אוסמוזה הפוכה – הבדלי גרסאות

ממברנה המשמשת לאוסמוזה הפוכה אינה נקבובית. הסינון נעשה בשכבה בעלת עובי [[מיקרוסקופ]]י של [[פולימר]] דחוס. במרבית המקרים בנויה הממברנה כך שרק [[מים]] יעברו דרכה. המים מצטרפים לפולימר הממברנה ועוברים ב[[דיפוזיה]] לצידה השני. התהליך דורש הפעלת לחץ גבוה על התמיסה בעלת ריכוז המומסים הגבוה, בדרך כלל 2-142–14 [[בר (מידה)|בר]] למים מתוקים ומים בעלי מליחות ביניים ו 40-7040–70 בר למי [[ים]]. במתקן אוסמוזה הפוכה עם מי ים ומים מתוקים נוצר לחץ אוסמוטי של כ 27 בר שיש להתגבר עליו.

תהליך האוסמוזה בעזרת ממברנות נצפתה לראשונה על ידי ז'אן אנטואן נולט בשנת [[1748]]. במשך 200 השנים שלאחר מכן, האוסמוזה הייתה רק תופעה שנצפתה ב[[מעבדה]]. בשנת 1949, ב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]] נחקרה לראשונה האפשרות להתפלת מי ים באמצעות אוסמוזה. הדגמה ראשונה של תהליך אוסמוזה הפוכה נערכה באוניברסיטה בשנת [[1959]]. פיתוח הממברנה של המתקן באוניברסיטה נעשה על ידי פרופסור [[סידני לוב]] מ[[אוניברסיטת בן-גוריון]] (אז מאסטרנט ב UCLA) ו[[סריניוואזה סוריראג'אן]], בהנחיית הפרופסור סמואל יוסטר. פרופסור לוב היה גם ממובילי הקמת ופיתוח המתקן המסחרי הראשון להתפלת מים בעזרת אוסמוזה הפוכה בעיר קואלינגה שב[[קליפורניה]] ב [[1965]]. אוסמוזה הפוכה שימושית היום במיוחד בתחום ה[[התפלה]].

התהליך מתבצע בטמפרטורת הסביבה. האנרגיה החשמלית הדרושה לדחיסת המים ללחץ הפעלה, גבוהה יחסית. ניצולת המים המותפלים יכולה להגיע עד 80%-95% במים מליחים ו-35%-60% במי-ים.

אוסמוזה הפוכה משמשת ל[[התפלה|התפלת]] מי ים ו[[מים מליחים]] ואספקת מי שתייה או מים ל[[חקלאות]]. באזור [[אילת]] מסופקים מי שתייה המופקים בעזרת אוסמוזה הפוכה ממים מליחים. מספר משקים חקלאיים משתמשים במי שופכין ומים מלוחים יחסית שהותפלו עד לרמה מתאימה לשימוש המשקים. ל[[מתקן התפלה אשקלון]] שהחל לפעול בשנת 2005 כושר ייצור של עד 110 מיליון מ"ק מים באיכות טובה.