הנרי טמפל, הוויקונט השלישי מפלמרסטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פלרמסטון->פלמרסטון - תיקון תקלדה בקליק |
מ פלרמסטון->פלמרסטון - תיקון תקלדה בקליק |
||
שורה 90:
ב-[[1802]] הוא ירש מאביו את תואר האצולה ה[[אירלנד|אירי]] שלו. ב-[[1807]] הוא נבחר להיות חבר הפרלמנט מטעם הטורים וב-[[1809]] הוא מונה להיות השר האחראי על ענייני הכספים של הצבא ב[[משרד המלחמה]]. במשרה זו הוא החזיק עד [[1828]] ושנה קודם לכן הוא נכנס כחבר [[קבינט ממשלת בריטניה|לקבינט]] כאשר [[ג'ורג' קנינג]] נבחר להיות ראש הממשלה. פחות משנה לאחר מכן הוא התפטר מהממשלה יחד עם חסידים נוספים של קנינג.
בשיבתו באופוזיציה הוא העביר את תשומת לבו למדיניות החוץ והוא כיהן כשר החוץ בין השנים [[1830]]–[[1834]], [[1835]]–[[1841]] ו-[[1846]]–[[1851]], כאשר המפלגה הוויגית הייתה בשלטון, וטיפל בשורה של משברים באירופה ומחוץ לה. כמה מפעולותיו התקיפות, שכיום מוגדרות לעיתים כהתערבות ליברלית, היו שנויות במחלוקת באותה תקופה ונותרו כאלה עד היום. ב-[[1852]] הוא מונה לתפקיד [[מזכיר הפנים (הממלכה המאוחדת)|שר הפנים]] בממשלת הקואליציה של [[ג'ורג' המילטון-גורדון|הלורד אברדין]] ושאליה הוכנס [[ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון|הלורד ג'ון ראסל]] כ[[מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים|שר החוץ]] בהתעקשות חסידיו של [[רוברט פיל]]. הוא העביר כמה רפורמות חברתיות אך התנגד לרפורמות שנגעו ל[[זכות הצבעה|זכות ההצבעה]]. כאשר אי שביעות הרצון הציבורית על רקע [[מלחמת קרים]] גרמה לנפילת הממשלה ב-[[1855]], היה פרלמרסטון, למרות חוסר האמון שרחשה לו [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|המלכה ויקטוריה]], ליחיד שיכול היה כראש הממשלה להשיג רוב ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט]].
היסטוריונים רואים בו את אחד משרי החוץ הגדולים ביותר של בריטניה, בשל טיפולו במשברים גדולים, מחויבותו למאזן הכוחות שהפך את בריטניה לקול המכריע במחלוקות בינלאומיות רבות, כישורי הניתוח שלו ומחויבותו לאינטרסים הבריטיים. למדיניותו בנוגע ליחסים עם [[הודו הבריטית|הודו]], [[איטליה]], [[בלגיה]] ו[[ספרד]] הייתה השפעה ארוכת טווח, בעוד שמדיניותו בנוגע ליחסים עם [[צרפת]], [[האימפריה העות'מאנית]] ו[[ארצות הברית]] הוכחה כבת חלוף. הוא היה מומחה לניצול דעת הקהל והלאומיות הבריטית. על חולשותיו ניתן למנות חוסר ניהול נכון של יחסים בין אישיים ואי הסכמה ארוכת שנים עם המלכה על תפקידה של המלוכה בעיצוב מדיניות החוץ.
שורה 100:
הנרי ג'ון טמפל נולד בבית משפחתו שבשכונת [[וסטמינסטר]] שב[[לונדון]]. משפחתו הייתה מהענף ה[[אירלנד|אירי]] של משפחת טמפל. עם מותו של אביו ב-[[1802]] הוא ירש את תואר האצולה שלו והיה ל[[ויקונט]] פלמרסטון השלישי. מקורה של משפחתו היה מאצולת אירלנד, אף על פי שהוא כמעט מעולם לא ביקר בה. אביו היה ויקונט פלמרסטון השני, אציל אנגלו-אירי ואמו, מרי, הייתה בתו של בנג'מין מי, סוחר לונדוני. בין השנים [[1792]]–[[1794]] הוא התלווה למשפחתו בטיול ארוך ביבשת אירופה. בהיותו ב[[איטליה]] הוא למד מפי מורה איטלקי יכולת דיבור וכתיבה שוטפים בשפה ה[[איטלקית]]. לעיתים נדירות ביקרה המשפחה באחוזתה הכפרית הגדולה שבצפון [[מחוז סלייגו]] שבמערב [[אירלנד]].
