ג'ון בלואו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏חייו: הגהה, replaced: ו-ו ← וו
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 7:
בלואו חיבר בגיל צעיר מאוד כמה מזמורי תפילה, ביניהם "אלי, אתה מפלטנו", "אלי, אל תוכיחני" ו"תמיד אביע תודותי", שהיה האחרון בסדרה של עבודה משותפת עם פלהאם האמפרי וויליאם טרנר ונועד לחגוג ניצחון על ה[[הולנדי]]ם בשנת 1665, או, סביר יותר, פשוט להנציח את הידידות בין שלושה זמרי מקהלה.
 
לתקופה זו שייך החיבור בשני קולות ל"לך, עד שקר", שנכתב לבקשת [[צ'ארלס השני]] כחיקוי ל"דברו, שמיים" של [[ג'אקומו קריסימי]]. בשנת 1669 התמנה בלאו לנגן העוגב של [[מנזר וסטמינסטר|כנסיית וסטמינסטר]]. ב-1673 קיבל את התואר אציל משמש בקאפלה המלכותית ובספטמבר של אותה נשא לאישה את אליזבת בראדוק, שמתה בלדתה כעבור עשר שנים.
 
בלואו, שנשא תואר דוקטור למוזיקה משנת 1678, התמנה בשנת 1685 לאחד הממונים על המוזיקה בחצר [[ג'יימס השני, מלך אנגליה]]. בין 1680 ל-1687 כתב את היצירה היחידה שלו לבימה שנותר ממנה איזה שהוא תיעוד, "ונוס ואדוניס", הצגה לבידור המלך. במופע זה שיחקה '''מרי דייוויס''' בתפקיד ונוס ובתה מצ'ארלס השני, [[ליידי מרי טיודור]] (בתו של [[צ'ארלס השני, מלך אנגליה]]), הופיעה כ[[קופידון]].
 
בשנת 1687 התמנה ל[[מנצח]] ה[[מקהלה]] ב[[קתדרלה|קתדרלת]] סנט פול; ב-1695 נבחר לנגן העוגב של סנט מרגרט, [[מנזר וסטמינסטר|כנסיית וסטמינסטר]] והשמועה אומרת, שקיבל עליו מחדש את משרת נגן העוגב בווסטמינסטר לאחר שהתפטר, או פוטר, ממנה בשנת 1680 כדי לפנות מקום ל[[הנרי פרסל]]. ב-1699 התמנה למשרה החדשה של מלחין הקאפלה המלכותית.
 
היום מוכרים ארבעה-עשר סדרי-תפילה ויותר ממאה מזמורים מאת בלואו. נוסף למוזיקה הכנסייתית הצרופה, כתב בלאו את "ריבון רם ונישא, שמחת לבנו", [[אודה]] לראש השנה 1682 וחיבורים דומים לשנים 1683, 1687, 1688, 1689, 1693, (?), 1694 ו-1700; אודות וכדומה לחגיגת יום ססיליה הקדושה ב-1684, 1691, 1695 ו-1700; לכבוד הכתרת [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]] שני מזמורי תפילה, "הנה אלוהים מגיננו" ו"יש ואלוהים דובר בחזיונות"; כמה קטעי [[צ'מבלו]] (1689); "אפיסדיום" למלכה מרי (1695) ואודה על מותו של פרסל (1696). בשנת 1700 הוציא לאור את "אמפיון אנגליקוס", קובץ קטעי מוזיקה לקול אחד, שניים, שלושה וארבעה קולות, בליווי [[בס ממוספר]].
שורה 17:
דף מפורסם ב"היסטוריה של המוזיקה" מאת [[צ'ארלס ברני]] מוקדש לאילוסטרציות של "crudities", שרובן מגלות רק מאמצי ביטוי ראויים לשבח, אם גם בוסריים, האופייניים למוזיקה אנגלית של אותן שנים, אך אחדות מהן (שעליהן אומר ברני "כאן אנו אבודים") מצוינות בפירוש.
 
בלואו מת ב-1 באוקטובר 1708 בביתו בברוד סנקטוארי ונקבר בשדרה הצפונית של [[מנזר וסטמינסטר|כנסיית וסטמינסטר]].
 
==קישורים חיצוניים==