|
==רקע==
הישרדותם של הפרנקים, אנשי ממלכת ירושלים האירופאים, במשך מאה השנההשנים שחלפו מייסוד ממלכתם עד קרב קרני חיטין, נבעה בעיקר מאיכות צבאם, שלטונם הריכוזי ופירוד הכוחות בקרב המוסלמים. נחיתותם המספרית הבולטת אל מול התושבים המקומיים מנעה מהצלבנים לנצל את הצלחתם הראשונית בשדה הקרב ולכבוש חלקים נוספים מהמזרחבמזרח התיכון. השלטון המרכזי החזק ששלט בממלכה הצלבנית במחצית הראשונה של [[המאה ה-12]], נחלש במחצית השנייה של המאה, והאצילים החלו לפרוק את עול המלוכה תוך שהם מנצלים פרצות בחוקים ובמנהגים שהיו רווחים באירופה לניהול מדיניות עצמאית. הפירוד המוסלמי לנסיכויות קטנות ויריבות היה לעזר רב לנוצרים. הנסיכויות המוסלמיות לחמו אחת בשנייה ולעיתים אף כרתו [[בריתות צבאיות]] עם ממלכת ירושלים נגד נסיכויות מוסלמיות אחרות.
הפירוד המוסלמי הגיע לקצו עם עלייתו של [[נור א-דין]] בסוריה באמצע המאה ה-12. נור א-דין הצליח לאחד תחת שלטונו את האמירויות הסוריות, ולאחר מלחמות אחדות הצליח לכבוש את [[מצרים]]. בתקופת שלטונו של נור א-דין היו מספר פעולות איבה בינו לבין הצלבנים, אך אף צד לא הצליח לזכות ביתרון משמעותי. נציבו של נור א-דין במצרים, צלאח א-דין ה[[כורדים|כורדי]], החל עד מהרה לחתור תחת אדונו, ועם מותו קרע את הירושה מבניו והשתלט בעזרת כוחות מצריים על השטחים שהיו בחזקתבשליטת אדונו.
יש הרואים בצלאח א-דין את יוזם ה[[ג'יהאד]] נגד הנוצרים בארץ ישראל{{הערה|1= למשל בפרסום של המכון לחקר פלסטינה של אונ'אוניברסיטת בירותביירות [http://www.fordham.edu/halsall/med/salahdin.html]}} ומצביעים על המסורות שירש מישיבתו ב[[מוצול]] ומאדונו, נור א-דין, חדור האמונה, אך התמונה המלאה מורכבת יותר. אין המדוברמדובר רק בחזון [[משיח]]י של [[אסלאם|מוסלמי]] חדור אמונה המגרש את הכופרים הנוצריםהנוצריים מאדמת ארץ ישראל. ישנן עדויות הסותרות במידת מה את תפישת החזון המשיחי. היסטוריוניםצלאח מוסלמים אחדים בני התקופה הסתייגו מפועלו וכןא-דין לא קיבל צלאח א-דין את תמיכת ה[[ח'ליפה]] לפעולותיו, והיסטוריונים מוסלמים אחדים בני התקופה הסתייגו אף הם מפועלו. יתרה מכך, הח'ליפה עזר לעיתים לגרועים שבאויביו. כמו כן, בעשור הראשון לשלטונו לא ביקש צלאח א-דין לחסל את הממלכה הצלבנית, אם כי כמובן, הודאגדאג מפעולותיהםמפעולותיה נגד מצרים, שהייתה באותה עת תחת שלטונו. בשלבים מאוחרים יותר, ידע לנצל את כוחו המשלהב של הג'יהאד לגיוס המונים לצבאו נגד הנוצרים, ואכן יזם את הג'יהאד בשלב מסוים במטרה למוטט את הממלכה הנוצרית.{{הערה|1=הסברים על העמדות השונות והפניות למקורות נוספים אפשר למצוא אצל פראוור, "תולדות ממלכת הצלבנים", בעמודיםעמ' 435 - 438}}
המלך [[בלדווין הרביעי מלך ירושלים|בלדווין הרביעי]] (1174–1185), שהיה שליט הממלכה במשך רוב התקופה שבה התמודדו הצלבנים עם צלאח א-דין, הצליח אמנם לבלום את ניסיונות ההתפשטות של האיובים, אך שלטונו עורער בצורה קשה על ידי האצולה הבכירה של הממלכה. אצולה זו שאפה להגביל את כוחו של השלטון המרכזי ולהגדיל על ידי כך את עצמאותה. עם מותו של בלדווין הרביעי, עבר השלטון להלכה ליורשו, [[בלדווין החמישי, מלך ירושלים|בלדווין החמישי]] שמת שנה לאחר מכן בעודו ילד. בעזרת תככים ותחבולות שונות, הצליח [[גי דה ליזיניאן]] לתפוס את השלטון ולסלק את [[רמון השלישי מטריפולי|רמון מטריפולי]] שהיה ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] לילד והיה אמור לקבל את השלטון במקרה שהילד ימות. הפיכת החצר הסתיימה ללא שפיכות דמים, אך כוחה של האצולה הבכירה התגבר, ולכך היו השפעות הרות אסון על הממלכה במלחמתה נגד צלאח א-דין.
|