טמפל התחנך ב[[בית הספר הארו]] בין השנים [[1795]]–[[1800]]. ה[[אדמירל]] [[סר]] אוגוסטוס קליפורד (לימים האדון נושא [[המוט השחור]]), היה "המשרת האישי" (Fag, תפקיד שמילאו תלמידי [[פנימייה|פנימיות]] אנגליות ובמסגרתו ביצעו עבודות שירות יומיומיות עבור תלמידים בוגרים מהם) של
בין השנים [[1800]]–[[1803]] למד פלמרסטון ב[[אוניברסיטת אדינבורו]], שם הוא למד [[כלכלה פוליטית]] מפי דוגלד סטיוארט, ידידם של הפילוסופים ה[[סקוטים]] [[אדם פרגוסון]] ו[[אדם סמית]]. מאוחר יותר תיאר פלמרסטון את תקופת לימודיו באדינבורו כתקופה שבה הוא רכש את "כל הידע המועיל ואת הרגלי החשיבה שלי". הלורד מינטו כתב להוריו של פרלמרסטון שהבחור הצעיר הוא בעל נימוסים ראויים ובעל אישיות חביבה. דוגלד סטיוארט כתב לידידו, באומרו שפרלמרסטון: "במזגו ובהליכותיו הוא כל מה שחבריו יכלו לבקש. אכן איני יכול לומר שאי פעם ראיתי בחור כזה ללא פגם בשלב זה של חייו או כזה שהיו לו נטיות כאלה של חביבות".
ב-[[17 באפריל]] [[1802]] ירש
לאחר שב-[[1803]] הוכרזה מלחמה כנגד צרפת, הצטרף פלמרסטון למתנדבים שגויסו כהכנה לפלישה הצרפתית והיה אחד משלושת הקצינים ביחידה שהוצבה בקולג' בו הוא למד. הוא גם מונה להיות המפקד בדרגת [[לוטננט קולונל]] של מתנדבי רומזי.
שורה 111:
בפברואר [[1806]] נוצח פלמרסטון בבחירות ב[[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] של אוניברסיטת קיימברידג'. בנובמבר אותה שנה הוא נבחר במחוז הבחירה של הורשם, אך בינואר [[1807]] הוא איבד את מושבו בעקבות הצבעת הרוב הוויגי בבית הנבחרים.
בזכות החסות שהעניקו לו הלורד צ'יצ'יסטר והלורד מלמסברי, קיבל פלמרסטון את תפקיד הלורד הזוטר ב[[האדמירליות|אדמירליות]] בממשלתו של [[ויליאם קוונדיש|הדוכס מפורטלנד]]. פלמרסטון עמד שוב לבחירה מטעם מחוז הבחירה של אוניברסיטת קיימברידג' במאי, אך הפסיד בהפרש של שלושה קולות לאחר שיעץ לתומכיו להצביע גם למועמד הטורי השני במחוז שהיה מיוצג על ידי שני מושבים. ביוני [[1807]] נכנס
ב-[[3 בפברואר]] [[1808]] נשא פלמרסטון נאום תמיכה בשמירת הסודיות בפעילות הדיפלומטית ובהפצצת [[קופנהגן]] ותפיסת והשמדת ספינות [[הצי המלכותי הדני]] על ידי [[הצי המלכותי הבריטי]]. [[דנמרק]] הייתה נייטרלית במלחמה, אך [[נפוליאון]] הגיע קודם לכן להסכמה עם הרוסים ב[[חוזה טילזיט]] להקים ברית ימית כנגד בריטניה, כולל שימוש בצי הדני לפלישה לבריטניה. כדי להקדים תרופה למכה, הציעו הבריטים לדנים את הברירה בין העברת ספינותיהם לבריטניה באופן זמני עד לתום המלחמה לבין השמדת הצי. הדנים סירבו לשתף פעולה ועקב כך הופגזה קופנהגן. פלמרסטון הצדיק את ההפגזה על בסיס שאיפותיו של נפוליאון להשתלט על הצי הדני:
שורה 118:
==שר המלחמה (1828–1829)==
נאומו של
ב-[[1 באפריל]] [[1818]], קצין בדימוס בשכר חלקי, [[לוטננט]] דייוויס, שהיה ממורמר על המלצת משרד המלחמה לפנסיה צבאית עבורו, וגם סבל משיגעון, ירה בפלמרסטון כאשר זה עלה במדרגות משרד המלחמה. הכדור שרט את גבו של פלמרסטון ופצע אותו קלות. לאחר שנודע לפלרמסטון שדייוויס היה משוגע, הוא שילם עבור הגנתו המשפטית ודייוויס נשלח לאשפוז ב[[בית החולים בת'לם]].
שורה 126:
עם פרישתו של הלורד ליברפול באפריל [[1827]], נקרא קנינג להתמנות לתפקיד ראש הממשלה. הטורים מן האגף השמרני יותר של המפלגה, כולל סר [[רוברט פיל]], הסירו את תמיכתם והוקמה ברית בין החברים הליברלים שכיהנו בממשלה הקודמת לבין הוויגים. משרת [[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] הוצעה לפלמרסטון, שקיבל אותה, אך מינוי זה סוכל עקב סכסוך בין [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' הרביעי]] לבין ג'ון צ'ארלס הריס. פלמרסטון נשאר בתפקידו כשר המלחמה ובפעם הראשונה הוא קיבל מושב בקבינט. ממשלתו של קנינג שרדה למשך ארבעה חודשים כאשר ראש הממשלה מת בכהונתו ואחריה מונתה ממשלתו של [[פרדריק רובינסון|הלורד גודריץ']], שכיהנה במשך קצת פחות משנה.
חסידיו של קנינג נותרו בעמדת השפעה ו[[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון|הדוכס מוולינגטון]] מיהר לכלול את
ב-[[26 בפברואר]] [[1828]] נשא פלמרסטון נאום תמיכה במתן שוויון זכויות לקתולים. הוא חש שאין זה יאה להעניק הקלות ל"תרעומת המדומה" של אלו שפרשו מהכנסייה הממוסדת בעוד ש"הקתולים סבלו סבל של ממש". פלמרסטון גם תמך במערכה להעברת חוק הרפורמה להרחבת זכות ההצבעה לאנשים רבים יותר בבריטניה. אחד הביוגרפים שלו ציין ש"כמו רבים מחסידיו של רוברט פיל, שכיום מסווגים כטורים, הוא היה וויגי טוב בעמקי נשמתו". חוק ההקלה על הקתולים עבר בפרלמנט ב-[[1829]] בתקופה בה היה פרלמרסטון באופוזיציה. [[חוק הרפורמה של 1832|חוק הרפורמה]] עבר ב-[[1832]].
שורה 331:
* בפרבר הלונדוני איסט שין עובר רחוב פלמרסטון.
* פלמרסטון פלייס ב[[אדינבורו]], [[סקוטלנד]].
* בשכונת וולת'אמסטו שברובע הלונדוני [[וולת'אם פורסט]] עובר רחוב
* בשכונת דארטמות' פארק שברובע הלונדוני [[קמדן (רובע)|קמדן]] נמצא פאב הקרוי על שמו של פלמרסטון.
* בעיר [[סאות'המפטון]] נקרא על שמו פארק פלמרסטון וכן רחוב פלמרסטון הסמוך. פסל של פלמרסטון בגובה של כשני מטרים ניצב בפארק והלוט הוסר מעליו ביוני [[1869]].
| |||