהנהגת הרב [[אבי וייס (רב)|אבי וייס]], שהכריז על עצמו כמנהיג 'האורתודוקסיה הפתוחה', משמאל. למול הגינויים על נוקשות ומאובנות ויוזמות השינוי, השיבו השמרנים בארצות הברית ואישים מקרב ה'[[חרד"לים]]' הישראלים בהאשמות על צמיחתה של תנועת רפורמה חדשה.{{הערה|הפרק מ'ההשקעה העצומה' נסמך בעיקר על: