אדוארד הראשון, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

בינתיים, מת בנובמבר 1272 המלך הנרי. עקב שמו הטוב, יכולותיו הצבאיות, והשמועות המופרזות שהגיעו ממסעי הצלב, הוכרז אדוארד כמלך ללא מתנגדים והברונים נשבעו לו [[שבועת אמונים]]. אדוארד חזר לאנגליה רק ב-[[1274]] ו[[הכתרת מלכי בריטניה|הוכתר]] למלך ב[[מנזר וסטמינסטר|כנסיית וסטמינסטר]]. למרות שמלכו לפניו שלושה מלכים בשם "אדוארד" הוא נקרא בשם "אדוארד הראשון" מכיוון שמאז [[המלכים הנורמנים|הכיבוש הנורמני]] "התאפסה" ספירת [[מלכי אנגליה|המלכים האנגלית]].

אדוארד כינס את הצבא הגדול ביותר עד אז, החריב את העיר [[בריק שעל הטוויד]] וטבח בתושביה, והמשיך ל[[דאנבר]] ו[[אדינבורו]]. מ[[אדינבורו]] נטל המלך את [[אבן הגורל]] שנלקחה ל[[מנזר וסטמינסטר|כנסיית וסטמינסטר]], שם נודעה כ'''כסא המלך אדוארד''' ושימשה להכתרת מלכי אנגליה מ-[[1308]] ועד [[1996]], שבה הוחזרה לסקוטלנד. באליול ויתר על הכתר ונכלא ב[[מצודת לונדון]], אולם שוחרר שלוש שנים אחר כך ביולי [[1299]], והורשה לגלות לאחוזותיו ב[[צרפת]]. כל בעלי האדמה בסקוטלנד נדרשו להישבע [[שבועת אמונים]] לאדוארד, והוא שלט בסקוטלנד כבפרובינציה אנגלית באמצעות [[משנה למלך|משנים למלך]].