קרב קרני חיטין – הבדלי גרסאות

צבאות התקופה לא הוגבלו לדרכים סלולות, ולרשות הצבא הצלבני עמדו מספר דרכים להגיע לטבריה שהייתה נתונה במצור על ידי צלאח א-דין. הדרך הקצרה ביותר עברה ממעיינות ציפורי עד טורעאן (אזור [[מחלף גולני]] של היום) והתפלגה שם לשני כיוונים אפשריים – האחד דרך כפר סבת (מושב [[אילניה]] של היום). השני דרך לוביא (בימינו בתחומי [[לביא (קיבוץ)|קיבוץ לביא]]) וחיטין לעבר הכנרת ומשם דרומה לאורך חופה של הכנרת לעבר טבריה. אפשרות נוספת הייתה לפנות צפונה לפני לוביא ולעשות עיקוף דרך הר חיטין. מים היו מצויים רק ב[[עין תורעאן]] הסמוך לכפר (כיום מועצה מקומית) [[טורעאן]], כפר סבת ועין ג'וזה (כיום עין לפידות) וכפר [[חיטין]]. המעיינות של טורעאן היו מעטים ותפוקתם דלה, ולא ניתן היה להשקות במימיהם צבא גדול על סוסיו ואנשיו. [[נחל יבנאל]] השופע יותר, שזורם ליד כפר סבת, היה תחת שליטה מוסלמית. זאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לניסיון הצלבנים להגיע לטבריה בדרך עוקפת דרך חיטין ובקעת ארבל.

 

 

הקרב עצמו התרחש בחודש יולי, אחד החודשים החמים בארץ ישראל. הצלבנים סבלו ממחסור במים וממזג האוויר החם ואלה היו בין הסיבות להפסדם בקרב. בנוסף לכך, הוצתה אש בקוצים ובשדות שסבבו את קרני חיטין והעשן והחום שגרמה האש הכבידו עוד יותר על הנוצרים. למוסלמים, לעומתם, היו מקורות מים בשפע והם סבלו פחות מהנוצרים מהחום בגלל זמינות המים והמיגון הקל יחסית של הפרשים והרגלים שלהם, בניגוד לשריון הגוף הכבד שנשאו על גופם האבירים וחלק מהרגלים בצבא הצלבני.